היא עמדה בסוכנות מול הטויוטה C–HR ועשתה סיבוב חגיגי. במבט ראשון נראתה לי הרבה יותר מתאימה לקורולה, שמרנית ומסורתית, אבל משום מה היא נדבקה לקרוס־אובר הזה, חגה מעליו כמו נשר ליד פגר, רק חיכתה שכל הזאבים יתרחקו.

“מה את אומרת?", שאלתי בנימוס. “הכי יפה כאן", ענתה כשהיא ממשיכה לבהות ברכב המהפנט. “היית קונה?", המשכתי לברר. “איזו שאלה", היא לא השאירה מקום לפקפוק.
מעניין כמה אחוזים מתוך רוכשי המכוניות קונים רכב במיוחד לפי המראה. לדעתי, מדובר ברוב ברור ומוחץ, שלא מעניינים אותו לא אחיזת הכביש הנהדרת ולא המומנט האימתני. את המתלה האחורי, מצדו, אפשר לשלוח לחופשה שנתית באיי בהאמה ביחד עם המתלה הקדמי.

אותה קונה פוטנציאלית, מתברר, לא לבד. כשהרכב הזה רק יצא למכירת אונליין בארץ, 300 רכבים נמכרו תוך 58 דקות. הצבע הפופולרי היה, איך לא, לבן פנינה עם גג בצבע שחור. אין יותר שופוני מזה.  
יכולתי להבין באותם רגעים את המתעניינת המתלהבת שעמדה לצדי. ה–C–HR לבית טויוטה הוא לא מסוג הרכבים שרואים כל בוקר חונה בשכונה. עדיין לא. היצרנית היפנית לקחה את העתיד והרכיבה אותו באמנות על ההווה המתיימר. 
הרכב מגיע בגרסת בנזין עם מנוע בנפח 1,200 סמ"ק טורבו וגם בגרסה היברידית. אני הלכתי כמובן על החסכוני והירוק. חייבים לראות את הרכב ההיברידי הזה כדי להבין למה מתכוונים כשאנחנו אומרים “יוצא דופן במראהו". יש לו לוק שמזכיר מכוניות קופה ספורטיביות. 

