בעלי ואני חסכנו סכום כסף גדול עבור חופשה משפחתית והחבאנו אותו בבית. בני בן ה־15 לקח את כל החסכונות שלנו כדי להמר על משחקי המונדיאל, והפסיד את כולם. בתחילה הוא שיקר לנו, אבל אחר כך הסכים לספר לנו על השתלשלות האירועים, וביקש שלא נספר לאחים שלו שבגללו אנחנו לא יוצאים לחופשה. אני חוששת שהוא יהפוך למהמר כפייתי ותוהה איך אנחנו צריכים להגיב להתנהגותו, ואיך לדעתך צריך להעניש אותו? 

"לצערי הרב, המדינה מעודדת התנהגויות מסוג זה, הימורים והתערבויות כאלה הם עניין שבשגרה. ובגלל שהוא עדיין לא בן 18 ולא יכול לקחת חלק בהימורים מסודרים, הוא עשה זאת עם חברים בבית הספר. הילד הזה צריך לעבוד ולהחזיר לכם את הכסף, עד לשקל האחרון. מצדי שיעבוד במלצרות, שיתחיל לשטוף מכוניות, וכל שקל שירוויח יעביר ישירות אליכם עד שיסיים את החובות שלו.

אתם צריכים להיות כמו רואי חשבון ולהבהיר שיש לו חוב אליכם, חוב שבשבילו הוא יעבוד. תגידי לו שמגיעה לבעלך ולך חופשה, והוא יהיה זה שישלם עליה. הוא חייב להבין את ההיגיון העומד מאחורי הדרישה שלכם - לדעת שאם הוא גנב משהו הוא חייב להחזיר. תגידי לו שאתם מתייחסים אליו כאל מישהו שעלול לגנוב מכם כל רגע עד שלא יחזיר את החוב, ובשנים הקרובות עד שיגיע לגיל 18, אתם תשמרו עליו שלא ייפול שוב להימורים.

"מעבר לזה תבהירי לו שלא תסתירו עוד כסף בבית ותעבירו הכל לבנק. תגידי לו שאת לא רוצה לגרום לו לגנוב. לא סתם יש פתגם שאומר 'פרצה קוראת לגנב', אתם תסגרו את הפרצה הזו. אני רוצה שתזכרי משפט חשוב מאוד שילווה אותך בתקופה הקרובה: היכן שיש הורה שאינו די תקיף וחזק, שם הילד עושה את זה שוב - ואני לא רוצה שתמצאו אותו בעוד כמה חודשים לוקח שוב כסף להימורים". 

אני אם לארבעה ילדים. מאז שילדתי את בתי הקטנה לפני כחמישה חודשים בני בן השנתיים וחצי החל להתנהג בפראות בבית ובגן. הוא עולה על שולחנות בבית, צועק, מקלל, משתולל ומתנהג בצורה איומה. מה עליי לעשות כדי לסייע לו להירגע? 

"לפני הכל חשוב להבין את הסיטואציה – עד לפני חמישה חודשים האפרוח הקטן הזה הרגיש ייחודי, הוא הילד הכי קטן בבית, הוא הילד של אמא, ואז הגיעה התינוקת החדשה. להרגשתו תפסו את מקומו בבית, הוא לא נמצא באותו המעמד, הוא כבר לא בלב של אמא. הוא מוטרד ומודאג ולא מבין את הטלטלה הזו. פתאום כולם מתחילים להתרגש יותר מהתינוקת - והוא נשאר בצד.

הילד שלך מתנהג בצורה שנותנת לו המון התייחסות - הוא מתאמץ להפעיל אותך, את אביו ואת הגננת. כל היום הוא שומע מילים כמו "די", "מספיק", "תיזהר", ומקבל את ההרגשה שעכשיו מתייחסים אליו, רואים אותו, לא משנה שמדברים אליו בכעס, לא משנה שהוא מפריע להתנהלות בבית ובגן ומתפרע.

מעבר לזה כדאי שתפני לך ולו זמן משלכם, ותתני לו תשומת לב פרטנית. אם את הולכת לחדר ומקפלת כביסה תבקשי ממנו שיצטרף אלייך; אם את הולכת לסופרמרקט תציעי גם לו לבוא איתך; ומעבר לזה, מדי פעם כדאי שתבקשי שמישהו אחר יתפוס את הילדה, ותגידי לו שאת פנויה לחיבוק. ההזמנה הזו תגרום לו להבין שאת רואה אותו, זוכרת אותו ומתייחסת לנוכחות שלו.

מדובר בהרבה עבודה, אבל בגדול זו הדרך להפסיק את ההתנהגות הזאת. ישנו סיכוי גדול מאוד שברגע שתיצרי לשניכם תקשורת חדשה ומקרבת ייפסקו ההתנהגויות הפרועות שלו. תגידי לו שלא תעירי לו יותר, ופשוט תרימי אותו ותרחיקי אותו מהמקום. לסיום אני ממליצה לך בחום לערוך שניים או שלושה מפגשים עם מדריכת הורים. כך תוכלי לקבל ליווי בתקופה מורכבת זו ולהחליט למה את מגיבה, ולמה לא. לדעתי זה יעזור לך גם בהמשך הדרך.