מגיפת הקורונה, והסגר שבא בעקבותיה, גרמו לזוגות רבים להיקלע לקשיים ולמריבות בגלל השהות הממושכת יחדיו בבית. אבל יש גם מקרים מורכבים יותר של זוגות שחלו יחד בקורונה ונאלצו לשהות ימים ארוכים זה לצד זה, בריחוק מכל נפש חיה אחרת, ובלי אופציה להפוגה. חלקם, למרבה ההפתעה, מספרים שהמציאות הייתה פחות קשה ממה שחשבו.

“זה ממש לא היה חנוק מדי עבורנו”, אומרת יסכה חיימוב, 44, יועצת עסקית מחולון, שחלתה בקורונה יחד עם בעלה שי, 46, קצין משטרה. “אחרי שהיינו יחד בבידוד, הרצון שלנו להיות יחד דווקא מאוד גבר, וסגרנו חופשה זוגית בים המלח וגם חופשה משפחתית באילת”.

בחודש שעבר קיבל שי הודעה על כך ששהה ליד חולה מאומת. “החלה אצלו תחושה של שפעת”, מתארת יסכה. “הוא ביקש בדיקת קורונה, ומאותו רגע נכנס לבידוד מלא. לאחר כמה ימים הגיעה תשובה חיובית. ארבעה ימים אחריו גם אני התחלתי להרגיש לא טוב. היו תסמיני שפעת, צינון, צמרמורת, והכנסתי את עצמי לבידוד. יש לנו שלושה בנים, גם הם נדבקו, וכולנו עשינו את הבידוד יחד. לקח לנו שלושה שבועות להחלים”.

איך זה השפיע על חיי הזוגיות שלכם?
“בימים הראשונים, כשרק בעלי היה בבידוד, הלכתי לישון בחדר של הבן שלי. אחר כך, כשאומתנו כולנו, חזרתי למיטה שלי. כשלא מרגישים טוב, אז יש מעין מתח של מי מפנק את מי אם שנינו חולים. כשהרגשנו יותר טוב, היה בזה גם סוג של חוויה. בסגר הקודם בעלי עבד. עכשיו אפילו נהנינו מהסגר. עשינו ארוחות משותפות יחד, היה לנו הרבה זמן לדבר, מה שלא תמיד יוצא לנו ביומיום כי שנינו עובדים בעבודות מאוד אינטנסיביות. להיות שלושה שבועות יחד הייתה חוויה עבורנו. הזמנו מצרכים באון־ליין, וגם כל יום קיבלנו משלוח ממישהו אחר, מחברים, ממשפחה. כל יום היה לנו פינוק אחר”.

בית רגוע

“זה יהיה פלצני אם אגיד לך שזה היה מקסים ומדהים?”, שואלת חן כלפון, 27, יוטיוברית מבת ים, אם לשלושה, שחלתה בקורונה עם בעלה דוד, 27, סוכן ביטוח. “שנינו עצמאים, בדרך כלל בקושי נפגשים”, היא מתארת, “ופתאום כל יום יש ארוחת צהריים משותפת, בבוקר אין את המסגרות ואת הלחץ. אני הייתי קמה בעשר, הוא בשש. המשכנו לעבוד מהבית, והקושי היחיד שהיה זה רק הצורך לחלוק מחשב אחד”.

לדברי חן, הם נדבקו בלוויה או בשבעה שנכחו בהן. “לפני שלושה שבועות גילינו זאת”, היא מספרת. “התחילו לנו תסמינים. לי זה התחיל יום לפניו. הילדים יצאו שליליים, אבל נשארו איתנו בבית, כי הם ממש קטנים, בגילי שנתיים, שלוש וחמש”.

איך הסתדרתם?
“לא היו לנו תסמינים חזקים, רק איבדנו את חוש הטעם והריח. ככה גילינו שחלינו. שבועיים לא יצאנו מהבית. כל יום דיווחנו על המדדים שלנו לקופות החולים ועקבנו לראות שהילדים לא מפתחים תסמינים”.

