90% מהישראלים גולשים באינטרנט, במחשב, בסלולרי או בטאבלט, כך עולה מהסקר המקיף לשנת 2017 של איגוד האינטרנט הישראלי. השימוש ההולך וגובר במדיה הדיגיטלית מעלה את הפוטנציאל ליצירת סכסוכים מסוגים שונים, חדשים, והשאלה היא איך מצמיחים חברה סובלנית יותר במפגש הבלתי נמנע בין העולם המקוון לעולם הפיזי.

הוגי הסטארט־אפ "Agree Online" ("מסכימים און־ליין") מאמינים שיש להם התשובה: פלטפורמה דיגיטלית חברתית לחינוך ילדים ליישוב סכסוכים דיגיטליים לפני שיידרדרו לאלימות ולבריונות ברשת. התוכנית, המוצעת בעברית ובאנגלית, מיועדת לתלמידים מכיתה ד', ועד כה הועברה בשבעה בתי ספר בתל אביב, בבאר שבע, ברמת גן ובפתח תקווה.

הרציונל של איתי ברון, רחלי אשוואל ומיקי חיימוביץ', שלושת המייסדים השותפים בסטארט־אפ, פשוט: בקרב דור ה־Z, "הילידים הדיגיטליים", מרבית הסכסוכים מתנהלים בשלב מסוים בזירה הדיגיטלית. סכסוכים דיגיטליים עלולים להסלים, ולכן יש צורך מהותי בלימוד ילדים כיצד למנוע אותם או ליישבם בהסכמה. "מלמדים אותנו מתמטיקה, תנ"ך ואנגלית, אבל את זה לא מלמדים, וזה סופר חשוב", אומר ג', תלמיד כיתה י'. ר', תלמידת כיתה ח', מסכימה: "כשאנחנו רבים, אנחנו חושבים מי צודק יותר ומי יכול לריב חזק יותר, ופתאום מדברים איתנו על דרכים להפסיק את הריב. זה בדיוק כמו בספר 'אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו', כששני אחים רבים על דבר ממש טיפשי, וכל אחד רוצה להיות צודק במקום להפסיק לריב".

כך זה עובד: לאחר תיאום שיעורים עם המורה, אנשי Agree Online מסבירים לתלמידים על הפעילות ומחתימים אותם על אמנה שבה הם מתחייבים להשתמש בשפה מכבדת ולפעול לעזרת החברים בכיתה. הפעילות נפתחת בתכנים רלוונטיים: מהם סכסוכים ואיך מתמודדים איתם, מה יכול לעזור לי להתמודד טוב יותר, מהי בריונות ברשת, כיצד ניתן להתמודד עם סכסוכים דיגיטליים ולסגל התנהגות ותקשורת רשתית מקדמת. הם מדברים על הקשבה, על פתרונות שמכבדים את צורכי שני הצדדים, על ניהול רגשות, על חוסר הבנה שגורר ריב גם כשאין כוונה אמיתית להגיע לכך, על תקשורת אפקטיבית ועוד. בכל מפגש התלמידים נכנסים למערכת ומציעים פתרונות, מתרגלים סימולציה שבה הם צד בסכסוך, עד שמגיעים להסכמה על סמך הנלמד והצעות החברים מהכיתה. בתום המפגשים נערך חידון שמסכם את המפגשים, והתלמידים יכולים להפגין בו את הידע שלהם.

אז מה מעסיק את הדור הצעיר? הכל. מכינויים מעליבים, שימוש עודף בסלולר בזמן מסיבה, תהייה היכן לחגוג יום הולדת, מהם סרטונים ראויים לשיתוף עם חברים, ועוד. לדוגמה: סול ונויה רבות שוב ושוב על המזגן בכיתה. סול יושבת קרוב למזגן וטוענת שהוא מקפיא וצריך לכבות אותו, נויה יושבת רחוק מהמזגן וטוענת שאין אוויר ואי אפשר ללמוד ככה. כשנויה ביקשה בכעס מהמורה להפעיל את המזגן, המורה רשמה לה הערה על הפרעה. עכשיו היא כועסת על סול ואומרת שהיא חושבת רק על עצמה. סול אומרת שנמאס לה להיות חולה ושהיא מייצגת תלמידים נוספים בכיתה ולא רק את עצמה.

על פי התרחיש, סול אומרת: אני לא היחידה שקר לה. הצעתי לה להתחלף איתי במקומות, והיא לא מוכנה כי היא יודעת שכאן קפוא. נויה טוענת: אי אפשר לנשום בלי מזגן, איך היא לא מבינה את זה?

בשלב זה המשתתפים מתבקשים להציע פתרונות. "ביום חם שידליקו קצת, ביום קר אפשר לפתוח חלון", אומר אחד. אחר מציע: "להחליף מקומות ופעם בכמה זמן להדליק ופעם בכמה זמן לכבות". ביניהם יש גם פחות אופטימיים: "שיביאו סווטשירטס או שיהיה סכסוך", וכך הלאה.

אחרי הצגת הדברים, החברים בכיתה מוזמנים להציע דרכים לפתרון. הם מצביעים על ההצעות עד להגעה להסכמה בין הצדדים. ניהול ההסכמה מתבצע בעזרת מנחה.

