מיד עם צאת ההודעה על מותו של המשורר נתן זך, החלו להישמע רעשים מתוך משבצת “החבר הטוב ביותר", שהייתה די שקטה בשנותיו האחרונות. כזכור, במדור זה נחשף שזך מאושפז, לא ברור עד כמה מרצונו, במחלקת תשושי הנפש בבית האבות ברמת אפעל. מי שבאמת לחם ללא לאות בכל כוחו בעד “שחרורו" של זך מבית האבות, או לכל הפחות לאפשר לבקרו, היה האדריכל הססגוני ישראל גודוביץ', שרשף אש גם השבוע:
“ככה נפרדים ממשורר גדול כזה, חתן פרס ישראל? האם זה גורלו, שאפילו ברגעיו האחרונים לא סבבו אותו חבריו וידידיו? הסיפור של מותו כה בודד מדיר שינה מעיניי. מה לא עשיתי לדאוג שיעביר את מעט הימים שנותרו לו בחברת חבריו. פתאום נשיא המדינה מספיד אותו? איפה היה כבודו כשזך היה בחיים? הסיפור עובר עליי קשה. אני מתנצל שאני סנטימנטלי".
זה בסדר.
“ה'חגיגה' של כל ההיפוקריטים סביב גופתו מקוממת ומרגיזה: איפה היו כולם כשאת חשפת לפני חמש שנים את העובדה שהאיש שוכב במדור התשושים ברמת אפעל? בלי לחשוב פעמיים עליתי על הרכב וטסתי לשם. שבת בצהריים. נתן שכב בחדרו המבודד על מיטת ברזל ושמיכה צבאית, כשעיניו בוהות. אין פרח, אין תמונה ואין רדיו או טלוויזיה. פניו אורו כשראה אותנו. לפתע הגיחה המטפלת שלו, ובצווחות רמות נפנפה אותנו. ‘ושלא תעזו לחזור, הוא דמנטי, ועל פי הוראות הרופאים, אסור לבקר אותו'. וכך, חרף כל מאמציי, כשלתי, ואני מרגיש אשמה על לא עוול בכפי. למי לא פניתי, כלום לא עזר. בושה".

נתך זן, משה זינגל (צילום: צילום פרטי)
נתך זן, משה זינגל (צילום: צילום פרטי)

עו״ד משה זינגל, מי שמשרדו שכן בבניין שבו התגורר זך עד למעברו לבית האבות, טוען גם הוא כי היה חברו הקרוב של זך. לדבריו, זך היה מתארח אצלו, שותה איתו וויסקי משובח, מתנה בפניו את צרותיו, מספר לו על בדידותו ואף העניק לו מספריו ומיצירותיו.
חזרה אליך, גודוביץ'. עו"ד זינגל אומר לי שהוא היה החבר הכי טוב של זך.
“ממש לא. למשה היה משרד בבניין של נתן בקומה אל"ף. נתן גר ברביעית. למיטב ידיעתי, חוץ מכוסית קוניאק, לא הייתה שום חברות או קרבה. גם על מה ידברו? אין צ'אנס. זינגל יכול לטעון מה שהוא רוצה".
תסביר.
“מה להסביר? שכנים בבית משותף - כן. חברים - לא".
עו"ד זינגל, מה תאמר? 
“גודוביץ' הוא אלטה קאקר, אינו יודע כבר מה הוא מדבר. התמונות המשותפות שלנו וההקדשות מדברות בעד עצמן. המשרד שלי בכיכר רבין השתרע על כל הקומה הראשונה. זך קנה את הדירה בקומה הרביעית שאני רציתי לקנות, ויתרתי לו לאחר שנשאר פתאום ללא דירה. כשכנים התחלנו להתרועע ולהתיידד, והוא ירד אליי כל שבוע, שתינו יחד וויסקי והוא סיפר לי כל מה שסיפרתי לך הבוקר. מעולם לא ראיתי אותו עם גודוביץ', שמעולם לא ביקר בדירתו של זך. הוא סתם צועק ויורק. וחוץ מזה, גודוביץ' עוד חייב לי שכר טרחה על שייצגתי אותו נגד עיריית תל אביב. הוא כנראה כבר שכח, המסכן".
גודוביץ', מה תגיד?
“מה לעשות, כולנו כבר אלטה קאקרס. מה הוא מחפש? פרסום".

דמות משמעותית מאוד בחייו של זך היה עידו אסיף, ילד שהמשורר אימץ באופן לא רשמי וספד לו בבוקר שבו נפטר: “אהבתי אותו מאוד. אני חסר אותו ואחסר אותו כל חיי". גם אמו של עידו, צביה, טוענת כי במהלך שהייתו של זך ב"משען" רמת אפעל הם ניסו לא אחת לבקרו, אך נדחו בתוקף.
צביה, איך עידו מתמודד עם האבל?
“עידו קיבל את הבשורה על מותו של נתן, שהיה לו כאב, בצורה קשה מאוד. הוא לא ראה אותו בתקופה האחרונה, ואמר שעכשיו הגעגועים הפכו להיות מוחשיים והמחשבה שהוא לא יראה אותו נוראית יותר עבורו. אמר: ‘חסר לי האיש עם חוש ההומור הבלתי־נדלה, החכם, שהיה וידע להסביר לי כל נושא ועניין'. עידו שאל אותי אם הוא צריך לשבת שבעה, ואמר שמכל מקום הוא עכשיו באבל. ואכן, התנחומים לא פוסקים להגיע. הפייסבוק מוצף בניחומים ובהשתתפות בצער ובאובדן הקשה. מבחינת עידו זאת האבידה הגדולה ביותר שלו עד כה". 

נתך זן, עידו אסיף (צילום: צילום פרטי)
נתך זן, עידו אסיף (צילום: צילום פרטי)