החנינו את הסובארו BRZ בעיר בצפון הארץ. לא הייתה לנו חלילה כוונה להוציא עיניים, או לעשות כניסה ראוותנית, סטייל שופוני, בכלל לא. עשינו סיבוב בעיר, פגשנו מכרים, חזרנו לחניה ומול היצירה המרתקת לבית סובארו עמד ילד דתי, אולי בן 11, עם ילקוט על הגב, עשה רושם שהיה בדרכו חזרה מבית הספר. "נפח 2,000 סמ"ק, נכון?", שאל כשהוא לא מזיז את המבט מהמכונית היפהפייה. הנהנתי. "הנעה אחורית?", הוא המשיך בהפגזה. לא הכחשתי ולא אישרתי. "איזה אוטו", הוא לא חיכה לאישור ממני.

לא היה לי נעים, הצעתי לילד להיכנס פנימה. בהתחלה הוא חשש - ובצדק. בכל זאת, גבר זר שיכול להיות אבא שלו מציע להצטרף לרכב–מלכודת. איפה יש שוטר כשצריך אותו? "לאן אנחנו נוסעים?", הוא שאל בהיסוס לגיטימי. "לשום מקום", הרגעתי. הילד התמקם במושב ליד הנהג וחיוך של זוכה בפיס התפשט על פניו. הוא הסתכל על גימורי העור הקשוחים, על המראה הספורטיבי. לחצתי על כפתור ההנעה והפעם הוא גם הסתכל עלי. "איזה רעש", אמר.

זה הזכיר לי שכשאני הייתי ילד, אי־שם במאה הקודמת, הייתה סדרה בטלוויזיה, "המשכנעים", בכיכובם של רוג'ר מור וטוני קרטיס. אני לא זוכר כלום מהעלילה, חוץ ממכוניות הספורט שהשניים נהגו בהן, במיוחד כשאז לא ראינו רכבים כאלה ברחובות העיר.

קרטיס התפרע על פרארי דינו 246 ג'י־טי, ואילו מור התנהל עם אסטון מרטין די־בי־אס. ה–BRZ היא בדיוק מכונית כזו, חלומו הוורוד של ילד שיום אחד יחזיק רישיון. רכב מרוץ, נמוך קומה, בעל קימורים גליים, מדויקים, שכל מה שבא לכם לעשות הוא ללטף אותם בפוליש ארוך תנועה.

זה אומנם טעם אישי, אבל בעיני זהו אחד מרכבי הספורט היפים שמסתובבים בכבישי ארצנו, בטח ביחס למחירו. הגרסה הידנית, שבה נהגתי, עולה 230 אלף שקל. תשומת הלב שזכיתי אליה התקרבה אולי ליום שבו הסתובבתי עם חנות פתוחה.

ה–BRZ היא לא אורחת חדשה. היא נמצאת פה כבר חמש שנים. פיתוח משותף של סובארו וטויוטה. למעשה אפשר למצוא אותה גם בצפון אמריקה ובאוסטרליה בשם טויוטה 86, או באירופה בשם ג'י־טי 86. הרכב עבר מספר שינויים קוסמטיים, וכעת הוא כולל מסך מולטימדיה מקורי בגודל 6.2 אינץ' ומסך צבעוני נוסף על לוח השעונים, בגודל 4.2 אינץ', שמספק נתוני נסיעה.

התאורה מבחוץ עוצבה מחדש, וספוילר דנדש מאלומיניום מאחור אמור לשפר את היציבות ואת אחיזת הכביש. אבל גם בסובארו יודעים שמי שעושים את המכונית אטרקטיבית הם הסודות שמסתתרים מתחת למכסה המנוע. ה–BRZ הוא הדגם הראשון שנהנה מהנעה אחורית וממנוע ה–FA20. מנוע בוקסר, ארבע בוכנות, 16 שסתומים, הזרקת דלק ישירה. כאמור, מנוע בנפח 2,000 סמ"ק.

מקום או שניים

אני כבר מזהיר, עוד לפני שיצאנו לדרך: זה לא רכב למשפחה, אפילו לא דומה לזה. יש כאן אומנם בתיאוריה מקום לארבעה נוסעים, אבל אלה מאחור יצטרכו לגלות כישורי אקרובטיקה מרשימים כדי להידחס פנימה. הסובארו הזו מרמזת בגסות שעדיף שיישארו בחוץ.

זהו רכב לשניים, עם עדיפות גדולה לנהג. רכב נהיגה אוריגינל. אפילו הסאונד המשובח, זה שדופק חזק באוזן, מבהיר מיד בפתיחה שלא באנו לדבר על ענייני דיומא ובעיות בינאישיות. את זה תשאירו לנסיעה הארוכה באוטובוס. זהו רכב נהיגה בעל אופי גברי, מצ'ואיסטי.