דוגמה נוספת: יהל וליעד הן חברות טובות, שלאחרונה רבות הרבה בכל מיני נושאים. בכל ריב שלהן ליעד חוסמת את יהל בוואטסאפ ובמקום לנסות לפתור או לדבר, היא לא מאפשרת לה גישה אליה. יהל נעלבת ולא מבינה איך אפשר לפתור ריבים ככה, וליעד אומרת שלפעמים יהל כל כך פוגעת במילים שלה, עד שהיא לא מוצאת שום פתרון אחר חוץ מלחסום.

"מה שלא יהיה, איזה מין דבר זה לחסום? אם אנחנו חברות, אנחנו צריכות להיות מסוגלות לדבר על הכל ולא לחסום בכל פעם כשמשהו לא נראה לה. זה גם מעליב", אומרת יהל. ליעד חולקת עליה: "היא שוכחת שהיא מדברת לא יפה וכותבת לי מילים פוגעות. אני אמורה לספוג את המילים האלה בכל פעם שהיא מתעצבנת? אז אני חוסמת. שתלמד לקח". גם כאן, החברים בכיתה מוזמנים להציע דרכים לפתרון עד להסכמה המיוחלת.

"איזה מין דבר זה לחסום חברה?" וואטסאפ. צילום: רויטרס"איזה מין דבר זה לחסום חברה?" וואטסאפ. צילום: רויטרס

חינוך לפתרונות יצירתיים

איתי ברון (54), נשוי ואב לשניים מגבעתיים, לשעבר ראש חטיבת המחקר באגף מודיעין בצה"ל, מספר כי הרעיון הראשוני היה דווקא פיתוח מערכת המיועדת למבוגרים.

"בשלב מוקדם הבנו שחינוך ילדים ליישוב סכסוכים בהסכמה יסייע להם לא רק בילדותם אלא בעיקר באימוץ כלים ותפיסות שישמשו אותם לכל אורך חייהם. עם הכניסה לכיתות הבנו שלילדים חסרים כישורי חיים דיגיטליים, והיעדרם גורם לסכסוכים רבים. הילדים שנולדו בשני העשורים האחרונים גדלים במרכזה של מהפכה טכנולוגית. הם אכן ילדים דיגיטליים, המצוידים במיומנות גבוהה בכל הקשור לתפעול, שימוש וניצול האמצעים הטכנולוגיים. אבל הם לא יהפכו מעצמם לאזרחים דיגיטליים טובים היודעים להתנהג באופן ראוי ואחראי עם הטכנולוגיה במרחב הדיגיטלי. לכן צריך לחנך אותם.

"חינוך ילדים להתנהגות במרחב הדיגיטלי מתמקד, במידה רבה של צדק, במאמץ להגן על ביטחונם במרחב זה. אבל העיסוק בחיים החברתיים של הילדים ברשת לא יכול להתייחס רק לסכנות שבה. יש לחנך את הילדים לפתור בעצמם בעיות חברתיות באמצעות כישורי חיים דיגיטליים: כישורי תקשורת, ניהול רגשות ומציאת פתרונות יצירתיים. הגישה שפיתחנו היא משלימה לגישה של האפליקציות להשגחה הורית Parental Control. היא מבוססת על אמון בילדים וביכולתם לפתח את המיומנויות הנדרשות ליישוב סכסוכים דיגיטליים. ראינו בכיתות שלילדים יש שכל ישר, שהם קולטים מהר ושיש להם חשיבה יצירתית. הדמיון שלהם מפותח, ולעניין זה יש משמעות מיוחדת ליכולת להציע פתרונות יצירתיים. החינוך לפיתוח הכישורים הללו יגביר את האמון שלהם בעצמם וביכולתם ליישב את הסכסוכים שלהם ויגביר גם את האמון שלנו, המבוגרים, ביכולותיהם".

מיקי חיימוביץ' (44), נשוי ואב לשניים מגני תקווה, מעיד על עצמו כמי שמוטרד כמו הורים רבים מהשפעת המסכים והדיגיטל על ילדיו, ומהשאלה עד כמה הוא מחובר לעולמם, השונה כל כך מעולמו כילד.

רחלי אשוואל (44), נשואה ואם לשלוש בנות מראש העין, דוקטורנטית בתוכנית ליישוב סכסוכים באוניברסיטת בר־אילן, מזהה בשלל המסכים פוטנציאל גדול. "היכולת להבין שקיים במרחב הדיגיטלי קושי לא מטופל רק מעצימה את הערך שאני רואה ביכולת שלנו לייצר את האזרחים הדיגיטליים הטובים של המחר", היא אומרת. "לשמש עבורם כמרחב הדיגיטלי הטוב. כזה שמעודד ליצירתיות, לקבלת האחר, לקבלת ידע וכלים שמתחברים לעולם החברתי של העידן הנוכחי. זה חסר ואני מרגישה שליחות אמיתית.

