הפצצה תמשיך לתקתק: פינוי מכל האמוניה בחיפה עדיין רחוק

העיתוי של נסראללה היה מעניין. יומיים קודם לכן נפגש שר האנרגיה יובל שטייניץ לשיחה בנושא עם השר המופקד על פירוק המכל, אבי גבאי. גבאי הסביר לשטייניץ שהתוכניות להקמת מפעל האמוניה בדרום תקועות, בעיקר בגלל המחיר הגבוה שנקבע במתווה הגז השנוי במחלוקת. 

שטייניץ רואה בקידום מתווה הגז את מפעלו העיקרי כשר האנרגיה. גבאי חושב שהמתווה הוא מעשה חלם, וזוהי רק אחת המחלוקות בין שני השרים. שטייניץ אמר לגבאי שיחזור לדון בנושא לאחר שתתקבל החלטת בג"ץ על המתווה, והציע לבחון תמיכה ממשלתית כתחליף להוזלת הגז. "סוכם כי תתקיים פגישה משותפת עם שר האוצר משה כחלון, כדי לבחון את התמריצים שיינתנו על מנת לאפשר את הקמת המפעל", נמסר מלשכת שטייניץ.

היה זה עמיר פרץ, כשר להגנת הסביבה, שהניע את התוכניות לפינוי המכל. אבל לא נמצאה רשות מקומית שתאשר את העברת הפצצה המתקתקת לשטחה, וכמקובל במקרים כאלה, העדיפו הפקידים למרוח ולגלגל את ניירות העבודה הלאה ועמוק במגירות. 

תגליות הגז שינו את התמונה: הגז הטבעי הוא חומר גלם מרכזי לייצור אמוניה, ולכן ניתן יהיה להקים בישראל מפעל שירכוש גז זול וייצר אמוניה באופן בטוח, ללא צורך במכל ענק ומסוכן. אך הנסיבות אינן מאפשרות הקמת מפעל כזה ללא מעורבות ממשלתית, מכיוון שבישראל יש רק שני צרכנים לאמוניה: הלקוח העיקרי הוא מפעל חיפה כימיקלים שבבעלות משפחת טראמפ (אין קשר לדונלד - ה"ח) והשני הוא מפעל דשנים וחומרים כימיים מקבוצת כי"ל. 

אם משפחת טראמפ תחליט לסגור את המפעל מסיבה כלשהי, תרד לטמיון גם ההשקעה במפעל האמוניה, הנאמדת ביותר מרבע מיליארד דולר. על המדינה, אומרים היזמים, להעניק להם "רשת ביטחון" למקרה כזה. נוכח מחירי הגז, הגבוהים בעשרות אחוזים לעומת מחירים בחלק מהמדינות המתחרות, לוחצים לפחות חלק מהיזמים הפוטנציאליים לקבל התחייבויות לאספקת גז סדירה במחירים נוחים. יזמים אחרים פנו לרשות להגבלים עסקיים בבקשה שתודיע מראש מה יהיו המגבלות שיוטלו עליהם נוכח העובדה שהמפעל צפוי להיות מוכרז כמונופול.

כניסתו של גבאי לתפקיד האיצה את המהלכים לפרסום מכרז להקמת המפעל. שמונה קבוצות יזמים הגישו את מועמדותן לבחינת המשרד. שבע קבוצות אושרו. אחת מהן, בראשות חברת ברן, הודיעה לאחרונה על פרישה. תנאי המכרז פשוטים יחסית: המדינה מציעה סיוע בהקמת המפעל. מי שיבקש מהממשלה הכי פחות תמיכה, יזכה. הצעה להקמת המפעל ללא תמיכה ממשלתית לא תזכה בהכרח, שכן אפשר יהיה להציע גם תשלום למדינה תמורת הזכות להקמת מפעל האמוניה. 

המועד האחרון להגשת ההצעות הוא 31 במרץ. אולם כבר כעת ברור לרוב המעורבים במשרדי הממשלה שהמכרז לא יסתיים במועד המתוכנן, ולכל היותר יוגשו הצעות מותנות בהסדרים שיושגו. מאחורי הקלעים מתנהלות שיחות, כמו זו שתוארה לעיל בין שטייניץ לגבאי. גורמים ממשלתיים בוחנים את האפשרות להעניק למקימי המפעל גיבוי מסוג כלשהו, אבל ביטוח ממשלתי מפני קריסה עסקית הוא מעשה חריג שאנשי האוצר אינם נוטים לו. 

