משה כחלון גילה השבוע את מגבלות הכוח. שר האוצר מסוגל להשפיע על המערכת העסקית עד רמה מסוימת. הוא גם יכול לשבש את פעילות המערכת הקמעונאית ולהתערב באופן מלאכותי ברמות המחירים, אבל לאורך זמן חוקי הכלכלה חזקים ממנו. עליות המחירים של מוצרי המזון השבוע הן רק המתאבן, ועדיין לא הוגש החשבון הסופי.
המהלך בא לשר האוצר בזמן לא טוב. פעמי הבחירות בפתח והמחירים עולים ערב ראש השנה. מי ששינתה את מאזן האימה הייתה ענקית מוצרי החלב תנובה. בעולם מקביל, שבו מתקיימת הידברות נורמלית בין הפוליטיקאים לראשי המגזר העסקי, החלטות כאלה לא מתקבלות בשליפה מהמותן. ניתן להגיע איכשהו להבנות על גובה ההעלאה, ויתור על ייקור חלק מהמוצרים וכמובן על העיתוי המתאים לצדדים. קוראים לזה פיצוץ מבוקר. אלא ששר האוצר התעקש, לא רצה להקשיב והביא לשריפת המועדון. מבחינתו הוא הריבון ומותר לו להתעלם מצווי עדכון מחירים שאושרו כדין על ידי אנשי המקצוע.
כחלון חשב שהשוק הקמעונאי והמערכת העסקית דומים לקבלני פרויקט מחיר למשתכן, אבל הוא טועה. את מחירי הדירות הוא יכול לסבסד במיליארדי שקלים, לקחת את מפת התכנון ולשנות, לקבוע לוחות זמנים ולהשמיץ את הקבלנים, והכל עובר בשקט. אפילו נתניהו לא משמיע מילת ביקורת. אבל תנובה היא חברה עסקית. כל דירקטוריון נורמלי שאינו מעוניין לסבסד מוצרים ולתפקד כמוסד ללא כוונת רווח חייב היה להגיב כבר מזמן ולאשר לייקר את מה שאפשר. הפעם אי אפשר להאשים אותה בחזירות.
ואם שר האוצר מעוניין למרות הכל לסבסד את מוצרי החלב, יש שפע של אפשרויות. ביטול התכנון במשק החלב אינו אחת מהן. מדובר במהלך שעלול להסתיים בבכי, כפי שקרה במדינות אירופה: ביטול התכנון הביא לסגירת 50% מהרפתות ולזינוק מחירים של 15%.
יאיר ריינמן, טייס במיל' ויו"ר התאחדות ארגוני הקיבוצים, מוסיף בהקשר זה את התובנות שלו: "בורות ופופוליזם עומדים מאחורי האמירה שאין מקום לתכנון חקלאי. בכל העולם משק החלב הוא מתוכנן. היות שחלב הוא מוצר עם חיי מדף קצרים שלא ניתן לאפסן, ופרה צריך לחלוב בכל יום מחדש, שיווק החלב מחייב תכנון. אפילו בארה"ב, בירת הקפיטליזם והשוק החופשי, משק החלב מתוכנן על ידי תאגידי המגדלים. ועדיין התכנון באמצעות המדינה הוא היעיל ביותר. ההצעה להעביר את התכנון למחלבות תהפוך את השוק לריכוזי, שוק הנשלט בידי טייקונים ובעלי הון".
אפשרויות אחרות להורדת מחירי מוצרי החלב קיימות בשפע. אפשר למשל לסבסד במישרין את הרפתנים או את החלב הגולמי, כמקובל במדינות כמו בלגיה. סבסוד חלופי הוא הפחתת המע"מ על מוצרי החלב הבסיסיים שבפיקוח.
בעבר, כחלון ידע להפחית מכס על מוצרים כמו דגים, בערבי חג, וייתכן שגם הפעם הוא יעשה את זה. אבל כחלון לא פראייר. הוא יודע שמהלכים כאלה הם פתרונות בזק המנוגדים לעמדת הדרג המקצועי באוצר, והוא נחשב לשר ממושמע. זאת הסיבה שכמו קודמיו בתפקיד, הוא מתפתה לפתרון הקל של שפיכת כד החלב על המגזר העסקי והמחלבות.
מרגע שתנובה הבינה שזה המצב ושכללי המשחק השתנו, היא העלתה מחירים במקומות שבהם היא יכולה, אף שזה לא נעים ולמרות האש שספגה. קיצוץ שכר מנהלי תנובה כצעד בונה אמון עם הציבור מיותר ופופוליסטי. אם צריך להעלות מחירים, אז תעלו ובלי תירוצים.
