את המבחן הזה חשוב לי לפתוח בגילוי נאות. במשך אי אילו שנים שימשה רנו סניק כמכונית המשפחתית שלנו. אף על פי שלא באמת הצדיקה את המוניטין הנורא שנקשר לאמינות שלה, היא בהחלט ראויה לדיראון עולם בגלל תיבת ההילוכים האוטומטית המטופשת, שתוכננה ונבנתה במשותף על ידי רנו ופיג'ו־סיטרואן וזכתה אצלי בתואר התיבה הגרועה בעולם. 



מצד שני, דווקא החצץ שהאכילה אותנו התיבה הזאת ממחיש את גודל האהבה של כלל המשפחה למכונית עצמה, שהייתה משפחתית במלוא מובן המילה. 
הילדים היו קטנים ומתוך עשרות רבות של מכוניות מבחן שעברו אצלנו נמצאו רק מעטות שהציעו רמת שימושיות דומה. למשל, את הנוחות בלהציב ולפרק מושבי ילדים ולהושיב אותם בהם, או את היכולת להסיע חמישה מבוגרים בנוחות על גבי חמישה מושבים נפרדים. 


יתרון עצום נוסף של סניק, עבור תושבים עירוניים כמונו, נבע מן הממדים הצנועים שלה שאפשרו לה להשתחל כמעט לכל מקום חניה בגודל סביר, וגם מן האפשרות לפרק את כל המושבים מאחור ולהפוך אותה תוך דקות למכונית מסחרית ממש.

במשך שנים לא הצלחתי להבין איך זה שרק מעטים מבין רוכשי המכוניות קולטים את היתרונות השימושיים העצומים של מיני־מיניוואנים כתחליף שימושי ויעיל יותר למכונית משפחתית קומפקטית, ובינתיים הופיעו הקרוס-אוברים ונראה היה שימי המיניוואנים חלפו עברו להם. 

אמת, עדיין קיים בישראל שוק קטן למיניוואנים, אולם אלה הם כמעט תמיד כלים עם שישה או שבעה מושבים, מהם לפחות שניים תיאורטיים למדי. נדמה שכל מי שמבקש לעצמו כלי רכב שונה מן המקובל בוחר כיום בקרוס-אובר דמוי ג'יפון.

בשנה שעברה זרקו יבואני קיה פצצה לשוק הרכב הישראלי, כאשר הביאו את ספורטאז' שלהם עם מנוע צנוע ותג מחיר משתלם של 135 אלף שקל, והתוצאות לא איחרו לבוא. עמישראל זיהה את היתרונות ברכישת מכונית גדולה יותר, שימושית יותר, ובעיקר כזאת בעלת פוזה משודרגת, במחיר דומה למחירי המשפחתיות הקומפקטיות. הציבור הפך את ספורטאז' לכלי הרכב השלישי הנמכר ביותר בישראל. 

כעת מטילים יבואני סיטרואן פצצה משלהם, תוך שהם בוחנים אם 135 אלף הוא מספר מיסטי, שיכול לגרום לעוד לקוחות ששקלו רכישת מכונית משפחתית קומפקטית לקנות במקומה את המיני־מיניוואן פיקאסו בגרסת החמישה מושבים. 

לאחר נהיגה ראשונה בפיקאסו, נראה שמדובר באחת המכוניות המשפחתיות המשתלמות בישראל.  למרות השם הדומה, סיטרואן C4 פיקאסו קרובה יותר לפיג'ו 308 החדשה מאשר לסיטרואן C4. בניגוד למכונית הנוסעים של סיטרואן, המיני־מיניוואן מבוסס על הפלטפורמה המודולרית החדשה של קבוצת פיג'ו־סיטרואן, שנקראת EMP2. 

