בדו"ח עב הכרס שנחשף אמש, מבקר המדינה יוסף שפירא אינו מתיימר להפוך למומחה נדל"ן. לכן גם לא מוצע פתרון פלא לבעיית מחירי הדיור בשיטת "זבנג וגמרנו". המחירים לא ירדו מחר בבוקר, מהסיבה הפשוטה שאין  פתרון כזה. שפירא ערך צילום רנטגן, אבחן את המחלה, אך לא סיפק את תרופת הפלא. זה לא תפקידו.

 דו"ח המבקר מתייחס לשנים  2008-2013 , וחבל. לו הדו"ח היה כולל את פעילות ממשלת נתניהו השלישית (בין מרץ 2013 לאוקטובר 2014) הוא היה מופתע לטובה. חלק גדול מממצאי הדו"ח תוקנו מבלי שראש הממשלה  התכוון לכך. שר האוצר שלו לפני שפוטר, יאיר לפיד, עשה את העבודה.
 
 הממצא העיקרי בדו"ח נוגע לתורת הניהול. למרות עליית המחירים האסטרונומית של 55% במונחים ריאליים, משבר הדיור לא נוהל. לא היה גורם מיניסטריאלי שריכז את הטיפול וקיבל דיווחים בזמן אמת על מצב השוק.
 

 לא היה מושג מהי באמת רמת המחירים, מה קצב השיווק האמיתי של מינהל מקרקעי ישראל, מדוע הטיפול בבקשות בוועדות התכנון באזור המרכז נתקע שבע שנים ומדוע בוועדות התכנון המקומיות נרשם מחסור של 50 אלף יחידות דיור בגלל ליקויי תכנון.
 
 זהו לב ליבו של הדו"ח. חומרת המצב של שוק הנדל"ן לא הפתיעה. אוזלת היד שהגיעה לשיאה בשנים 2009-2013 , כשנתניהו היה ראש ממשלה ושר השיכון היה אריאל אטיאס מש"ס, הפתיעה בהחלט. לפיד, ששימש אז כמגיש "אולפן שישי" בערוץ 2,  לא היה בסביבה כדי להפוך לשק החבטות.
 

המבקר ערך צילום רנטגן של שוק הדיור, אבחן את המחלה, אך לא סיפק את תרופת הפלא. צילום: פלאש 90

 לזכותו של נתניהו  יאמר שהוא זיהה את המשבר כבר באמצע 2010 , אולם  הסתפק בהצהרות ולא פעל לממשן. גם צלצול ההשכמה של המחאה החברתית ביולי 2011 פעל לזמן קצר בלבד. בסוף 2011 נבלם הביקוש והשתוללות המחירים נרגעה. לאחר שראו שנתניהו  לא רציני, ההסתערות חודשה.
 
  ואסור להתעלם (למרות עמדת המבקר) מאחריות בנק ישראל, הנתון לביקורתו. הבנק אחראי על פי חוק גם לצמצום הפערים החברתיים. הריבית האפסית, עם כל הכבוד למטרותיה, הטיסה את הקונים אל שוק הדיור וניפחה את הבועה.  מספר המשכורות הדרושות לקניית  דירה עלה מ-103 בינואר 2008 ל-137 בסוף 2013 והכול באדיבות הבנק המרכזי. אז בשביל הפרוטוקול נקבע כאן שגם בנק ישראל נושא באחריות. 
 
 בימים האחרונים נעשו ניסיונות להטיל את האחריות למשבר על אהוד אולמרט או על  לפיד. מדובר בספינים עלובים המהווים חלק מתעשיית השקרים וההפחדות המלווה את מערכת הבחירות הנוכחית.
 
 משה כחלון, האביר על סוס הנדל"ן, המנסה בכל כוחו לקושש קולות מיש עתיד, הוריד את המסכה עם ההודעה התמוהה הבאה: "דוח המבקר על משבר הדיור אינו רלוונטי כי הוא לא עוסק במחדלי ממשלת נתניהו לפיד".   מדובר כמובן בהודעה מופרכת, הגם שמחירי הדיור המשיכו לעלות גם ב-18 חודשי הממשלה האחרונה בכ-10%. 
 
 לפיד החליט להתאבד כשצרף לאחריותו גם את שוק הדיור, כדי למצב את עצמו כמושיע העם. הוא דרש להקים את קבינט הדיור ובתיאום עם  נתניהו עמד בראשו. הוא שיתף פעולה עם שרי הליכוד בצעדים שלא נעשו מעולם. שר הפנים לשעבר גדעון סער הצליח על אף כל ההתנגדויות להעביר את הרפורמה בחוק התכנון והבניה החדש. החוק מגדיל את כוחן של ועדות התכנון המקומיות, מאפשר להסיר חסמי בניה לפרויקטים מקומיים ומקדם בנית דיור בר השגה. לפיד שיתף פעולה עם שר התחבורה ישראל כץ שגם לו מגיע הקרדיט.
 
  נחתם הסכם נתיב לדיור שתוקצב ב-4 מיליארד שקל להסרת חסמים תחבורתיים המעכבים פרויקטים לבניה. בשיתוף שר השיכון אורי אריאל נחתמו הסכמי הגג עם הרשויות המקומיות, הוקמה חברת "דירה להשכיר" והושגו ההבנות ליציאתה לדרך של תכנית "מחיר מטרה" עם קרקע מוזלת.
 
 אז נכון שהיה גם את הקשקוש של מע"מ אפס, שאותו מנסים להפוך למחדל של לפיד. אז ככה: הרעיון המקורי היה בכלל של הקבלנים ושל אורי אריאל, שכעס על גזלת הקרדיט ממנו. נתניהו הצביע בממשלה בעד וגם בקריאה ראשונה בכנסת.
 
 התוכנית, שעלותה 2 מיליארד שקל, הייתה גלולת הרגעה לזוגות הצעירים הנאנקים תחת העול. היא לא התיימרה להוריד את מחירי הדיור. הביקוש בעקבות ביטולה בסוף 2014 אמור היה ממילא להגיע קודם לכן, אם  התוכנית לא הייתה יוצאת לאוויר העולם.
 
  לו הממשלה הייתה מסיימת את דרכה רק בתחילת 2016  (על פי כל התחזיות), אין ספק שמחירי הדיור היו יורדים. לו הליכוד היה מציג את מה שנעשה באמת בשנה וחצי האחרונות, דו"ח מבקר המדינה היה הופך לטאפט. לראשונה ניתן לטעון שממצאי הדו"ח מולאו במלואם עוד לפני פרסומו. 
 
אבל רגע לפני שכד החלב התמלא, נתניהו  בעט בו בהחלטה המטופשת לפטר את לפיד. נתניהו שנא לתת לו את הקרדיט, ששייך גם לו. מכיוון שנתניהו  נותר האשם המיידי, הוחלט לצרף למחדל את לפיד בטיעונים ברמה של גן ילדים.
 
  בעוד פחות משלושה שבועות יתקיימו הבחירות לכנסת. המבקר קובע שמחירי הדיור ימשיכו לעלות אם הממשלה החדשה לא תפעל מיידית לשינוי המצב. ראש הממשלה הבא מוזמן לעיין בתוכניות הממשלה הקודמת ולפעול בכל הכוח ליישומן.
 
  לא יזיק אם גם בנק ישראל יירתם ויעניק רוח גבית לתוכניות אלה. שיקולי הריבית חייבים לכלול גם את נושא הפערים חברתיים.  שכן,  מה כבר אפשר לעשות עם פירות הצמיחה כשאין איפה לגור?