חן כלפון ובן זוגה (צילום: פרטי)חן כלפון ובן זוגה (צילום: פרטי)

חן מודה כי בתחילה חשבה שהתא הזוגי יתקשה לעמוד באתגר השהות המשותפת האינטנסיבית, אך גילתה אחרת. “באופן מפתיע זה היה ממש כיף”, היא מספרת. “ברמה הזוגית זה עשה לנו רק טוב. אכלנו יחד ארוחת צהריים, הלכנו לישון בצהריים ביחד, הבית היה רגוע, ללא לחץ, ללא מי יאסוף את הילדים. בסגר הראשון בעלי עבד בחוץ, ואני הייתי בבית והרגשתי שאני קורסת. הפעם שנינו היינו ביחד בבית. אז אומנם התבטלו לי הרצאות, אבל המשכתי לייצר תוכן, וגם הוא המשיך לעבוד. המשכנו סוג של שגרה רגילה”.

יש גם מי שעבורם הבידוד של הקורונה היה ממש סוג של ירח דבש, ללא הילדים. “שנינו קיבלנו הודעה יום אחרי יום שהיינו בסביבה של חולה מאומת”, מספר אורן דולפין, 45, יזם ואיש עסקים מתל אביב, אב לשניים, שחלה יחד עם אשתו אירה, 39, מאמנת כושר. “נכנסנו לבידוד, עשינו בדיקות קורונה יום אחרי יום, ושנינו נמצאנו חולים. שירותי בריאות כללית היו מאוד תקתקנים ועזרו לנו לקדם את הבדיקות של הילדים, שיצאו שליליות. שלחנו אותם ישר לסבא וסבתא”.

בני הזוג דולפין היו 22 ימים רק זה עם זה עד שהחלימו. “הסימפטומים היו יחסית קלים”, מספר אורן. “אני איבדתי את חוש הטעם והריח, היה לי חום יום אחד, קצת שיעול. אירה הרגישה קצת חולשה, אבל יום אחרי זה היא כבר העבירה אימונים בזום מהבית”.

איך עברה עליכם התקופה הזאת?
“היו לזה גלים. בהתחלה כששנינו היינו חיוביים, היה מעין רוגע כזה. אחרי כמה זמן, כשנפסקו הסימפטומים, אתה מתחיל לשחק בראש: ‘אולי אני בריא, והיא חולה’. אחר כך עשינו בדיקה. אני יצאתי שלילי, ואירה חיובית. היא לקחה את זה קשה, ואז נהיה גם ריחוק חברתי בבית. כבר לא ישנו באותו חדר והקפדנו גם ברמת המגע בינינו, לא אכלנו ביחד. היינו כמו שותפים אפלטוניים. הדבר היחיד שמעניין אותך הוא שהבדיקה תצא שלילית, שתוכל להביא את הילדים הביתה ולהמשיך את החיים. כדי לראות שהבראנו, היינו צריכים לעשות שתי בדיקות שיצאו שליליות. בסופו של דבר, אירה הקדימה אותי. היו לה שני שליליים עוד לפניי. היא תחרותית”.

מה עשיתם כל התקופה הזו?
“עברנו כבר מסלול חימום עם הסגר שעשו לנו לפני כן. עכשיו ראינו הרבה נטפליקס, היו גם הרבה שעות של לשבת במרפסת, לבהות בשמיים ולחשוב. יצא לנו גם לדבר בינינו, מה שקורה ברגיל. הכלבה שלנו הייתה ממש מאושרת, כי היינו איתה 24 שעות ביום. היא קיבלה את כל החיבוקים והאהבה, כי איתה מותר”.