תנובה רק נתנה את האות. אחריה הגיעה טרה. מכיוון שיש לה מקורות רווחיות נוספים, שטראוס, שמרבית מוצריה (85%) אינם מפוקחים, יושבת על הגדר. שלום זיידלר מוויסוצקי קופץ על העגלה ומעלה את מחירי התה ואת "מלח הארץ" הממותג. סביר שלקראת החגים ירשמו התייקרויות גם במחירי העוף והבשר, וזה הדבר האחרון שכחלון מעוניין בו. התחזקות הדולר והגעת השער היציג השבוע לשיא של 3.71 תהווה עילה נוספת להתייקרויות.
היצרנים מסבירים שברגע שהעלויות מתייקרות, העלאת המחירים בלתי נמנעת. "נוסחת העדכון אכזרית: כששכר המינימום עולה, הארנונה מתייקרת, חומרי הגלם מאמירים, מחירי האנרגיה מזנקים והתחרות מוגבלת. אין ברירה - והמחירים חייבים לעלות", אמר לי אחד היצרנים הגדולים.
אגב, זה המצב בדיוק גם עם מחירי הבנזין, אבל מכיוון שזאת בעיה של "העשירים", אף אחד לא מדבר. כעת צריך להמתין ולראות האם רשתות שיווק כמו שופרסל יחליטו לספוג את ההתייקרות או להעלות מחירים.
רגע של נחת
נציגי סוכנות הדירוג הבינלאומית S&P הופתעו לגלות ביום שישי שעבר כי נתוני דירוג האשראי המחמיאים למשק (AA מינוס) הודלפו עוד לפני הפרסום הרשמי ותפסו את הכותרות הראשיות. באוצר לא התאפקו ורצו לספר לחבר'ה על החדשות המרעישות. לו אני מנכ"ל S&P, הייתי דוחה בשבוע את הפרסום הרשמי ומייבש את אנשי האוצר. אבל בלהט אירועי הימים האחרונים, ובראשם חוק הלאום, כל דבר כלכלי נבלע ונסלח.
דווקא בבנק ישראל, שם ידעו מראש על העלאת הדירוג, התאפקו. הם אפילו לא הכינו הודעה לעיתונות והסתפקו בשיגור תגובה קצרה ומאופקת של הנגידה קרנית פלוג: "ההחלטה משקפת אמון במדיניות הכלכלית של הממשלה ובמדיניות המוניטרית של בנק ישראל".
הדירוג אכן מחמיא ומציב את ישראל במקום מכובד בין כלכלות העולם. אסור להתעלם מכך, אבל עדיין חייבים להתייחס אליו כמו בושם: נעים להריח אבל אסור לשתות.
באוצר, בכל מקרה, לא התלהבו לחלוק בקרדיטים לדירוג המחמיא: התעלמו שם משר האוצר יאיר לפיד שבתקופתו קוצצו גירעונות הענק במשק; לא ספרו את שר האוצר שקדם לו, יובל שטייניץ, שבזכותו ולמרות התנגדות טורקיה צורפה ישראל למועדון המכובד של ארגון מדינות ה־OECD; התעלמו גם מתרומתה של החשבת הכללית לשעבר באוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שבמחצית הראשונה של 2015 (לאחר פיטורי לפיד) תפקדה בפועל כשרת האוצר. בזכות משמעת ברזל שהנהיגה ובהיעדר מסגרת תקציבית, נמנעו שוד הקופה הציבורית וחגיגת גירעונות.
אבל כחלון צודק. לו דירוג האשראי היה יורד, כל האחראים שבסביבה היו בורחים מבשורה והוא היה סופג את מלוא הביקורת. בכל מקרה, המשמעת התקציבית אינה הצד החזק של כחלון. בכל הזדמנות אפשרית הוא מפזר בנדיבות מיליארדי שקלים.
אבל בואו נניח רגע לחגיגות ונודה: דירוג האשראי המחמיא לא יחסוך למשק הוצאות ריבית של מיליארדי שקלים שיופנו ליעדים חדשים, כפי שטען שר האוצר. כבר כיום נהנית ישראל מעלויות גיוס נמוכות, והיחס אליה בשנתיים האחרונות גם כך היה כאילו נהנתה מדירוג הגבוה ביותר. גם להערכות שהדירוג יעודד משקיעים זרים לזרום לישראל ויחזק את השקל אין תוקף. השבוע ראינו תוצאה הפוכה: השקל נחלש השבוע, והשער היציג זינק לשיא של 3.71 שקלים.
