בעשורים האחרונים מצטמצם בעקביות חלקם של העובדים - שכירים ועצמאיים כאחד - בעוגת ההכנסה הלאומית. ב־2016 הוא עמד על 56% - השיעור הנמוך ביותר מאז 2000, אז הוא עמד על 65%. בה בעת, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל מ־15% ב־2003 ל־19% ב־2016. נתונים אלה ואחרים נמצאים בדוח השנתי שמפרסם מרכז אדוה למידע על שוויון וצדק חברתי בישראל, "עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית", שריכזו אתי קונור־אטיאס ואביב ליברמן.

על פי נתוני הדוח, ב־2015 29.4% מכלל השכירים בישראל קיבלו שכר המוגדר נמוך על ידי ארגון ה־OECD של המדינות המפותחות, שני שליש בלבד מההכנסה החציונית במשק. כ־38% ממקבלי השכר הנמוך הם נעדרי השכלה אקדמית.

מנגד, מדגישים אנשי מרכז אדוה את פערי השכר העצומים במשק של הקבוצה הגדולה הנ"ל מול שכבה דקה של מנהלים ובכירים, שמשתכרת שכר גבוה מאוד. ב־2016 התגמול השנתי הממוצע של חמשת המנהלים הבכירים בלבד בחברות הנסחרות במדד "תל אביב 100" עמד על 3.36 מיליון שקלים במשותף, או 281 אלף שקלים בחודש. המנכ”לים תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל גבוה אף יותר, של 4.57 מיליון שקלים, או של 382 אלף שקלים בחודש.

הדוח מוצא כי בשנת 2016 הפערים בין המנהלים הבכירים ובין שאר העובדים הוסיפו להיות גבוהים מאוד. התגמול הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 39 מן השכר הממוצע במשק (9,798 שקלים) ופי 79 משכר המינימום, 4,825 שקלים.

מרכז אדוה פורש בדוח המחקר השנתי שלו גם תמונה מדאיגה באשר להיקף המשפחות העניות בישראל שבראשן עומד לפחות אדם עובד אחד. "בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה של עלייה בתחולת העוני במשפחות שבראשן שכיר, המשקפת מצב שבו עבודה כבר אינה מחלצת מעוני", אומרים במרכז אדוה.