סיטרואן פיקאסו. צילום: יח"צ
סיטרואן פיקאסו. צילום: יח"צ

 
גרסת שבעת המושבים שלה - גראנד פיקאסו - מוכרת לנו, והיא אחת הפופולריות בקטגוריה, אבל מוצעת ברמת מחירים גבוהה יותר. גם בשל גודלה היא
לא מהווה תחליף קרוב למכונית משפחתית. 

שימושיות, ילדים


מדובר, כאמור, במכונית מודרנית, שהושקה ב־2013 ובנויה על בסיס גלגלים באורך 278.5 ס"מ - כלומר, ארוך בכעשרה ס"מ מאוד משמעותיים מממוצע האורך של מכוניות משפחתיות (הארוכות בחבורה מגיעות ל־270 ס"מ). 
 
משום שהיא בנויה גם לגובה, אין זה מפליא שהמרחב הפנימי שלה עולה בהרבה על זה שמציעות רוב המשפחתיות, וגם על מה שמציעים כמעט כל הקרוס־אוברים בגודל בינוני. גם תא המטען ענק, ושימושי מאוד. 
 
בכלל, שימושיות היא בעיני אחת התכונות החשובות ביותר של מכונית שצריכה לשרת משפחה. ומכיוון שפיקאסו העתיקה בשקדנות את כל הטריקים של שני דורות קודמים שלה, ואלה מצדם העתיקו את מה שרנו סניק הציגה כבר בשנת 1996, סביר להניח שתהיה הצלחה בסעיף זה. 
 
ראשית, כמובן, ישנו עניין חמשת המושבים הנפרדים - כולם ניתנים להזזה קדימה ואחורה - ושלושת האחוריים ניתנים לקיפול או להסרה מוחלטת. 
פיקאסו גם משמרת את מסורת תאי האחסון הרבים והשימושיים כמעט בכל מקום שאפשר לחשוב עליו: את המגשים שמתקפלים מאחורי מסעדי המושבים הקדמיים, לרווחת הצעירים מאחור, את חיבורי האיזו־פיקס הנוחים למושבי ילדים, ואת האפשרות לדרג קדימה ואחורה את מיקום שלושת המושבים מאחור, וכך להושיב בהם בנוחות שלושה מבוגרים.  
 
היות שהיא לא ארוכה מדי (443 ס"מ), ותנוחת הישיבה בה גבוהה ושולטת, קל לתמרן איתה בעיר וכאמור להשתחל לחניות שמתאימות למכוניות קומפקטיות.

סיטרואן פיקאסו. צילום: יח"צ
סיטרואן פיקאסו. צילום: יח"צ

 
סביבת הנהג זהה כמעט לגמרי לזו של גרסת שבעת המושבים, למעט בכמה סעיפי אבזור. המכונית מודרנית אבל סובלת מהנדסת אנוש קצת פלצנית. 
צריך להתרגל לחופת הזכוכית שמנופחת מעל הנהג וקדימה ומשדרת תחושה שמזכירה ישיבה במסוק, עם קורות גג קדמיות כפולות שמייצרות שדה ראייה טוב בעיר ותחושה מעט משונה, של אובדן קשר, עם מה שקורה ממש מתחת לאף.
 
במרכז לוח המכשירים שתולים שני מסכים. העליון מחליף את לוח השעונים הרגיל, והתחתון מרכז את כל הפעולות האחרות - החל משליטה במערכת המולטימדיה, דרך מיזוג האוויר ועד מחשב הדרך. וכפי שלא אהבנו את הסידור הזה ב־308 ובגראנד פיקאסו, גם כאן זאת נחשבת לנקודת התורפה של תפעול המכונית ולדוגמה להנדסת אנוש לקויה. 
 
שתי תלונות נוספות קשורות לגלגל ההגה העמוס לעייפה ולהיעדר מקום סביר להניח בו את כף רגל שמאל. סימן שאלה גדול מציב הגג הפנורמי הענק שוודאי עושה טוב לאירופים, אבל עלול להתגלות כסיוט במהלך אוגוסט ישראלי טיפוסי.
 
