כולנו יודעים שבמרכז הארץ אין קרקע לבניה, אין היצע והביקוש מטפס ללא הרף. זאת אחת הסיבות העיקריות לעליית מחירי הדיור בפרט, ויוקר המחייה בישראל בכלל. במטרה לפתור בעיה זו, מציעה שרת המשפטים איילת שקד רפורמה בתהליך "פינוי בינוי" מתוך מטרה להסדיר שוק פרוץ זה. השרה שקד הגישה שתי הצעות חוק לוועדת השרים לחקיקה אשר אמורות לטפל בשתיים מהבעיות העיקריות: סוגיית המאכערים וסוגיית הדייר הסרבן. אם יתקבלו, הן עשויות לתקן את הבעיות העיקריות בתהליך. 

מדוע המגישה היא שרת המשפטים ולא שר השיכון?

"הצעות החוק רלוונטיות לחוק המקרקעין, אשר נמצא תחת סמכותי כשרת המשפטים. אי לכך, תיקוני חוק הקשורים לחוק המקרקעין וקשורים לבעלי מקרקעין, רלוונטיים לעשייתי במשרד. בנוסף, הצעת החוק בעניין הדייר הסרבן מצויה בליבת עיסוקו של המשרד, באשר היא נוגעת לזכות הקניין כזכות יסוד וההגבלות עליה, תוך איזון ראוי והתחשבות בהיותה זכות חוקתית. הצעת החוק בעניין ה'מאכערים' קרובה גם היא מבחינה עניינית לחוק פינוי-בינוי (פיצויים) וגם היא כורכת בתוכה שאלות משפטיות משמעותיות הנוגעות בין היתר להסדרת עיסוקם של המארגנים והטלת מגבלות על חופש החוזים".

האם תוכלי להסביר את הרציונל מאחורי הצעת החוק של המאכערים? עד כמה שאני מבין, החתימות נעשות מול היזם.

"לעיתים החתימות נעשות מול יזם, כפי שציינת, אבל בחלק לא מבוטל של המקרים, החתימות נעשות מול מארגנים, שהם למעשה אנשים שמגיעים לבתים ומשכנעים אנשים לחתום על הסכמים כאלו של הסכמי פינוי בינוי, ומחתימים אותם על סעיף בלעדיות. אותם אנשים מגיעים לאחר מכן לקבלנים ומוכרים להם את החתימות. אותם 'מאכערים' יודעים שאם הם יגיעו עם רוב חתימות לקבלן, הקבלן יעבוד איתם בשיתוף פעולה, לכן הם מתנהלים כמו שהם מתנהלים וכובלים דיירים בחוזים דרקוניים.

"הבעיה מתחילה כאשר, כפי שכתוב בהצעת החוק, אותם מארגנים נתקלים בקשיים ולא מקדמים את הפרויקט, לא פועלים למצוא יזם ולא מצליחים להשיג חתימות של יתר הדיירים. אז הפרויקט לא מתקדם באמצעות המארגן מחד גיסא, ובעלי הדירות 'תקועים' ואינם יכולים לקדם את הפרויקט בעצמם או דרך מארגנים או יזמים אחרים. באופן הזה עסקאות רבות של פינוי בינוי נתקעות".

בהצעת החוק בסוגיית הדייר הסרבן, מה המשמעות של סירוב לא סביר?

אני עוקבת אחר סוגיה זו כבר כמה שנים, ויש כאן התעלמות מהדייר הממוצע. פינוי בינוי נעשה בבתים ישנים, עם דיירים מבוגרים. יש מקרים רבים, מקרים רבים מאוד אפילו, שבבתים אלו חיים דיירים קשישים בני 75, בני 80 ואף יותר שנאלצים לפנות דירות שגרו בהן עשרות שנים, נגד רצונם, בגלל דיקטטורה של הרוב.

האם מישהו נתן את הדעת למקרים כאלו?

"ודאי. אף אדם לא יפונה מביתו בגלל "דיקטטורה של הרוב". כאמור, בהצעת החוק, רק בית המשפט יכול להורות על פינויו של בעל הדירה המסרב, ונתון לו שיקול דעת רחב בעניין זה. לכן, כאשר בית המשפט סבור שטעמיו של בעל הדירה המסרב הם סבירים – לא תוטל כל סנקציה על בעל הדירה המסרב, אף לא פיצוי. אפילו כאשר קובע בית המשפט שהסירוב הוא לא סביר, עדיין עליו לבחור אם להטיל פיצוי או לפנות את הדייר. כאשר ההצעה אומרת כי החלטה על פינוי תעשה רק לאחר שבית המשפט שמע את טענותיו של בעל הדירה המסרב, בחן את נסיבותיו האישיות ואת השלכות הפינוי עליו".