אחרי הדור הרביעי של הפריוס, זהו הרכב השני של טויוטה שנבנה על פלטפורמת ה–TNGA, שבעצם מספרת על הארכיטקטורה החדשה של החברה. מרכז כובד נמוך, קשיחות, דינמיקה. עד 2020 מתכוונים בטויוטה שחצי מהדגמים ייבנו על פי הפלטפורמה הזו.
אז במבט ראשון המראה של C–HR אומנם מזכיר קצת את הג'וק של ניסאן, אבל רק במעט. הוא מאוד מחודד ולא מעוגל. עיצוב דרמטי ונוקשה - אנשי טויוטה רצו שיזכיר למתבוננים מראה של יהלום מלוטש.
גם המראה הפנימי הוא לגמרי לא שגרתי ורחוק מלהיות משעמם. בצדי הדלתות, במקום ריפוד מוכר ומפוהק יש משטח מחודד ומודרני. מסך מולטימדיה גדול בלט מעל הדשבורד, כשפס כחול הקיף אותו ועבר לדלתות. חברי לנסיעה אפילו האיר את עיני כשהבחין בנצנצים על הפאנל של המיזוג. אין ברכב הזה רגע דל. כל שנייה מתגלה ממצא חדש באתר החפירות. 
אני אומר לכם שיהיו כאלה שיקנו את הרכב וייסעו בו בקטנה. ביומיום הם יעמדו לידו ויחכו לקבל מכם מחמאות. “נו, מה אתם אומרים, יפה, הא?". חסר לכם שתגידו איזו מילה רעה, זה יעלה לכם בשריטה ארוכה על מכסה המנוע.
רק שאתם מבינים שמי שיקנה את ה–C–HR אולי יסובב את כל הראשים באזור, בטח ברמזור, אבל גם יצטרך להתרגל לכמה מקומות מעוננים שמציע הצעצוע החדש. למשל הנוסעים מאחור. אחרי שימצאו את ידית הכניסה המוסתרת, כדי שלא תפגע חלילה בעיצוב המהמם, ייאלצו להסתפק בחלונות צרים וקטנים שיכולים ליצור הרגשת מחנק אצל מי שרגיל למרחבים ושמש. גם תא המטען הוא די מינימלי. ככה זה, אם אתם רוצים לבלוט בכביש, מוטב שתלמדו להצטמצם. 297 ליטרים בלבד. מעניין אם יש משפחה ישראלית שמסוגלת להסתדר עם גודל פצפון שכזה.
מכת חשמל
המשפחה שהסתפקה בבגאז' קטן יצאה לדרך. רכב היברידי, הנעה קדמית, מנוע חשמלי משולב עם מנוע בנזין בנפח 1,800 סמ"ק, ארבעה צילינדרים בעלי תזמון משתנה. המערכת ההיברידית ב–C–HR קטנה יותר, קומפקטית. המנועים החשמליים תופסים פחות נפח ולדברי אנשי טויוטה גם מעניקים יחס טוב יותר בין משקל להספק. לכן הכוח המשולב בין מנוע הבנזין והמנוע החשמלי מצליח בשת"פ המאורגן להזיז 122 כוחות סוס, בעזרתה של תיבת הילוכים אוטומטית רציפה. 
תחילת הנסיעה, הזחילה העירונית, נעשית בסיוע מנוע חשמלי חרישי. מנוע הבנזין מתחיל לעבוד רק בשלב מאוחר יותר. תתפלאו, אפשר לזחול די הרבה על חשמל וככה גם לחסוך בבנזין.
אבל באותו יום לא התעכבנו יותר מדי ברחובות העיר הגדולה. הדרמנו להרפתקה בנגב שלצערנו נהרסה בגלל אובך בלתי נסבל, שכיסה באכזריות נופים מדהימים. רק מה, גם בתנאים כאלה יש באזור כבישים שוממים שרק מחכים שישפשפו אותם, בטח באמצע השבוע.
ל–C–HR יש כאמור הלוק הנכון. מראה ספורטיבי קשוח. סיפרו שבשביל להכין אותו לקהל הנהגים הרחב, המהנדס הראשי של טויוטה, הירויוקי קובה, בכבודו ובעצמו, נסע אלפי קילומטרים בכבישי אירופה כדי להבין את הדרישות וללמוד על צורות הנהיגה ביבשת. יכול להיות שקובה אכן חרש את הכבישים הנפלאים ולמד עד שעת לילה מאוחרת את הנתונים המפתיעים, אבל בפועל ציפינו לקצת יותר, בטח כשהמראה של הרכב הוא של טיל גרעיני שמוכן לשיגור. 
יצאנו לעקיפות בכביש הצר והרגשנו שאין מספיק כוח במערך התקיפה. המנוע כבר עשה קולות לא נעימים של מאמץ מתקדם כשממש דרשנו ולחצנו על הדוושה. בנתוני היצרן מספרים שהרכב הזה מגיע מאפס למאה קמ"ש ב–11 שניות. המהירות המקסימלית היא 170 קמ"ש. תסכימו שזה לא מי יודע מה ספורטיבי ברגע האמת.
חוץ מכוח קצת מאכזב, ה–C–HR עושה הכל כמו בחוברת ההדרכה. תגובת הגה טובה, אחיזת כביש בטוחה, כיול מתלים מוצק, בטח אחת המסקנות שמהנדס החברה חזר איתה מהביקור בכבישי אירופה. אין תלונות.
ל–C–HR יש לא מעט יתרונות שבאים עם הגב החזק של טויוטה. למשל אבזור בטיחותי עשיר שמעניק לה את הציון הכמעט מקסימלי: 7 מתוך 8. אין כמעט תוספת שלא נכנסת לתפריט: בקרת שיוט אדפטיבית, מערכת התרעה על סטייה מנתיב, זיהוי תמרורי דרך ומערכת קדם־התנגשות, שבעזרת מצלמה ולייזר מזהה רכבים או הולכי רגל, מתריעה קולית וויזואלית, ובמקרה הצורך גם בולמת. 
מי שלוקח את הדגם ההיברידי ייהנה כמובן מרכב יותר חסכוני בדלק. אחרי יום נהיגה מפרך וכבישים לא קלים רשמנו צריכה של ליטר על כל 16.7 קילומטר. מבחינת זיהום האוויר, כמובן גם כאן יש מיקום מצוין במעלה הטבלה: ציון 2, ירוק. היא חסכונית, ירוקה, יש אנשים שרק בשביל הנושאים החשובים האלה מוכנים לפתוח את פנקס הצ'קים.
מה חדש?
לא יודע מה להגיד לכם. נסעתי באותו יום עם חבר שאוהב מאוד סטייל וחדשנות, בטח יותר ממני. איכשהו שנינו לא כל כך התחברנו לכלי המרשים - ותאמינו לנו שניסינו. מסך המולטימדיה, למשל, הוא בגודל 8 אינץ'. ענק, ברור, סופר–מודרני, אבל כשבאים להגביר ווליום במהלך נסיעה, זה לא נוח. איפה הכפתורים הישנים כשצריך אותם?
כנראה שהרכב לא מתאים לנהגים עתיקים כמוני, בטח לא למשפחות שאוהבות לסחוב ציוד מלא לקמפינג (תא מטען קטן) ולא למסורתיים שמחפשים רכב שמרני וצייתן, שישמש אותם בשקט ובצניעות כל הדרך חזרה לבית החם.
מצד שני, אני רואה שלטויוטה הזו יהיה קהל אוהדים רחב. אנחנו הרי ישראלים, אוהבי הכניסות הראוותניות, הנצנצים והפונפונים, וזה בדיוק רכב הליווי המתאים בשביל הדרמה המתבקשת. תרועת חצוצרה, בבקשה, הו–הא מי זה בא.