בשל העיכובים בדיונים על מבנה משק הגז, ראשי חברות הגז הודיעו כי הזרימה ממאגר הגז ״לווייתן״ לא תתחיל לפני סוף 2019, וגם זה, לדבריהם, מותנה בכך שכל המחלוקת הרגולטוריות ייפתרו בזמן הקרוב. מדובר בעיכוב של שנה וחצי מלוח הזמנים המקורי.

בפגישה שהתקיימה שלשום בין יצחק תשובה ומנכ״ל נובל אנרגיה ישראל לבין שר האנרגיה יובל שטייניץ העלו חברות הגז את הדרישה לקבל ודאות רגולטורית מוחלטת בכל הנוגע לפיתוח מאגר "לווייתן". הם ביקשו לוודא שעם תחילת פיתוח המאגר לא יתקבלו בנושאי מיסוי, שיווק וייצוא הגז החלטות הסותרות את הסיכומים.

בפגישה התגלתה מחלוקת בין הצדדים באשר ללוח הזמנים למכירת האחזקות במאגרי ׳׳תניד ו״כריש״. שטייניץ דרש לוח זמנים מקוצר של עד שנה וחצי, כדי לעודד תחרות, אך מנגד דרשו נציגי הגז שלוש שנים. בנוגע למאגר ״תמר״ סוכם עקרונית כי מכירת אחזקות קבוצת דלק תתבצע בתוך שש שנים כמקובל בחוק הריכוזיות.

 שטייניץ ותשובה. מחלוקת על לוחות הזמנים. צילום: מרים אלסטר, יוסי זמיר, פלאש 90


בסוגיית מחירי הגז הביעו חברות הגז נכונות להיצמד לנוסחאות הקיימות המביאות בחשבון את מחירי הייחוס בעולם. הן הסכימו להפעיל בעתיד את נוסחאות המחיר הקיימות לגבי חברת החשמל וחברות אחרות.

עם זאת, סוגיית מבנה המס נותרה עדיין ללא פתרון. נציגי חברות הגז ייפגשו היום עם נציגי רשות המסים כדי לנסות ולהגיע להסכמה. מטרת הפגישה היא לוודא כי המלצות ועדת ששינסקי בנושא ״המיסוי הרעיוני״ ייושמו גם בעתיד. במילים אחרות, אם יתברר שמחירי הגז בעולם גבוהים בהשוואה לאלה של ישראל, לא יוטל מס כזה. אם תתהפך המגמה והמחירים בעולם יהיו נמוכים בהשוואה לישראל - יוטל מס על הפרשי המחיר. סוגיה נוספת השנויה במחלוקת נוגעת לשאלה אם החברות שיניחו את צינור הגז ממצרים לישראל, לצורך ייצוא הגז מישראל, יחויבו במס דומה.

אם סוגיות אלה תיפתרנה אפשר יהיה להביא את מתווה הגז המחודש לאישור הקבינט הביטחוני־מדיני. רק לאחר ההסכמה העקרונית אפשר יהיה להוציא לדרך את קידוח ״לווייתן״.

החגיגה שהפכה לטרגדיה

גילוי מצבורי הגז בישראל אמור היה להיות אחת הבשורות המשמחות, אך הפך במהרה לקומדיה של טעויות אומללות וכישלונות מהדהדים שגרמו להפסדים של מאות מיליוני דולרים. הגז שהתגלה אינו ״שייך לעם ישראל״ כפי שרבים טוענים, אלא לגופים המסחריים שמצאו אותו. עם זאת, למדינה יש כמובן את הזכות לקבוע כמה מס ישולם ומהם התנאים לפיתוח המאגרים - כפי שהיה בוועדת ששינסקי.

החלטת הוועדה החמירה רטרואקטיבית את תנאי המיסוי וקבעה שככל ששיעורי התשואה יהיו גבוהים יותר שיעורי המס יגדלו. המשמעות היא שעד 60% מהכנסות ורווחי מאגרי הגז יזרמו לאוצר המדינה כתמלוגים או כתשלומי מסים.

הנה כי כן, הגז חזר להיות ״שייך לעם ישראל״, ועדיין לא דיברתי על העובדה שמרבית מניות קבוצת דלק של הטייקון יצחק תשובה וקבוצת ישראמקו של הטייקון קובי מימון מוחזקים בידי המשקיעים המוסדיים המייצגים את אזרחי המדינה.

המאמר המלא מחר ב״מעריב-סופהשבוע״