המחלוקת בוועדה המוניטרית שהתגלעה בדיונים שנערכו בינואר מעלה נקודה חשובה ביחס ליכולתם של הישראלים לחסוך ליום סגריר ולעת זקנה. כדי למנוע את ייסוף השקל, שפוגע בכושר התחרות של המשק הישראלי, הונהגה על ידי בנק ישראל, "זמנית", ריבית אפסית (הנתון המוכרז מאז מרץ 2015 הוא 0.1%), שנמשכת לאורך שנים, לא לפי התכנון המקורי.
הרציונל המקורי של הבנק המרכזי הייתה כי האמריקאים יעשו לישראל את העבודה, יעלו את הריבית שלהם בשיעור חד ובכך יביאו לפיחות השקל בשל פתיחת פער בריבית לטובתם. או־אז, לאחר השהיה של שנה־ שנתיים, ישראל תוכל גם היא להעלות הריבית.
התוכנית של הבנק המרכזי הייתה כי העלאת הריבית תהרוג שתי ציפורים במכה אחת: בלימת בועת הנדל"ן, הניזונה מריבית אפס, והחזרת כושר החיסכון הסולידי, בעיקר לאוכלוסייה הזקנה, הענייה, הלא מתוחכמת, שאין לה הון למנף השקעות.
בפועל, הבנק הפדרלי האמריקאי (הפאד) נהג בשנים האחרונות בסחבת. הריבית בארה"ב, שהייתה אף היא 0.1% במרץ 2015, עלתה לאחר כשלוש שנים ל־1.41% בלבד. העלאת הריבית בעצלתיים בארה"ב הביאה לכך שהשקל נותר חזק, הריבית האפסית בישראל העמיקה את התבססותה והמשיכה לפגוע בכושר החיסכון של דלת העם. בד בבד, בועת הנדל"ן נסקה אל על, רחוק מהישג ידם של צעירים ושל העשירונים התחתונים, ורק לאחרונה התגלו בבועה זו בקיעים ראשונים.
ואכן, לראשונה מאז הנהגת ריבית 0.1%, חבר בוועדה המוניטרית של בנק ישראל, לא ננקוב בשמו, טען שיש מקום להעלות את הריבית. לטענתו, האינפלציה הנמוכה בישראל אינה מצביעה על ביקושים נמוכים, אלא שהמחירים מלכתחילה גבוהים (בישראל המחירים גבוהים ב־13% מעל ממוצע ה־OECD) והממשלה מנסה ומצליחה להפחיתם. לדעתו, לריבית הנמוכה יש השפעה רעה על החיסכון ועל מחירי הדירות.
חבר אחר אמר כי מכיוון שלא עומדים זה 44 חודשים ביעד האינפלציה של הממשלה (1%־3%), היה מקום דווקא לנקוט צעדים של הרחבה מוניטרית ואפילו
להפחית את הריבית לשלילית, כפי שעשו כמה מדינות כשביקשו להגיע ליעד האינפלציה הנכסף.
כל חברי הוועדה הביעו דאגה מייסוף השקל. למעשה, בדיון זה נזרעה העלאת הריבית, שתהיה אולי בעוד שנה או בסוף 2019. עד אז, המבקשים לחסוך באפיק סולידי, בשקט ובבטחה, ימשיכו לחלום. ולסבול.
אשתקד רכשו משקיעים זרים 1,700 דירות בלבד, ירידה של 25% לעומת 2016, שבה ירדו הרכישות ב־32% לעומת 2015. למעשה, זהו שפל שלא היה כמותו מאז 2002. ירידה זו ברכישות מבטאת את עומקם של הבקיעים במשבר המתהווה בשוק הנדל"ן. נוסיף לכך שבשנה שעברה נרכשו 17,400 דירות למטרות השכרה, ירידה של 22% לעומת שנת 2016, לאחר ירידה של 29% בשנת 2016 לעומת 2015.
שר האוצר משה כחלון נכנס לתפקיד ב־14 במאי 2015 ומיד החל במסע הפחדה. קודם כל הוא העלה את מס הרכישה ל־ 8%, אחר כך הכריז כי יחייב מיסוי כבד על בעלי שלוש דירות ומעלה, אולם בינתיים המיסוי לא יצא אל הפועל. התוצאה הייתה למעשה הרחקת אפשרויות של משקיעים לרכוש ולמכור דירות תוך עשיית "פליפים", house flipping - כלומר לרכוש, לשפר, לפצל ולמכור ברווח גדול בתוך זמן קצר. הסיבה: מרבית הצעירים מחכים ל"מחיר למשתכן".
האוצר מתגאה בכך כי שנת 2017 לשוק הנדל"ן הייתה אחת השנים החלשות בעשור האחרון, לבטח מאז המחאה החברתית של 2011. בסקירה רשמית של האוצר נאמר כי שנת 2017 הייתה השנה עם ההשקעות הנמוכות ביותר של משקיעים בשוק הנדל"ן מאז 2003.
היו כאלה ששמו מבטחם דווקא ב"מניית העם", היא מניית טבע, מתוך תקווה כי מניה זו חזקה ותוכל להוות בסיס איתן בזמן היציאה לפנסיה. רוב המשקיעים לא ידעו, חלקם עדיין לא יודעים, כי טבע אינה מניית העם, אלא חברה בינלאומית שמקורה ובסיסה היה בישראל ולמעשה לה ומנהליה אין סנטימנטים ואין מולדת.