רוח התגובות להודעה מטעם האנליסטים המובילים בבנקים ובבתי ההשקעות הייתה דומה. זו לא ממש בשורת ענק. אלכס ז'בז'ינסקי ממיטב דש: "עליית דירוג האשראי לא תוזיל את עלויות המימון של הממשלה בגיוסים בחו"ל. הפרמיה שדורשים משקיעים בישראל באגרות החוב הארוכות חורגת ביחס למדינות בדירוג אשראי דומה". בפסגות הסתפקו בתגובה לקונית: "בקרוב גם חברת הדירוג מודי'ס תעלה את דירוג האשראי". בלאומי שוקי הון העריכו ש"מחירי אגרות החוב הממשלתיות עשויים לעלות, אם כי גם טרם העלאת הדירוג הן נסחרו בתשואות התואמות מדינות בעלות דירוג דומה".
נוקב במיוחד היה יניב חברון מבית ההשקעות אלומות: "העלאת הדירוג היא לא יותר מ"זכייה בתחרות יופי". היא אולי מבטיחה מימון בינלאומי נוח בריבית נמוכה יותר, אבל זה לא משפיע על החוב המקומי. הדירוג החדש לא יתמוך ביצוא ובמצב התעשייה, לא יוזיל את יוקר המחיה ולא יפתור את המשבר בדיור".
יוסי פריימן, מנכ"ל פריקו, היה יוצא הדופן: "מדובר באירוע משמעותי בשוק מטבע החוץ, בגלל שדירוג אשראי מקבוצת AA מכניס את ישראל לקטגוריית השקעה של גופים נוספים. בטווח הבינוני והארוך תזכה ישראל לכניסת הון נוסף, מה שיתמוך בהתחזקות נוספת של השקל אל מול סל המטבעות". בינתיים כאמור קרה בדיוק הפוך.
אז מדוע פצחנו במסיבת דירוג המזכירה את הזכייה באירוויזיון? פשוט מאוד: ברגע שאין מה למכור בתחומים אחרים, כמו למשל העפלה למונדיאל, גם זכייה באולימפיאדת המדעים או שיפור הדירוג הכלכלי היא סחורה העוברת לסוחר. מה עוד שזה מתאים לתיאוריה של שר האוצר, שלפיה אין סתירה בין מדיניות כלכלית אחראית לבין הדאגה לצמצום הפערים ולרווחת הפרט.
השתלטות עוינת
נהוג לחשוב שהפוליטיקאים נגועים בשיקולים זרים ומתנהלים בצורה פופוליסטית. בשורות הבאות יתברר שדווקא הפקידות הבכירה במערכת השלטונית היא זו שמסובבת על אצבע אחת את הפוליטיקאים. פוליטיקאי בא ופוליטיקאי הולך, והפקידות לעולם נשארת.
הסיפור הפעם מתייחס למהדורה השנייה בנוגע למתרחש בשראל, ענקית התרופות, ולניסיון ההשתלטות על החברה. שראל, שהוקמה ב־1995 בעקבות קריסת מערכת רכש התרופות במשרד הבריאות, מרכזת כיום את קניות התרופות והציוד הרפואי בבתי החולים. היא מתנהלת ביעילות, ולכן בתי החולים הממשלתיים וגם הפרטיים עובדים איתה, אף על פי שהם אינם מחויבים לכך. היא מגלגלת מחזור מכירות של 1.24 מיליארד שקל בשנה עם 145 עובדים בלבד. שולי הרווחיות, העומדים על 4% מהמכירות, נחשבים לאפסיים. אם נותר רווח כלשהו הוא מוחזר לבתי החולים.
אין ויכוח שמדובר בחברה מצליחה, החוסכת למערכת הבריאות הציבורית עשרות מיליוני שקלים בשנה. אז מה בכל זאת מפריע לאנשי האוצר ומשרד הבריאות בנוגע לשראל? ייתכן שהבעיה היא בניהול הקפדני והענייני של המנכ"ל אבי בוסקילה ויו"ר הדירקטוריון שלמה גרופמן, שבולמים ניסיונות התערבות לא ענייניים ועוצרים ניסיונות למינויים בעייתיים.
כל אלה גורמים לכך שפקידי האוצר ומשרד הבריאות בראשות המנכ"ל משה בר סימן טוב חומדים את שראל ומייחלים שיום אחד היא תיפול בחיקם. אז כבר אף אחד לא יתייצב מולם בדרך לביזה. במערכת העסקית קוראים לכך השתלטות עוינת. הפקידות מנסה להסוות את המהלך בתירוצים של היעדר שקיפות ושיתוף פעולה, אלא שבכל הבדיקות והחקירות שבוצעו בעניין שראל לא נמצא דבר, והוכח שהנהלתה פועלת בצורה עניינית ומקצועית.