"אני רואה את האפליקציות המדהימות שרצות היום ברשת, 'מיוזיקלי' לדוגמה. שימוש במוזיקה ווידיאו למגוון רחב של פעילויות. זה מדהים. הבנות שלי מעלות סרטונים: זה לכאורה לא חינוכי. אבל מה אני רואה בזה? הן משתפות פעולה, מתרגלות עשייה בתור, סבלנות, יצירתיות, קצב ותנועה, ובסוף מראות לי בגאווה תוצר שנעשה ברוח טובה ובמחשבה יפה.

"ואז אני מדמיינת אותנו, רק שבמקום מוזיקה ווידיאו יש למידה משמעותית של תקשורת דיגיטלית בדרך משחקית ומעצימה. אז אם נדבר על החזון האמיתי, מדובר במיליוני שגרירי שלום צעירים במרחבים הדיגיטליים, שכבר יודעים איך, וקיבלו את הידע והכלים ומסייעים לאחרים, שכבר לא מתקשים כשהם נתקלים בסיטואציה בעייתית אלא יודעים כיצד לחשוב ולפעול בשיתוף פעולה, ברוח של win-win, ומהווים מודל להתנהגות דיגיטלית אזרחית טובה".

עד כה נלמדו במסגרת הזו מאות סכסוכים ועלו אלפי הצעות והצבעות לפתרון. כמיליארד תלמידים ברחבי העולם זקוקים לכישורי חיים וליישוב סכסוכים דיגיטליים, ולכן פניהם של מייסדי הסטארט־אפ גם אל מחוץ לגבולות הארץ. עד כה הספיקו להשתתף בכנס Bett בלונדון ויציגו אותו בכנס בנושא חינוך ליישוב סכסוכים בארה"ב שייערך במאי.

"אין רגע משמעותי מתשובה של תלמיד שבה מתלכדות ההבנה שלך וההבנה שלו על מה שאת עושה", אומרת אשוואל, "כשתלמידים מעלים הצעות לפתרון, הם באופן טבעי מייצרים עבור הצדדים לסכסוך את התחושה שיש דרך מוצא. ואז תחושת חוסר האונים מופחתת בהרבה. הצדדים מבינים שהקהילה איתם ושתמיד יש דרך יצירתית ומכבדת להגיע להסכמה. וכיועצים שמציעים הצעות לפתרון, הם מרגישים מועצמים ובעלי ערך".

ברון מוסיף: "מה שהבנתי מהפעילות שלנו בכיתות הוא שהילדים לגמרי מודעים לקיומם של סכסוכים. כאשר הם נמצאים בסכסוך, הם מרגישים אי־נוחות ורוצים לפתור אותו. ראינו באופן ברור שהם גם רוצים לעזור לחברים שלהם לפתור את הסכסוכים. אבל מה שמאוד בלט הוא שהם לא יודעים לפתור את הסכסוכים בעצמם. כשניתחנו את זה, הבנו שהקושי נובע משילוב של היעדר כישורי חיים בסיסיים שטרם נרכשו, ושל ההיבטים הייחודיים של סכסוכים ותקשורת בכלל במרחב הדיגיטלי. התלמידים התלהבו מאוד מהפעילות וחיכו בכיליון עיניים לפתור סכסוכים חדשים".

הקורבן מכיר את הבריון

מחקר שערכה ד"ר מיכל דולב־כהן, מרצה בכירה וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט במכללה האקדמית לחינוך אורנים, עם ד"ר נעם לפידות־לפלר, מצא כי זהותו של הבריון לרוב מוכרת לקורבן, וכן לצופים מהצד. "מבוגרים חוששים מפדופילים ומזרים שיפגעו בילדיהם, אבל רוב הפגיעות מגיעות מהמוכרים להם", אומרת דולב־כהן. "מצאנו שפעמים רבות הבריון אינו יודע שהוא בריון מכיוון שלא בהכרח הוא התכוון לפגוע. נוסף על כך, מצאנו כי המעורבים בבריונות ברשת הם בעלי מיומנויות חברתיות נמוכות יותר בתחומים כמו אמפתיה, שיתוף פעולה ושליטה עצמית. מכיוון שכך, מקרים כאלו יוכלו להיפתר באמצעות אותו מתווך, המכיר את הצדדים ויוכל לגשר ביניהם כדי למנוע הסלמה של הסכסוך.

"חשוב לציין שגם הצוות החינוכי וההורים צריכים לקבל הדרכה בנושא ולהכיר את אותן מיומנויות לכישורי חיים דיגיטליים שלומדים הילדים. למידה כזו יכולה לאפשר להם להיות כתובת לפנייה לעזרה ולבסס את מעמדם כמבוגרים משמעותיים. אני בהחלט מסכימה שיש צורך ללוות ילדים וללמד אותם כישורי חיים במרחב המקוון. מאוד ברור לנו שצריך ללוות פעוטות ביצירת קשר עם אחרים, אבל אנחנו כמבוגרים משמעותיים ממעטים ללוות אותם באותם תהליכים במרחב המקוון. זה השלב שהילדים כבר גדלו קצת והם עצמאיים יותר, כך שקל לנו להרפות ולתת להם להתמודד עם חלק מהאינטראקציות בכוחות עצמם".

tguvot@maariv.co.il