ישראל יניב, יו"ר חברת האנרגיה דור אלון המשתתפת במכרז, אומר למעריב: "ייתכן שצריך לצרף את נסראללה לוועדת המכרז, ואז כולם יזדרזו. יש הרבה שאלות מפתח שעליהן לא קיבלנו עדיין תשובה, ולכן קשה יהיה להגיש הצעה. בין היתר המדינה חייבת לומר מהי רשת הביטחון למקרה שלקוחות האמוניה נעלמים, כיצד תובטח אספקת הגז ומה יהיה מחיר הגז". 

לא כל המועמדים לעסקה מתנים את הקמת המפעל בהפחתת מחיר הגז. "הגז הוא חלק מהעלויות והוא מהווה מגבלה, אבל זו אינה הבעיה העיקרית", אומר אחד המשתתפים במכרז, "הבעיה העיקרית היא שכיום אין בישראל מספיק גז עבור מפעל אמוניה חדש, ובוודאי לא יהיה במועד שהובטח על ידי משרדי הממשלה, סוף 2017. אם יצליחו המתנגדים לטרפד את מתווה הגז, לא יקום המפעל ומכל האמוניה ימשיך לאיים על תושבי חיפה".

מאיה יעקובס, מנכ"לית עמותת צלול, הנאבקת זה שנים רבות להסרת מפגע המכל, אינה אופטימית לגבי הסיכוי להקמת מפעל האמוניה: "כרגע אין מועמדים של ממש להקמת המפעל, בין היתר בגלל מחיר הגז הגבוה. אי אפשר לחייב את מפעלי הדשנים לרכוש אמוניה במחיר גבוה, מפני שאז הם לא יוכלו להתחרות בשוקי העולם ובדשנים מיובאים. ייתכן שצריך לחזור ולבדוק הקמת שני מאגרי אמוניה חדשים ברמת בטיחות גבוהה ובמרחק בטוח מריכוזי אוכלוסייה".

***

תשעה חודשים לאחר כינון הממשלה, מצטייר השר להגנת הסביבה אבי גבאי כאחד השרים הפעילים והאהודים ביותר: הוא בלט כשר היחיד שהצביע נגד מתווה הגז. בניגוד לחלק גדול מהמתנגדים, הוא השמיע ביקורת עניינית ומקצועית, שגם התומכים באישור המתווה לא יכלו לפסול בנימוקים של פופוליזם או תקיעת מקל בגלגלי המשק. 

גבאי הצליח לקדם ולהוציא לפועל יוזמות חדשות להגנת הסביבה ובהן יוזמות שנתקעו במשך שנים. תוכנית "אזור אוויר נקי" בחיפה עשויה להפוך למודל לצמצום זיהום האוויר בכל הערים הגדולות בישראל.

רק בשבוע שעבר הוא השלים את חיסול מעמדה של עמותת מלרז, שהתעמרה בעסקים קטנים, באמצעות זיכיון שקיבלה מהמדינה בשנות ה־60 להעמיד לדין עסקים בחשד לזיהום הסביבה. בתחילת השבוע העביר משרדו לאישור הכנסת חוק שהיה תקוע קרוב לעשר שנים, ועל פיו יגבו חנויות תשלום על שקיות ניילון. החוק הוגש לאחר שהתשלום שנקבע הורד ל־10 אגורות בלבד, במקום 40 אגורות על פי ההצעה המקורית. גבאי הבטיח לבחון את סוגיית המחיר אם יתברר, כפי שטוענים מבקריו, שהסכום קטן מדי.

אבל האתגר הגדול ביותר הוא הטיפול במכל האמוניה. המכל הוא סכנה קרובה ומוחשית למאות אלפי תושבים. אחדים מהם גרים עשרות מטרים בלבד ממוקד האסון האפשרי. הפתרון שעליו בנה גבאי, הקמת מפעל אמוניה, נראה כרגע רחוק מהישג יד. זהו בדיוק הזמן לבדוק אפשרויות אחרות.