בתי בת ה־11 היא ילדה חכמה ופיקחית, אבל לאחרונה היא פשוט לא סופרת אותנו. מאחות בכורה, תומכת ואוהבת היא הפכה להיות עצבנית, חסרת סבלנות, לא מגיבה לבקשות, והמצב הולך ומחמיר. מה לדעתך עלי לעשות כדי לחזור לתקשר איתה כמו בעבר?

“אין ספק, הבת שלך נכנסה לגיל ההתבגרות. אחד הסממנים לכך הוא שבגיל ההתבגרות קיים חוסר איזון רגשי, הורמונלי וכדומה. נושאים רבים מטרידים את מנוחתה, בעיקר חברתיים. היא נמצאת בתקופה שבה היא בעיקר לא סובלת את ההורים, את האחים, ואת החיים שלה בכלל. בגיל הזה היא בטוחה שהחיים מאוד קשים ומורכבים, ובשנים הקרובות הבת שלך עתידה לעבור מסע שיגלה לה את עצמה מחדש. עולמם של בני הנוער מטורף בתקופה זו, ולכן הם נוטים להטריף אותנו, ההורים. לתפיסתי, הגיע הזמן שתחזירי לעצמך את השליטה לידיים. הרי לא תוכלי לגרום לה לעשות משהו שהיא לא רוצה, ומנגד תלמדי ליצור מצב שבו יהיה לה ברור שאת הולכת להגיב באופן שונה להתנהגות שלה. לצורך העניין, אם היא רבה עם האחים שלה בסלון, תיקחי אותם, תיכנסי לחדר אחר ותנעלי אותו. שבי עם הילדים ותשחקי איתם. אם היא בורחת לך באמצע בילוי משפחתי במקום ציבורי תגידי לה שמאוד דאגת לה, ולכן בפעם הבאה שאתם מארגנים איזשהו טיול או יום כיף תשאירי אותה בבית. גם אם היא תבכה או תצעק עלייך, היא תבין מהחוויה הזו לא להתרחק או לברוח כשהיא עם בני המשפחה שלה. רק ככה הם לומדים, מהמקום שבו את שומרת על כבודך, את מלמדת אותה מה התוצאה של ההתנהגות שלה, וזה הרבה יותר חזק ועוצמתי מאשר לשוחח איתה שוב ושוב”.


בני בן ה־6.5 נכנס לאחרונה לכיתה א', ואני מאוד מודאגת: הוא ילד מאוד רגיש, נעלב בקלות, בוכה מתסכול ולא משתלב חברתית. האם יש דברים שאני יכולה לעשות כדי לסייע לו להצליח למצוא את עצמו בכיתה?

“ילדים לא לומדים ממילים, הם לא לומדים מדיבורים עם ההורים, כך שלא משנה כמה תיתני לו טיפים שיגרמו לו להשתלב יותר טוב בחברת הילדים בכיתה, זה לא באמת ישנה את מצבו. הוא יצליח להשתנות רק בזכות נסיבות חייו. כשהוא בוכה בבית איתך ועם האחים שלו, הוא מקבל שיחת הפקת לקחים. את מתעניינת בו ומנסה לגרום לו להפסיק לבכות, אבל בבית הספר הוא יבין שהוא חייב להתנהג אחרת. הוא יסתכל על המצב בצורה שונה כי הוא יקבל מחבריו לספסל הלימודים את התגובות האותנטיות של החיים. לא תהיה לו ברירה. הצורך הפסיכולוגי בהשתייכות יהיה חזק ממנו, ואת לא כל הזמן תהיי סביבו כדי להכיל את הרגישות הרבה שאיתה הוא מתמודד. אם תמשיכי לדאוג ממה שעלול לקרות, את לא תצליחי לקדם את הילד לשום מקום, ותשאירי אותו מתחת לשמיכה. לכן, כשאת לוקחת אותו לבית הספר מחר, תחבקי אותו ותגידי לו שאת סומכת עליו, מאמינה בו ויודעת שהוא יצליח להסתדר לבד. על מנת שהוא ילמד להתגבר על הרגישות שלה, את תהיי חייבת ללמוד לשחרר אותו. כשאת רואה מצבים שבהם הוא מגיב לסיטואציות ברגישות, את צריכה להתעלם, כאילו לא ראית, ולתת לו להתמודד לבד”.


אנחנו הורים לילד חכם בן 5.5 שלאחרונה החל לשאול מדוע הוא לא יכול לנשק אותנו על השפתיים. לאחר שיחה קצרה איתו הבנו שהוא רואה את זה בגן אצל הורים וילדים אחרים, ולכן הוא רוצה גם. העניין הוא שאנחנו לא סובלים את התופעה הזאת, ולכן לא מוכנים לשתף איתו פעולה. מה דעתך?

“כל משפחה מתנהגת לפי מערכת החוקים שלה, ומי שקובע אותה הם ההורים ולא הילדים. תדברו עם הילד, ותסבירו לו בצורה חד־משמעית שאף שהוא רואה את התופעה הזאת במשפחות אחרות זה לא יקרה אצלכם במשפחה, כי אתם, ההורים, לא מתחברים לזה. תגידי לו שלא מדובר במשהו שהוא לא בסדר, זה לא דבר אסור, אתם פשוט כהורים לא אוהבים את זה שילדים מנשקים את ההורים שלהם על השפתיים, וזה נראה לכם כמו עסק של מבוגרים. תסבירי לו שכשתהיה לו חברה הוא יוכל להתנשק איתה, אבל כרגע הוא ייאלץ לחכות”.