הלמ"ס פרסמה השבוע את מדד המחירים לצרכן לחודש פברואר. במדד נרשמה ירידה של 0.3%. המגמה הייתה צפויה, אך מדדים שליליים לאורך זמן משקפים כלכלה צולעת. 

חיים מאירוביץ', מבעלי קבוצת הנדל"ן מאירוביץ-גלנור אומר, "המדד השלילי בפברואר הזה משקף מצב חמור מאוד. זוהי כבר תסמונת ברורה של מדדים שליליים סידרתיים המצביעים בבירור על דפלציה ועל האטה כללית במשק הישראלי בכל הנגזרות הכלכליות. ההיסטוריה העולמית מלמדת שכלכלות אשר המשק שלהן נכנס למצב של דפלציה, נכנסו למצב של היעדר מנועי צמיחה, של אבטלה גוברת, של תחושה כללית בציבור הרחב והקהילה העיסקית בפרט, שאין אור בקצה המנהרה. חשוב לציין שמאז 1948,  אפילו לא במיתון הגדול של 66-67, לא היה בישראל מצב שכזה בו המדד ירד באופן כרוני מחודש לחודש. לפלא בעיני איך הממשלה בכלל, ושר האוצר ויתר השרים הכלכליים אינם נותנים את הדעת לסכנה הנובעת מהסינדרום הזה וממשיכים לנהוג כרגיל".

ומה הן ההשלכות? 
"אחת ההשלכות החמורות הוא שאין לא לקהילה העסקית ולא לאזרחי ישראל כל תמריץ להשקיע ולחשוב על העתיד. לכאורה קיים יתרון מסוים למי שלקח בשנים האחרונות משכנתא ורכש דירה, זאת משום שהדפלציה באה לידי ביטוי בסביבת ריבית נמוכה מאוד. אולם במקביל הכסף הפנוי שבידי המשק פוחת. ולזה יש השלכות מאקרו כלכליות שוחקות, יש פחות כסף לבזבז. זה בא לידי ביטוי בהאטה ברשתות הקמעונאיות, שם המחזורים הולכים וקטנים. זה בא לידי ביטוי בירידה בתיקי ההשקעות בבנקים. זה בא לידי ביטוי בפחות חסכון. זה בא לידי ביטוי בפחות השקעות של אנשי עסקים בפיתוח יוזמות חדשות. זה בא לידי ביטוי גם באי יציבות תודעתית וחרדה ממשית מפני המחר. העובדה, למשל, שכיום זול אולי יותר לרכוש כרטיסי טיסה לחו"ל וזול יותר לרכוש מכונית חדשה או מכונת אספרסו או טלפון סלולארי היא לדידי שמחת עניים. בסופו של יום מוצרי צריכה כאלה לא ייבנו לנו את העתיד".