סבב ההתגוששות האחרון נוהל לפני שנתיים מול החשבת הכללית לשעבר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, והסתיים ללא הכרעה. בעצם, לא מדויק: הוחלט להוציא את האחריות לרכש החיסונים משראל לגוף חדש, שבראשו מונה גל הרשקוביץ, לשעבר הממונה על התקציבים ויועצו בהתנדבות של כחלון.
התירוץ התורן לסיפורים סביב שראל הוא סיום הפטור מחובת מכרזים בבתי החולים הממשלתיים. הפטור יפוג ב־15 באוגוסט, ואם לא יחודש, בתי החולים יחויבו לצאת למכרזי רכש תרופות ללא השתתפות שראל. במילים לא מכובסות, קוראים לכך סחטנות.
עמותת שראל נדרשה בפועל להיכנע ולהסכים לכך שהיא תמונה על ידי האוצר ומשרד הבריאות, לצרף שלושה דירקטורים חדשים בשכר ולהבטיח לאוצר ולמשרד הבריאות רוב בקבלת ההחלטות. עד היום מונו הדירקטורים על ידי חברי העמותה, המורכבת מנציגי בתי החולים. אישור המהלך ישנה את מאזן הכוחות, ויהיה למעשה השתלטות על שראל והעברתה בפועל לאחריות משרד הבריאות. מדובר באותו משרד שבגלל כישלונות העבר שלו בניהול רכש התרופות הוקמה שראל מלכתחילה.
כעת ממתינים בשראל לנוסח ההסכם. מדהים במה עסוקה הפקידות הבכירה בשירות הציבורי. כאילו אין מספיק צרות במערכת הבריאות החולה, עוסקת הפקידות הבכירה בניסיונות לקלקל את אחד הגופים שעדין מתפקדים מצוין. במשרד האוצר סירבו להתייחס לנאמר. בשראל בחרו שלא להגיב.
צופה פני עתיד
שר האוצר לשעבר יאיר לפיד אינו מרבה להתראיין בנושאי כלכלה. למרות הפיתוי הגדול, יו"ר יש עתיד מעדיף שלא לשפוט לטוב או לרע את ביצועי כחלון. סביר כי שיקולי הרכבת הקואליציה העתידית הם אחד הגורמים לכך. זה לא מחייב את כחלון ולא מפריע לו לתקוף את לפיד מעת לעת. "אני לא מתרגש מזה שכחלון תוקף אותי. אלה הם חלק מחוקי המשחק. אני לא עושה את זה ומקפיד בכבודם של אחרים. לכחלון יש צרכים פוליטיים ואני מסרב להיכנס למלחמות איתו. בניגוד לטענות נגדי, את תוכנית הסיוע לניצולי השואה אני הובלתי", מגיב לפיד.
בוא נדבר על נושאים אקטואליים. בתחילת השבוע הועלה דירוג האשראי של ישראל. נראה לי שבמלחמת הקרדיטים התעלמו ממך. נפגעת?
"לא, אבל אני יכול לומר שעם כניסתי לתפקיד לא רק שסגרתי את הבור התקציבי הענק, אלא גם הורדתי את הגירעון תוך שאני במגע מתמיד עם חברות הדירוג האשראי. הן איימו שאם נמשיך ככה, דירוג האשראי של ישראל יירד. מגעים היו גם עם ארגון ה־OECD שאמרו שאני חייב לשנות את כיוון המשק. עשינו צעדים לא מאוד פופולריים, ששילמתי עליהם מחיר יקר, כפי שביבי שילם כשהוביל את הרפורמות כשהיה שר אוצר. עניינית אני מברך את כחלון על העלאת הדירוג, אף שכל כלכלן סביר יגיד שללא הצעדים שנקטתי דירוג האשראי היה יורד עוד".
בוא נדבר על מחירי הנדל"ן. האם אתה מרגיש החמצה שלא נתנו לך ליישם את תוכנית מע"מ אפס? ומה דעתך על הצעדים של כחלון ובראשם מחיר למשתכן?