מאז יולי 2015 נחתכה "מניית העם" לרבע, ערכה מאז ירד בכ־52 מיליארד דולר לכ־19 מיליארד דולר, בעוד החוב שלה גבוה מ־32 מיליארד דולר. תהילתה של טבע מאחוריה, ונראה שנס תרופת הקופקסון למלחמה בטרשת נפוצה שפותחה במכון ויצמן, לא יחזור. הממשלה העניקה לטבע במשך עשור עד 2014 הנחות במס בסכום של 22 מיליארד שקל, שנועדו להביא אותה לגייס ולהעסיק עובדים בישראל. אלא שבפועל, טבע הימרה על השתלטויות על חברות גנריות בעולם, כשלה, והתוצאה היא פיטורי 3,300 עובדים.
כל העם, שנשבה לאורך שנים בקסמיה של טבע, נשאר עם מניה הצוללת מטה ואג"ח שבספק אם לא יעבור תספורת. למאמינים בהבטחת "מניית העם" לחיים נוחים בתקופת הפנסיה, לא נותר אלא לחרוק שיניים ולחלום.
עכשיו באה רשות החברות הממשלתיות עם רעיון ההפרטה של 49% ממניות המדינה בכמה חברות תשתית ממשלתיות ואחרות. בחברות שמתכננים להנפיק בהן מניות מיעוט אפשר למצוא את נתגז, נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ, שלה פוטנציאל אדיר להמשך הנחת רשת עיקרית ואולי אף צינורות גז מקידוחי הגז בים התיכון לאירופה. החברה היא למעשה מונופול בתחומה, ולכן דירוג האשראי שלה גבוה. מצד אחד החברה האסטרטגית תישאר בשליטת הממשלה, אך מנגד היא תוכל לגייס הון ולהתרחב וכן להתנהל על בסיס חברה בורסאית עם שלטון תאגידי נאות.
חברה אחרת המועמדת להנפקה, שהאוצר רוצה להיפטר ממנה זה זמן רב, היא דואר ישראל, שהיא למעשה חברת תשתית בתחום השירותים. מדובר בהנפקה של 40% בשני שלבים, שתאפשר להזרים הון לחברה, לייעלה ולהתאים אותה לתקופת דואר חבילות מול ענקית המשלוחים הגדולה ביותר בעולם המתכוונת להיכנס לישראל - אמזון.
תוכנית אחרת היא להנפיק את נמל אשדוד בשיעור של 49%, הנפקה שתחייב אותו להתחרות בנמלים החדשים שמקימות חברות פרטיות בעידוד שר התחבורה ישראל כץ. גם נמל חיפה, עם הנפקת מניות של 49%, יצטרך להתמודד עם נמל פרטי חדש. מועמדת נוספת היא התעשייה האווירית, שעם שקיפות גדולה יותר ובעלי מניות מקרב הציבור, תצטרך לעבור תהליך של גילוי נאות רחב יותר ולהתייעל באמצעות פיטורי עובדים, והללו צפויים להתנגד בכל תוקף למהלכים כאלה.
רפא"ל, חברה ששמה הולך לפניה אך כלל לא ברורה רווחיותה, מועמדת גם היא להנפקה חלקית של מניותיה, אולם סודותיה הרבים יקשו על הערכת שווי לכדאיות להשקעה. חברת החשמל כבר אינה מונופול כפי שהייתה. בשוק פועלות חברות נוספות שקונות גז לתפעול במחיר זול יותר מחברת החשמל. כיום החברות הפרטיות מהוות 40% משוק ייצור החשמל. על פי הרפורמה, חברת החשמל תישאר אחראית על הולכת החשמל וחלוקתו, אולם חלקה בייצור חשמל יירד ל־40%.
באין אפשרויות השקעה ליום סגריר או לפנסיה, ייתכן שרבים יתפתו לרכוש בבורסה מניות של החברות האמורות; אבל קודם כל צריך להבטיח כי חוק החברות הממשלתיות לא יחול על החברות המופרטות חלקית. אם החברות צריכות להיות מושכות להשקעה ולהתחרות במפעלים, חברות ונמלים קיימים, הן צריכות לפטר עובדים ולהעלות מחירים, ואז תקום קול זעקה. אבל לבטח המוסדיים, המנהלים עבורנו פנסיה, גמל וקרנות השתלמות, ישמחו להשקיע בחברות אלה כדי לפזר את ההשקעות, שכיום מוטות לחברות נדל"ן באין מספיק גיוון.
מבחינה רעיונית זה מצוין - מדובר בהשקעה לטווח ארוך, עם מפעלים ותשתיות כגון נמלים וחברת החשמל; השאלה אולם האם חברות אלה, עם הוועדים
המיליטנטיים, יהיו באמת יעד להשקעה טובה לקופות הפנסיה שלנו? כלל לא בטוח. אולי הממשלה פשוט רוצה לברוח מחברות שגורמות לה כאב ראש והשקעות אינסופיות שאינן מובילות לשום מקום? פרט לנתגז, שהיא עדיין מונופול וקיבלה זיכיון ל־30 שנה, אולי רעיון ההפרטה של מניות המיעוט הוא רק מלכודת לפראיירים, שבצר להם יישארו שוב עם החלום בלבד?