מצד שני, הפלסטיקה של הקוקפיט ושל תא הנוסעים איכותית ברובה ואיכות ההרכבה גבוהה מאוד. מתוך חלונות הצד האחוריים נגללים סוככי שמש אינטגרליים והתחושה בתוך התא נעימה ומפנקת. 

ביצועים, התנהגות 

פיקאסו מוצעת אצלנו עם מנועי בנזין ודיזל בנפח 1.6 ליטר שמחוברים לתיבת הילוכים מודרנית, ממוצא יפני, בעלת שישה הילוכים. בגרסת ה־135 אלף שקל מתקבל אחד ממנועי הבנזין החזקים בשוק - מנוע מוגדש טורבו שמספק 165 כ"ס ו־24.4 קג"מ - כלומר שווה ערך למנוע 2.0 ליטר אטמוספירי חזק מן הממוצע. 
 
לכן לא מפליא, שפיקאסו ששוקלת רק 1,310 ק"ג מגיבה בקלילות לכל נגיעה במצערת, מזנקת מעמידה ל־100 קמ"ש בתוך 8.4 שניות ומותירה הרחק מאחוריה את כל המשפחתיות בעלות מנועי 1.6 ליטר אטמוספיריים. 
 
משום שמדובר בסיטרואן, אין צורך להכביר מילים על אודות נוחות הנסיעה. זו מכונית בעלת מתלים רכים אבל לא ספוגיים, עם זוויות גלגול ניכרות אבל קצב גלגול טוב. היא מבכרת את נוחות הנסיעה על פני חדות, ואת התת היגוי על פני הדחף להיכנס בנחישות לכל פנייה. 
 
לא להתבלבל: ההתנהגות שלה מדויקת למדי ובטוחה, אבל היגוי עלום, קל וחסר משוב, ואותה נטייה לגלגול, לא מעודדים את הנהגים הלהוטים ועלולים לסבך אותם עם בני המשפחה שנוסעים איתם. 
איכות הנסיעה מפתיעה, במיוחד השיכוך של כל סוגי הרעשים - מנוע, דרך, צמיגים ורוח. התוצאה היא מכונית שאוהבת למהר ומבודדת את נוסעיה מפני העולם החיצוני. 
סיטרואן מציעה את פיקאסו בעולם (וגם את הגראנד פיקאסו אצלנו) במערכות בטיחות מתקדמות, אבל יהיה זה אולי מעט מוגזם לדרוש אותן במחיר הזה. היבואנית מציידת את המכונית במערכת מובילאיי, שאומנם לא תבלום אותה אולם לכל הפחות תצפצף עם כל מעבר נתיב או מפגש לא מתוכנן בכביש. 
נישת ביניים 
נכון להיום אין מיני־מיניוואן בשוק הישראלי שמוצע במחיר של מכונית משפחתית. לכן סיטרואן פיקאסו נכנסת כעת לנישה מעניינת שבין ספורטאז', יונדאי טוסון וניסאן קשקאי לבין משפחתיות קומפקטיות שעולות סביב 135־125 אלף שקל. השאלה היא מה ינצח: הפוזה או השימושיות? 
מי שמטפס לקרוס־אוברים כדי להיראות מרוויח אומנם דברים מסוימים, אבל לא מתקרב למה שיש למיניוואן להציע בחיי היומיום - ועדיין לא הזדמן לי לנהוג או לנסוע בקרוס־אובר נוח, נעים וחזק כמו פיקאסו, ודאי לא ברמת המחירים הזאת. 
אפשר להתווכח על העיצוב שלו. יש לו כמה וכמה בעיות של הנדסת אנוש. וגם שם המותג עלול לעורר התנגדות אצל מי שעדיין אינו מבין שלא צריכות להיות לו בעיות אמינות. אבל כאשר משקללים תמורה למחיר עבור משפחה עירונית שמסיעה שניים או שלושה ילדים על בסיס קבוע, אין הרבה הצעות משתלמות יותר כרגע בשוק. 