ענת דוידוב מדברת בפתח תכניתה "איפה הכסף?" ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" על הנסיעות של תלמידי בתי הספר לפולין ומתייחסת לא רק לעלות הכלכלית של המסע, אלא גם למחיר הנפשי שהוא גובה מהתלמידים.
בעקבות חשיפת "קרטלהנסיעות לפולין", מצהיר שר החינוך נפתלי בנט ש"אסור שזיכרון השואה יהיה לעשירים בלבד, הוזלנו את המסע לפולין בצורה משמעותית". תכף נדבר על הכסף, אבל לפני זה השר בנט, הנה כמה תובנות ששווה לך להקשיב להן, למה שעלולות לגרום הנסיעות הללו לנפשם של הילדים, מתברר שהסיפור הזה על מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מציב לא מעט סימני שאלה סביב הנושא.
תקשיב למה שאומר ד"ר יצחק קדמן, יושב ראש המועצה לשלום הילד.
למסע הטעון הזה, יש לא רק מחיר כלכלי כבד, אלא גם מחיר נפשי לא פשוט. הוא לא בהכרח מתאים לכל תלמיד. יותר מידי נערים ונערות חוזרים מהמסע לפולין מצולקים ופצועים נפשית. אנשי חינוך ופסיכולוגים ממליצים לנערים ונערות בעקבות מחקרים רבים, להיוועץ עם יועצים לפני שמחליטים להצטרף למסע.
על פי אחד המחקרים למשל, זה של הד"ר אביבה מיימוני בלוך, מנהלת המכון להתפתחות הילד בבית לוינשטיין, נצפו אצל קצתם של השבים מהמסע לפולין תופעות קשות של דיכאון, תנודות קיצוניות במצבי רוח, סיוטים וחרדות. עד כאן הרוח והנפש.
ועכשיו נדבר על הכסף. מדובר בשני מסלולי נסיעה - אחד לשבוע ימים, ומסלול נוסף לשמונה ימים - לא הפרש משמעותי בכסף - ובגדול אחרי תיקון התעריפים החדשים בחמשת אלפים שקלים בקרוב, ומי שלא יוכל לשלם, ייגש לוועדת מלגות מיוחדת. אגב, בקופת הוועדה הזאת לא כל הכסף מנוצל. מתברר שנותרים הרבה עודפים.
אתה קורא לזה, נפתלי בנט, "מסע חינוכי לפולין". ועדת החינוך קוראת לך היום להשהות את הנסיעות כדי למנוע אפליה ולתקצב אותן כחלק מחוק חינוך חובה חינם. כאילו חינם.
ואנחנו שואלים האם שקלתם במשרד החינוך את מגוון המורכבויות סביב ה"מסע החינוכי", ולמה בכל זאת רק 14 אחוזים מהתלמידים המשתייכים לחמשת העשירונים התחתונים "זוכים" להצטרף לחברים שלהם. איפה פה הכסף, ואיפה החינוך...