סימון סימון מדויק של היעד שאליו רוצים להגיע הינו, בעצם, הצעד הראשון המעשי והנכון בנתיב להשגתו. לכן, יש להחליט עליו בבירור עוד לפני שמתחילים לפעול בכלל בכל מישור שהוא. מטרה שכזו אמורה להיות מאוד אינדיווידואלית לפרט או מותאמת לגמרי לאופיו של הארגון. הואיל והיא כל־כך ייחודית, קביעתה מתחילה להתבשל, לרוב, מתוך תחושות הפנים ומסתיימת לבסוף באקט חיצוני של שרטוט גבולות גשמיים מוגדרים. אי־לכך, יש במרכיבים שבונים אותה עירוּב של חוויות עבר גנוזות עם תחושות נסתרות מחד, והיגיון צרוף שמתובל בשיקולים ענייניים קרים, מאידך; מין אינטימיות כמוסה ונוקבת, שמתבטאת לבסוף באמירה חומרית־פיסית.

מכאן, שהגדרת המטרה אמורה להיות בפועל איתור וזיהוי נקודת מפגש בלעדית, שמגמתה לאזן בין כיבושים חומריים ממשיים לבין הדרך שעולם הרגש הפנימי מקבל אותם בכל רגע נתון ולאורך כל הזמן. בעצם, זהו מִמְשָׁק ייחודי - הנכון עבור כל אחד ואחד, או לכל גוף שיתופי, באופן מאוד פרטני, והנגיעה בו משמעה אפוא השגת ההצלחה.

מחצית הדרך אל ההצלחה מושתתת על ניהול עצמי נכון: הפעלה אישית בהרמוניה מלאה, שפירושה שילוב מושלם באיזון מלא של ארבעה סוגי תשוקות: 
תשוקות הנפש: האושיות והמִרקם של הנשמה; רצון רוח־החיים וכיסופיה; הרגש של ההיגיון; אמוציות הרציו.
תשוקות התודעה: כלל המושגים, התחושות והמחשבות; חוויוֹת המוּדעוּת; חיי הרוח; רוחניות. 

תשוקות הלב: מרכז הריגושים והערגות.
תשוקות הגוף: גירויי החושים.
 
שילוב שכזה - הבא לתת מענה לקולות אמיתיים מהפְּנים - אינו פשוט כלל ועיקר, משום שהוא מורכב מאוד, ואפילו אמורפי, בשל היותו מסועף רִגשית. לכן, חייבים להתחיל וליישב, קודם כל, את המחצית הנוכחית, בטרם ממשיכים במסע אל הכיבושים החומריים. מכאן, שהמהלך ההרמוני הזה, שמגמתו הִנָה, בעצם, גיבוש תחושת הסיפוק העצמי וההנאה מהחיים והגדרתה המדויקת מאוד של איכותם, הוא הבסיס העיקרי - ולאחר השגתו גם עמוד התווך המרכזי - בצעידה אל כל יעד נבחר. אולם יש להפנים את העובדה כי אין זה תהליך חד־פעמי, אלא תרחיש שאמור לחזור על עצמו שוב ושוב, על־מנת לשמר את מלוא כוחו להפיק את התוצאה הרצויה שלעיל. 
 
באשר לחתירה אל החלק החיצוני־גשמי של המטרה, נראה העניין פשוט יותר. נדמה שהקטע הזה בהתמודדות מובן, בסך־הכל, מעצם היכולת להגדיר את היעד באורח ברור כמעט לחלוטין. אבל זה רק לכאורה: משום שראשית, הישגיות חומרית כתכלית בחיים עשויה, קודם כל, להיתפס בצורה אחרת אצל כל אדם; ושנית, מפני שהיא גם נוטה, בדרך־כלל, להשתנות כל הזמן: בעיני האחד זה עושר רב, לגבי השני משמעה תפקיד מכובד, בעבור השלישי פירושה אחוזה מפוארת, ועוד כהנה וכהנה (וזאת בהבדל מזיהוי וביאור של המושג אושר פנימי אמיתי - כשכבר מגיעים אליו - הדומה במהותו ובתחושתו אצל כל בני־האדם, אף שהוא יכול לנבוע מסיבות שונות אצל כל פרט ופרט...). 
 