"ברבעון האחרון שלי בקדנציה הכיוון התחיל להתהפך ומחירי הנדל"ן התחילו לרדת, אבל עזבתי והמגמה התהפכה. אם בבחירות הקרובות יש עתיד תנצח, נכבד את כל ההתחייבויות של הממשלה הזאת, כולל ההגרלות של מחיר למשתכן. מה הדרך הנכונה לעשות את המהפך בשוק הדיור? צריך לבנות 150 אלף דירות להשכרה בשיתוף הגופים המוסדיים. הקמתי את דירה להשכיר, ולו היו ממשיכים בקצב הבנייה היינו היום במצב אחר לגמרי גם בשוק הדיור וגם בשוק השכירות, שם המחירים ממשיכים לעלות. אחרי שננצח בבחירות, אקדם מחדש את פרויקט הדיור להשכרה. כשהייתי שר האוצר לא רציתי שאחרים יבקרו אותי ואני נזהר לבקר את פרויקט מחיר למשתכן. אני רוצה לנהוג באחריות וצריך לתת לפרויקט את ההזדמנות. יש הרבה שזכו בהגרלה, ואני לא רוצה לטעון שהם עשו טעות".
יוקר המחיה חוזר לכותרות והמחירים עולים. האם המחאה החברתית לא הועילה?
"לגמרי. בשנה האחרונה מחירי הפירות והירקות עלו ב־8%. אנשים לא מבינים מדוע המחירים מתייקרים. רשתות המזון אומרות לעצמן שהם יכולות לעשות מה שהם רוצים גם עם העליות לקראת החגים. ביבי אומר שמצב הכלכלי מצוין, אבל השאלה למי. המצב המצוין נוגע לשכבה דקה של בנקאים ומקורבים. אנחנו בירידה במדדי החינוך ומתדרדרים במדד הרגולציה. במקום שנתניהו יקטר על הרגולציה, הגיע הזמן לפתור אותה. אתה שואל מה עושים? חייבים לפעול באופן דרסטי. אני בעד שוק חופשי אבל כשצריך, לא היססתי להכניס מוצרי חלב לפיקוח. חייבים לפעול מתוך תפיסה ארוכת טווח. בתקציב חילקו כספים לחדרים וקיצצו בכספי המדען הראשי. ככה הממשלה לא צריכה לעבוד".
האם אתה רואה צורך בהמשך הפחתת מסים? מאיפה יבוא הכסף?
"לא תהיה ברירה אלא להוריד מס חברות, כי האמריקאים מורידים. בכל מקום שאפשר צריך להוריד מסים. אז נכון שבנק ישראל תומך בהעלאת ההוצאה הציבורית והוא צודק, אבל הדרך אינה על חשבון הפחתת המסים אלא דרך הפסקת חלוקת הכסף למפתחות פוליטיים. השיטה ממשיכה לעבוד. רק לפני שבועיים הועברו בוועדת הכספים 450 מיליון שקל ליהדות התורה. מחלקים את הכסף לפי צורכי הפוליטיקאים ולא לפי מה שצריך. הנחתי הצעת חוק בכנסת שתאסור העברת כסף במישרין לחברי כנסת כי מדובר בשוחד פוליטי. הקואליציה הפילה את ההצעה, אבל אחר שאנצח בבחירות אעביר אותה מחדש".
אתה עדיין טוען שאין שוויון אמיתי בנטל בין האזרחים?
"ברור שכן. הבעיה שאותו שליש מפורסם מהאוכלוסייה הוא שמשרת בצבא, עובד ומשלם מסים - עדיין קיימת. חייבים להכניס אוכלוסיות נוספות לשוק לפני שיהיה מאוחר. 50% מתלמידי כיתות א' מגיעים כיום מהמגזר הערבי והחרדי. זה אומר שבעוד מספר שנים מחצית מבני ה־18 לא יידעו מה זה דגל ומה זה המנון. אנחנו הולכים מהר לכיוון הלא נכון, וזה תפקידה של הממשלה לשנות את זה. אלא שהממשלה חיה מהרגע להרגע".
תפקיד שר האוצר הוא כפוי טובה ולא מתגמל, ואתה בטח יודע את זה היום יותר מתמיד. האם היית חוזר היום לתפקיד?
"זה תפקיד כפוי טובה מאוד, בעיקר אם אתה עושה מה שצריך. אם אתה עושה את זה טוב במיוחד זה כפוי טובה עוד יותר. שר האוצר צריך לעמוד בלחצים פוליטיים ולדעת להגיד לא. שר אוצר טוב צריך להגיד לא ל־50 איש ביום ב־50 הזדמנויות שונות. הוא נמדד ביכולתו להגן על הכסף, שזה כספי המסים".
בהנחה שתצטרף לקואליציה אחרי הבחירות הקרובות, האם תרצה שוב את תפקיד שר האוצר?
"אני מניח ומקווה להקים את הקואליציה הבאה. אני מתמודד נגד נתניהו והתפקיד שאליו אני שואף הוא ראש הממשלה. אני לא מקיים דיונים בנוגע לאפשרויות תפקיד אחרות".