מאחר שגדלתי בשנות ה-80 בבית שאכלו ונשמו בו סובארו, אז קבלו סיפור קצר על הרכב האהוב לשבירת הקרח ולפני שעוברים לשלב ב' ביחסים.
אומנם לא לי, אבל לחבר טוב הייתה סובארו ספורט, קופה, צבע צהוב בננה, נדירה ביופיה. כל שישי אחר הצהריים היה יורד עם כפכפי אדידס, גופייה לבנה, דלי וסמרטוט. בטקס קבוע וארוך היה ממרק את המשינה, מדגם את הניקלים. לא השאיר גרגר אבק שיכער, חלילה, את הבייבי.
השניים חיו באושר ובעושר, עד שערב חורפי אחד החבר הלך עם חבר אחר לסטייקייה אופנתית, השאיר את אהובתו בחניה הסמוכה. הבטיח שעשר דקות גג והוא חוזר. מיד אחרי שסיים לנגוס בבקר בפיתה, יצא החוצה וחשכו עיניו. אין סובארו, אין אפילו ג'אנט למזכרת.
החבר האומלל פנה לחברו. "נו, בחיאת, תחזיר את האוטו. איפה החבאת אותו?". החבר אמר שלא החביא, לא הטמין, לא זז מהשולחן כל הזמן שאכלו. למחרת מצאו את הסובארו האהובה חסרת רוח חיים, שרופה באיזה ואדי. את תיאורי האבל קורע הלב נשמור לתאריך אחר.
קשה לי ללכלך על סובארו, אבל האמת שהיא גם לא נותנת הזדמנויות. ה-B4, למשל, הוא אולי לא הרכב הכי מסעיר/שווה/מטורף שיהיה למוכר להציע, אבל כרכב מנהלים סולידי, שעושה את עבודתו כמו פקיד ממשלתי בכיר ואיכותי, זה בדיוק המקרה.
בקטגוריה הזו ה–B4 מתמודדת על לבו של המנהל עם רכבים איכותיים כמו מאזדה 6 וניסאן אלטימה הפופולריות. רכבים גדולים, שמטרתם להעביר את הדרך מראש העין החדשה לרחוב הברזל ברמת החייל בתל אביב במינימום של עצבים ומקסימום יעילות.
יום גיבוש
החלטנו לקחת אותה ליום גיבוש. קצת אקסטרים, קצת קואצ'ינג בהרים, פדיקור בצהריים וקפה ועוגייה לפני פרידה. או במילים אחרות, לחצות את הארץ ביום חורפי מתל אביב ועד החרמון, שם קיבל אותנו ערפל כבד. כן, גברת סובארו, מה תגובתך?
סובארו לא מתרגשת. קודם כל, כבר לפני שיצאנו לדרך, חמושים בגרביים תרמיים וגטקעס של הצבא הבריטי, חבר אמר שהיא קצת שמרנית לטעמו. לא יודע אם שמרנית זו ההגדרה הנכונה. בואו נגיד שהמכונית יפה. מעוצבת בקו ספורטיבי, אווירודינמי, אבל נכון, היא לא מפילה מהכיסא. היא משתרעת לאורך של 479 סנטימטרים, שוקלת קצת יותר מטונה וחצי. מעוגלת במקומות הנכונים, לא ראוותנית.
בפנים הרכב כבר יותר מרשים. קודם כל, המרווח מלפנים ומאחור מאפשר לתפוס מקום בפנאן. תחילה היה בי חשש שהמושבים קצת יבאסו את חוויית הנהיגה, מה עוד שהיינו צריכים להעביר קילומטראז' רציני באותו יום. אבל אחרי שאיכשהו מצאתי את הנישה המתאימה, אני יכול לספר לכם שנשלפתי בערב ממושב הנהג בריא ושלם ולא מעוך וגמור.
גם האבזור בהחלט מרשים ושוב, לא מצועצע מדי. בדגם הפרימיום, שבו נהגתי, יש מערכת מולטימדיה מקורית בעלת מסך 7 אינץ', עם שישה רמקולים שמסייעים. בנוסף, יש צג צבעוני למחשב הדרך בגודל 3.5 אינץ', שממוקם בלוח השעונים. צג המולטימדיה גדול, יחסית נוח לשימוש, אף על פי שתפעול האפליקציה של ווייז היה מעט קשה. מכירים את זה שנוגעים במסך ושום דבר לא זז רוורס?
ברכב הזה יש גם מערכת זיהוי קולי שמאפשרת לתפעל את הטלפון ומערכת השמע. היא, כמובן, לא עובדת בכל השפות. הכל היה טוב ויפה עד שהגעתי לגלגל ההגה. לא כולם מנהלים בחברות הייטק. יותר מדי כפתורים בעיניים. מרוב צפיפות בנו שם יחידת דיור לכפתוריו של מחשב הדרך.