זה חיזק את הקשר ביניכם?
“הקשר שלנו גם ככה חזק. ברור שבמהלך 22 יום יש נקודות טובות ויש נקודות פחות טובות, זה לא פשוט. גם אחרי עשר שנות נישואים, להיות 22 יום ברמה כזאת שאתה לא יכול לצאת מפתח השער - זו קצת התמודדות. אבל העובדה שאנחנו היום ישנים ביחד כנראה מראה שצלחנו את זה על הצד הטוב ביחד”.

אירה ואורן דולפין (צילום: פרטי)אירה ואורן דולפין (צילום: פרטי)

שמעתי בום

“חליתי לפני שבועיים וחצי. הייתי בהלוויה של סבתא שלי וכנראה נדבקתי שם”, מספרת אביטל אוחיון, 29, מאפרת, מפתח תקווה. בעלה, דור ג’אנח, 29, מהנדס, גילה שנדבק יום אחריה. “העברנו את הבידוד בבית שלנו. התחלנו בחדרים נפרדים. כשגילינו ששנינו חולים, חזרנו להיות ביחד”, היא מתארת. “אני עברתי את זה יותר קשה, אבל שנינו קיבלנו כמעט את כל התסמינים, וזה היה קשוח: חולשה, לי היה גם קוצר נשימה, פעמיים הייתי במיון בגלל כאבים בחזה, ובעלי גם פעם אחת התעלף ואיבד את ההכרה. הוא הלך להתקלח, שמעתי פתאום ‘בום’, ראיתי אותו על הרצפה, הוא לא הגיב לי. הייתי נורא חלשה בשביל להעיר אותו, אחרי דקה הוא פתח את העיניים, היה מאוד מבולבל, והזמנתי מד”א”.

כמה זמן שהיתם בבידוד ביתי?
“היינו שבועיים ביחד בבידוד. היו רגעים שלא יכולנו לטפל אפילו זה בזה כי היינו מאוד חלשים. המשפחה גרה קרוב, אז הם עזרו מאוד, שלחו לנו אוכל. כשהרגשתי יותר טוב, עזרתי לבעלי, ולהפך”.

התסמינים היו אומנם לא נעימים, אך לזוגיות ככל הנראה הם עזרו. “בהתחלה, ביום הראשון, אמרתי לו שיש לנו שבועיים להעביר ביחד, אז ‘בוא נעשה שזה יהיה בצחוקים, בכיף’", היא אומרת. "נהיינו עוד יותר חברים ממה שהיינו. היינו רוב הזמן במיטה אחת, כי אי אפשר היה לקום. דיברנו, ישנו, צחקנו, נזכרנו בחוויות מהעבר, בדייטים שלנו, ובאמת היה לנו כיף. הפכנו את זה לסוג של חוויה זוגית”.

זה לא היה חונק מדי?
“אני מודה ששנינו מאוד פחדנו מזה, אבל באמת שהיה לנו כיף. ברור שהיו רגעים שהיה משעמם לפעמים, שרצינו לצאת, אבל בתור זוג זה רק חיזק את הקשר שלנו”.

אביטל אוחיון ובן זוגה (צילום: פרטי)אביטל אוחיון ובן זוגה (צילום: פרטי)

גם גילה שטרן, 29, אחות מירושלים, ובן זוגה יצחק אנגל, 31, פרמדיק במד"א, חלו יחד בקורונה, ששיבשה להם לגמרי את התוכניות. בני הזוג היו אמורים להתחתן אתמול, ערב ט”ו באב. בשל מחלתם החתונה נדחתה. “בשישי האחרון היינו יחד, ובשבת עלה ליצחק החום”, מספרת גילה. “הוא יצא חיובי לקורונה. אני נבדקתי ביום ראשון וגם נמצאתי חיובית. כל אחד מחלים עכשיו בביתו”.

את ט”ו באב השניים חוגגים ממיטת חוליים. “אנחנו כל הזמן מדברים בטלפון, עושים שיחות וידיאו ומחכים להיפגש”, מספרת גילה. “אנחנו מאוד דואגים זה לזה, והסיטואציה הזאת רק מעצימה את הזוגיות”.