חיים מאירוביץ. עומדים בפני החלטה קשה. צילום: יח"צ
אם כך אולי באמת כדאי לנגידה להוריד בשבוע הבא את שער הריבית לרמה אפס? לפחות לוקחי המשכנתאות ירוויחו מכך?
"זה ממש לא מדויק. אמנם ריבית נמוכה פועלת לטובת לוקחי המשכנתאות, באופן עקיף, והשפעתה בסופו של דבר משנית למדי. הריבית הכללית של בנק ישראל, חשוב לזכור, אינה חופפת את הריבית על המשכנתאות שהינה גבוהה יותר וצמודה לאגרות חוב ארוכות טווח. לכן, הרווח ,כביכול, של לוקחי המשכנתאות, מתקזז עם הבעייתיות הכללית של מצב המשק. ועוד דבר: הריבית הנמוכה, לדעת כל המומחים, היוותה בשנים האחרונות גורם מרכזי בעליית מחירי הדיור, ובד בבד בגידול דרמטי  במשכנתאות שנלקחו על ידי הציבור ושהגיעו אשתקד לשיא של כל הזמנים, כ-65 מיליארד שקלים. לכן עצתי לנגידה ד"ר קרנית פלוג לחשוב פעמיים לפני שהיא מורידה את הריבית לשער אפס, ולהיכנע ללחצים של הקהילה העסקית".
 למה, למעשה, שהנגידה לא תוריד את הריבית? הלא היא תשווה בכך את שערי הריבית לאלה של מדינות המערב ואולי גם הדבר יביא להנעת הכלכלה מחדש.
"אכן הנגידה עומדת השבוע בפני החלטה קשה ביותר. מצד אחד קיים לכאורה הגיון בהורדת הריבית: היא תגרום להשוואת הריבית אצלנו לריבית ברוב כלכלות המערב ואינני מזלזל בכך כלל ועיקר. היא תהווה אולי תמריץ לשוק לצרוך יותר. היא גם עשויה לעודד במידת מה את הצמיחה ואת ההשקעות. אולם מול זה קיימים מספר חסרונות משמעותיים: ראשית, עובדה שהורדת הריבית הרצופה שהייתה בישראל מאז החל הנגיד הקודם פרופסור סטנלי פישר במדיניות זו ב-2009, כלומר במשך 7 שנים תמימות, לא הובילה את המשק לשום מקום חיובי. היא גם לא בלמה את ההאטה, ובעיקר תרמה מאוד לדעת כל המומחים להכפלת מחירי הדיור. שנית, דווקא בנושא המשכנתאות שאליו התייחסתי בשאלה הקודמת לגבי מי שכבר לקח משכנתא,  אני חושש מאוד שהורדת הריבית תעודד לוקחי משכנתאות עתידיים לקחת ביתר שאת משכנתאות תופחות וגדלות, זאת בגלל הריבית ההזדמנותית, ובשל הצורך ,להשיג את מחירי הדיור העולים. חשוב לזכור שבסופו של דבר הריבית תעלה מתישהו בעתיד, ואז חלילה ימצאו את עצמם אלפי לוקחי משכנתאות בבעיה של העדר יכולת להחזיר את המשכנתא . שלישית, וזו אולי הנקודה החשובה ביותר: ההתייחסות לשער הריבית הפך בשנים האחרונות למעין "ספורט לאומי" שעל פיו יישק דבר. לצערי זה בא על חשבון אופציות אחרות שיכלו אולי לאושש את הצמיחה הרבה יותר טוב".
באמת, אילו פעולות לדעתך מהוות אלטרנטיבה להורדת הריבית? 
"קיימות פעולות רבות ומגוונות שהממשלה עדיין לא ניסתה. למשל, הרחבה כמותית, כלומר הדפסת יותר כסף והזרמתו לשוק, זאת על מנת לעודד פעילות ולעודד צמיחה. אמנם, לכאורה, קיים סיכון של הגדלת הגרעון ולחילופין סחרור אינפלציוני, אולם בבקרה נכונה ניתן בהחלט ליישם מהלך שכזה שהופעל במאה השנים האחרונות לא פעם על ידי ממשלות שנקלעו למצב של מיתון או משבר כלכלי, ובמקרים רבים המהלך הזה הצליח. מהלך נוסף, אולי לא פופולארי, הינו החזרת המעורבות של הממשלה בכלכלה, כפי שהיה אצלנו עד לשנות ה-80 של המאה שעברה, כולל בנייה ממשלתית יזומה באמצעות חברות משכנות, פרויקטים גדולים של תשתיות יזומים על ידי הממשלה שיתרמו להעסקת רבבות עובדים ויתניעו את הכלכלה, שותפות בין הממשלה לבין הסקטור הפרטי בפרויקטים דוגמת bot ועוד. לדוגמה, מדברים שנים רבות על רכבת לאילת, מהלך שיש לו משמעות לאומית אסטרטגית. הכרזה עליו, לצד הכנסת משקיעים מהארץ ומחו"ל, כולל פיתוח תיירות, אזורי תעסוקה "נקייה" ועוד, הוא רק דוגמה אחת מיני רבות. בדבר אחד אני בטוח: ההנחה שעשירית אחת פחות של הריבית תציל את הכלכלה הישראלית במטה קסמים, אין לה שום אחיזה במציאות".