"מגפת הקורונה העמידה לחברה מראה מול הפנים ואני טרחתי להסתכל פנימה", אמר עורך עיתון The Lancet ב-25 השנים האחרונות, ריצ'רד הורטון.  הורטון בן ה-58 נולד בלונדון, בעל תואר בפיזיולוגיה ורפואה מאוניברסיטת בירמינגהאם, שיתף את מחשבותיו וחוויותיו מהשנה האחרונה, על הדרך בה סיקר את מגפת הקורונה והמשבר שהגיע עמה. לדבריו, המגפה הייתה "כמו טורנדו. איך שהיא הפכה את חיינו מלמעלה למטה. מבחינת הסיקור, אמנם אנחנו לא בקו הראשון, כי אנחנו לא חלק מצוותי הרפואה או שירותי הבריאות, אך הרגשנו כאילו היינו בחזית".

חיסון קורונה של פייזר. צילום: רויטרס

"קשה לזכור ולהבין שלפני שנה, בינואר 2020, לא ידענו כלום על הנגיף הזה בכלל", אמר הורטון, שציין כי המאמר הראשון בנושא הקורונה בעיתונו פורסם כבר ב-24 לינואר ו"הנה בדצמבר אנחנו כבר מפרסמים מאמרים שתומכים בחיסון לקורונה שמפתחים באוקספורד. מדובר על הבדל של 321 יום בין לא לדעת דבר, לבין להחזיק בחיסון. זה חסר תקדים", הסביר העורך הוותיק שהדגיש כי מעולם לא ראה את הקהילה הרפואית מגיבה למקרה חירום בצורה שכזו. "זו הייתה שנה קשוחה ונוראית, אבל גם מלאת השראה בדרך שבה האנשים האלו התנהלו", אמר הורטון.

לטענתו,  העיתון נאלץ לעבור שינוי משמעותי ב-2020 על מנת להנגיש את המידע לציבור הרחב שבדרך כלל לא מתעניין ברפואה. "זה דבר חיובי", הוא אומר, "כדי לבנות את אמון הציבור כך שיקבל בהבנה הגבלות וסגרים, הציבור חייב לקבל את כל המידע ולראות בעיניו כמה הוא אמין". "המדע נפתח השנה בצורה שהוא מעולם לא היה פתוח לציבור, זו הייתה חוויה טובה שבמהלכה המדע הפך לחלק מהמיינסטרים", המשיך הורטון.

הורטון התייחס גם לקיטוב הפוליטי כגורם שמערער את אמון הציבור בניהול המגפה. "בתחילת המגפה המדענים תמכו בפוליטיקאים ולכן הסגרים התקבלו בהבנה והייתה תחושה שכולנו ביחד בזה, אך כשהתברר שהפוליטיקאים לא עמדו בתנאים שהם עצמם העמידו, או שהמדענים עצמם חלוקים בדעתם על השימוש במסכה או ריחוק חברתי, התוצאה הייתה שבר מידי באמון הציבור", אמר הורטון שהתעקש כי החיסון לא יהיה כדור קסם וכי עדיין נאלץ להמשיך לחיות לצד מגבלות עוד זמן מה.

היית מבקר פוליטי חמור של ישראל. כיצד התמודדה ישראל עם המגפה מנקודת מבטך?
"אני לא חושב שעשיתם טוב יותר או רע יותר ממה שעשינו בבריטניה. לנוכח האיום של מגיפה, קשה הרבה יותר לשלטון דמוקרטי לסגור את החברה. סיבה נוספת שראינו דמוקרטיות באמת נאבקות במגפה, היא סגנון הפוליטיקה שלנו שמעודד ויכוחים זו התגובה השגויה במגפה. במגפה אתה זקוק לאנשים בהסכמה, בשיתוף פעולה, בסולידריות לאומית ובאחדות - לא ראינו זאת כמעט בכל דמוקרטיה. יש לך את הקיצוניות של טראמפ בארצות הברית מצד אחד וחילוקי דעות בגרמניה מצד שני - וישראל נמצאת באמצע זה. המגיפה הראתה את חולשותיהן של דמוקרטיות".

גבר מקבל את חיסון פייזר בבריטניה (צילום: רויטרס)גבר מקבל את חיסון פייזר בבריטניה (צילום: רויטרס)

 עברת משבר בריאות משלך, במהלך הקורונה טופלת במלנומה. אתה יכול לדבר על איך זה השפיע על נקודת המבט שלך על המגפה?
"לראות את עובדי הבריאות שהיו ממש בקווי החזית של המגיפה הזו, זה שינה לי את נקודת המבט. בחלקה המוקדם של המגפה, לא היה להם PPE [ציוד מגן אישי]; לא הייתה להם שום תמיכה. הם היו במצב נורא ונאלצו לטפל בחולים ללא הגנה כלשהי. כמובן, לא שם אנו נמצאים כעת. בכל שלב, אבל במיוחד בשלושת-ארבעת החודשים הראשונים האלה, אני חושב שעובדי הבריאות ביצעו כמה מהעבודות הכי הרואיות של מישהו בחברה".

מה הם האתגרים האחרים שראית לעולם הרפואה?
"כל מחלקות בתי החולים צומצמו או נסגרו בשביל לטפל בקורונה. חולים עם בעיות לב או סרטן, פשוט נעלמו מבתי החולים. המגפה תשאיר אחריה ריק, שבתוך שנה יכנסו אליו המטופלים שלא פנו לרופא קודם, ונראה עלייה בכמות החולים. לדעתי, אפשר ללמוד מישראל בעניין הזה. בביקור בחיפה הבנתי את החשיבות של החוסן הלאומי והרפואי. אחת ההשלכות לכך שניתן להטיל עלייך פצצות מלבנון, היא שבנית מערכת שתוכל להתמודד עם זה. במקרה של הפצצה, אפשר לסגור את בית החולים ולרדת לחניון שיומר לבית חולים עם מיטות ויחידות אוורור". 

מסתכלים קדימה, החיסונים כבר כאן. האם מדובר בפתרון קסם?
"אני מאוד אופטימי, אבל צריך לנהל ציפיות. זה לא אתגר רפואי, אלא אתגר של יישום. צריך לייצר, להפיץ ומעל הכל לשכנע אנשים להתחסן. צריך גם להכיר בכך שזו בעיה עולמית, לא יעזור לחסן רק את בריטניה או רק את ישראל, צריך לחסן את כל הועלם. כדי להגיע לחסינות עדר, שני שליש מהאוכלוסייה העולמית צריכה להתחסן, מדובר במבצע שטרם נעשה. המגפה איתנו עד 2022 מבחינת האתגר העולמי. מה גם שאנחנו עוד לא יודעים לכמה זמן החיסון בכלל אפקטיבי".

אם זה ילך כמתוכנן, המגפה תישאר מאחורינו. מה אנחנו צריכים ללמוד ממנה?
"הנגיף הזה חשף כמה מהחולשות הגדולות ביותר בחברה שלנו, אך גם כמה מהחוזקות הטובות ביותר שלנו. הוא הראה לנו את הרע ביותר בנו לצד הטוב ביותר בנו. אני מקווה שנוכל לייצר עתיד שבו אנחנו שמים את החלש והפגיע במרכז הבמה הפוליטית, ולהכיר בכך שצדק חברתי הוא לא רק רטוריקה פוליטית, אלא הוא הבסיס להגנה על החברה".