לא קל להיכנס אל הסובארו ולהישלף ממנה. גובהה 132 סנטימטרים. הישיבה בה נמוכה, כמעט רצפתית, כדי שתהיה גישה מתאימה לדוושות ולידית ההילוכים. המראה הפנימי קודר, רציני, מכניס אתכם לאווירת כביש. אתם כמובן יכולים להזמין את הגרסה האוטומטית של ה–BRZ, אבל איך נסביר לכם את זה בעדינות, מי שקונה רכב ספורט אוטומטי הוא כנראה מי שנוסע לאתר סקי באוסטריה ומתגלש עם שקית.

המכונית הזו היא כמו רופא, חייבים להקשיב לה בקשב רב. הסאונד העוצמתי מאפשר לכם לדעת בדיוק, אבל ממש על עשירית השנייה, מתי להחליף את ההילוך, לסחוט את שעון הסל"ד עד לקצה, להרגיש את הכוח - ויש לה.

סובארו BRZ. צילום: יח"צ

הסובארו הזו היא לא המכונית הכי מהירה בשכונה, בכלל לא, וגם היציאה שלה מהמקום, לפי הנתון היבש, כלל לא מפילה מהכיסא. היא מאיצה מאפס למאה קמ"ש ב–7.6 שניות, כבר נסענו במכוניות יותר מפחידות, אפילו בשבוע שעבר, על האאודי A5.

אבל העוצמה היא בביצועים, ואת זה גם אמר לי מוכר הסמבוסק המדהים בכפר חורפיש, שהתפאר בגולף ג'י־טי־איי משופרת. ה–BRZ מחפשת את הכבישים ההרריים והמפותלים בגליל העליון. כמובן אל תשתוללו שם יותר מדי, אבל כשאפשר, קחו איתה סיבובים מהירים, והיא לא תמצמץ.

זהו רכב ספורט יחסית קל משקל, 1,258 ק"ג. מניעים אותו שישה הילוכים קדמיים, המשחררים 200 כוחות סוס. יש לסובארו הגה מדויק להפליא, רגיש לתנועת היד. כיול הקפיצים אולי קצת ידכא בנסיעה אטית בכביש משובש, אבל לא לזה הסובארו נועדה. לא לפקקים של תל אביב הנבנית מחדש.

ה–BRZ צריכה וחייבת לתת בראש. היא רוצה כביש פתוח. וכשהיא מגיעה לפניות במהירות, היא יודעת לשמור על עצמה יציבה ובטוחה. ככל שמאתגרים את יכולותיה, נדמה שהיא יותר נהנית. אנחנו בטח נהנינו.

קול המוזיקה

נסענו במשך יומיים, לא הפסקנו לנסוע. יש איזה משהו ממכר בקול שהיא מפיקה, בעוצמות שלה. בנוגע לצריכת דלק, היא שתתה ליטר על כל 10.8 קילומטר, כשרוב הנסיעה הייתה כמובן בשטחים פתוחים ולא עירוניים. בשני מדדים ה–BRZ מופיעה בתחתית הטבלה, אבל זו גם לא הפתעה גדולה. בטבלת זיהום האוויר היא ממוקמת בקבוצה 14, צבעה אדום. טוב, מי שקונה רכב ספורט וממש בענייני איכות הסביבה כנראה סובל מפיצול אישיות חמור.

גם ברמת האבזור הבטיחותי היא נמצאת למטה, עם ציון 1. מלבד אבזורים בסיסיים, כמו כריות אוויר ומערכות עזר בסגנון בקרת יציבות ועזר בבלימה, אין לה יותר מדי מה להציע. נהגי מכוניות ספורט הם בדרך כלל חבר'ה שחיים על הקצה, אוהבים לבחון את גבולות היכולת.

לא מזמן נסעתי עם נהג מרוצים בעל יכולות מדהימות. שאלתי אותו כמה פעמים היה קרוב בחייו למוות. אמר שאף פעם. שאלתי איך זה יכול להיות. הוא הסביר שנהג חכם אף פעם לא מתקרב לשפת התהום. אני מכיר את אותם נהגים שמנתקים את הבקרות כדי לתת לרכב להשתולל, אבל לא אצלי. סובארו יודעת למצות את חוויית הנהיגה בדיוק כפי שהיא.

נשלפנו מהמכונית בשעות הערב המוקדמות. אחרי שעות של נהיגה מרגישים היטב את הגוף. לא רק הסובארו עבדה קשה, גם הנהג היה צריך לשמור על ערנות מקסימלית. אז איך היה? כיף גדול. אני אומנם כבר לא בנוי למכוניות כאלה, לצערי, נדמה לי שעברתי את הגיל (משפחה, משכנתה), אבל זה לא אומר שבלילות ירח מלא לא הייתי לוקח את ה–BRZ לאיזה כביש נטוש ומרביץ על האספלט המזמין. מדובר בשותפה מושלמת לביצוע הפשע.