רגע לפני שיצאנו הצצתי בתא המטען. כאמור, מי שקונה רכב מנהלים יודע שבבגאז' יהיה לו מקום טוב לשים את כל השלדים שהוא סוחב מחברות קודמות. 506 ליטרים, מספיק בהחלט.
יצאנו לדרך בשעת בוקר מוקדמת. ביום שבו הגשם לא מפסיק לרדת, הכי טוב לנהוג ברכב גדול, מפנק, חזק, שמסוגל להרגיע את הנהג גם תחת מטר רציני. ל–B4 יש מנוע בנפח 2,500 סמ"ק, ארבע בוכנות, 16 שסתומים. היא מצוידת במנוע מסדרת מנועי הבוקסר של סובארו. קבלו הסבר קצר: מדובר במנוע אופקי שמציב את הבוכנות זו מול זו, זווית של 180 מעלות, מה שמעניק למכונית מרכז כובד נמוך, תחושת איזון, ומקטין את הרעידות.
תוסיפו למנוע גם מערכת הנעה כפולה, שמסייעת לביטחון הנהג במיוחד בכבישים הצרים והתלולים של רמת הגולן, כשהערפל כבד והגשם לא מפסיק לאיים. וגם את מערכת חלוקת המומנט האקטיבית, שבזמן פנייה מפעילה את הבלמים ומעבירה פחות מומנט לגלגלים, מה שעוזר בפניות החדות.
בידוד הרעשים המוצלח נתן לנוף הפראי בגולן להיראות כמו ציור שמן מרהיב. גם תיבת ההילוכים האוטומטית פעלה באופן חלק ולא גרמה לרכב להתאמץ, עבדה בדיוק בטיימינג הנכון. ככה אנחנו אוהבים את הנסיעה - רגועה.
קפה בדד
עברנו בין כפרי הגולן, שהיו ריקים להפתעתנו, על אף ניחוחות החו"ל החורפיים וחופשת חנוכה הארוכה. שתינו קפה שחור, פעם, פעמיים, שלוש, עם עוגייה טובה בצד.
ה–B4, שרגילה לאוויר דירקטוריון, הייתה צריכה להתמודד לא פעם עם הכבישים הרעועים במרחב, וחייבים לציין את נוחות הנסיעה בה. היא סופגת את הבורות בכבוד, חולפת מעליהם בסטייל. שוב יצאנו ממנה בלי פריצת דיסק ותור לכירופרקט.
זהו לא רכב שמבקש מכם להפגיז מהירויות שיא, למרות דוושות האלומיניום והקליפרים בצדי ההגה, שמאפשרים העברה ידנית של ההילוכים ומוסיפים נופך של מכונית מרוץ. יש לסובארו שלושה מצבי נהיגה: הסי–דרייב שמתאים את תגובת המצערת וחילופי ההילוכים לפי סגנון הנהיגה; המצב האינטליגנטי המתון; וכמובן מצב הספורט. אם תבקשו בנימוס, הרכב הזה יכול להגיע מ–0 ל–100 קמ"ש תוך 9.6 שניות. כמו שכבר אמרנו, סולידיות היא מילת המפתח. סולידיות ונוחות.
להגברת הבטיחות ציידו את ה–B4 במערכת מובילאיי בהתקנה מקומית ובשבע כריות אוויר, ועל מראות הצד מהבהבת מנורה אם לא הבחנתם ברכב שמפתיע מהאזור המת.
זה לא היה יום קל לנהג ולרכב. הוא החל בבוקר ונגמר הרחק אחרי שעות החשיכה, מאות קילומטרים של בילוי משותף. הסתכלתי לפני קו הסיום על צג הדלק והוא בישר על 10.8 קילומטר לכל ליטר בנזין. היצרן סיפר על ליטר על כל 16.6 קילומטר.
במדד זיהום האוויר ה–B4, כיאה לרכב גדול, לא מככבת בראש הטבלה. היא פוזלת לכיוון התחתית, משתייכת לקבוצה 10 וצבועה בצבע כתום.
אני נהגתי בגרסת הפרימיום שהיא היותר מאובזרת וכוללת גם גג נפתח ודיפונים בגימור עץ. לא תאמינו, אבל במחשב הדרך התאורה משתנה.
הגרסה הבסיסית תעלה 175 אלף שקל. על הפרימיום, למי שרוצה, יש תוספת תשלום של 5,000 שקל. הפרימיום אולי יוסיף לחוויית הנוחות ולדאווין הכללי, אבל לא יותר. סובארו כבר לא נהנית כאן ממעמדה הרם, זה שהציב אותה על כס המלכות בשנות ה–80, אבל עדיין מדובר במותג אמין ואיכותי. זוכר לו חסד נעורים, סומך עליו בעיניים עצומות.