מה גם שחייבים לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע להשגת הצלחה חיצונית שכזו, שהרי הפיתיון לוותר לפעמים על ה"אני" ו"לבגוד" בו על־מנת לגעת בה, כשהיא נמצאת ממש בהישג יד, גדול מאוד. או כפי שהיטיב לנסח זאת אוסקר ויילד בסרקזם הציני שהיה אופייני לו כל־כך: "אני יכול לעמוד בפני כל דבר - מלבד הפיתוי...". שהרי חדשים לבקרים מתמלאים העיתונים בדוגמאות אינספור, עם כותרות ענק מפוארות, של סיפורים שונים ומשונים על השימוש בשקרים ובדרכים עקלקלות שוב ושוב על־ידי רמי־מעלה כמו גם פשוטי עם, רק בכדי לזכות בניצחון רִגעי מפוקפק פה ושם (וכאן ראוי במיוחד לזכור: קל יותר להימנע מהפיתוי לפני שהוא גובר  - מאשר להיאבק בו בהמשך הדרך...). 
 
ומעילה מעין זו, מוּבָנָהּ בעצם ויתור על התכונות האנושיות השורשיות - סגולות כמו: אהבה, אמון בזולת, ביטחון עצמי, בקרה פנימית, הבנת הסובב, הגינות בסיסית, הכרת־תודה, חמלה, טוּב־לב, יושרה (integrity), מתינות, נדיבות, סבלנות, סוֹבלנות, עוז־רוח, ענוותנות, פשטות (הֶעדר תיאטרליות...), קור־רוח, שמחה ותום שורשי. או, כמו שאמר פעם מישהו, שהשלמות עם עצמו הִנָה חשובה לו מכל: "גם אם על הסוס ללכת לאבדון - שילך כסוס אציל, ולא כְּצָבוֹעַ...".
לפיכך, אף שהכמיהה להצלחה בעולם החיצון בריאה וחיובית, ראוי למצוא את הערוצים להשיגה - ובלבד שמוסיפים לשמור באדיקות רבה על הריבונות הרוחנית. דהיינו, סיפוק הישות העצמית הוא הראשון בין שווים וההכרחי באיזון שמוזכר בפתיח שלעיל. או כְמיטב חוכמת המזרח הרחוק, שגורסת כי זהו בעצם ניצחון הרוח על החומר, שהרי לא לחינם נמצאות אותיות המילה "רוח" במילה "חומר"... 
 
אלא שבגישה זו יש לזכור: גם דבקות־יתר של האדם אך ורק בנאמנות לעצמו - מבלי שישאף ליעד ממשי לעמוד בו - תותיר אותו סגור ומסוגר בדָלֶ"ת אמותיו ולא תביאנו, בסופו של יום, לשום מקום. 
 
מסתבר אפוא, שביכולתו של האדם ללמוד לנהל את חייו - ובהמשך גם את אלה של האחרים - באופן שיתאפשר לו לחווֹת הצלחה פנימית וחיצונית גם יחד; לבוא לכדי סיפוק עצמי מלא בשל כך על־ידי מציאת המקום שבו הוא משפיע בכל עת בַּצורה המשמעותית ביותר  - אולם רק בַּדרך שתיראה בעיניו כנכונה ביותר; לבנות איזון בריא בין עולמו העסקי ליקום הפרטי שלו. ואז, שׂומָה עליו שיעשה את המֵרב ויעניק מחותמו האישי להתמקדות בַתחום - אותה חלקת אלוהים הקטנה שלו - עליו הוא מופקד.

פרק מהספר "ניהול נכון בחיים – אוּמָנוּת, אֳמָנוּת או מַדָע?" שנכתב על ידי דודו איְיבֶּר ויצא לאור בשנת 2010. הספר תורגם לאנגלית בשנת 2015 – ומאז מופץ ברחבי העולם על־ידי Amazon