"לחם ושושנים 10", תערוכת מכירת אמנות למען פרויקט "נשים ועבודה", היא לא פחות מהפגנה של סולידריות בין יהודים וערבים. את התערוכה מקיים ארגון העובדים "מען סינדיאנת הגליל", שמקדם תעסוקה הוגנת של נשים ערביות.

כל ההכנסות מתערוכת "לחם ושושנים 10" יוקדשו להשמה במקומות עבודה של נשים ערביות ולקידום פעילות כלכלית, חברתית ותרבותית. אחרי ש"לחם ושושנים 9" הצליחה למכור יצירות אמנות בערך כולל של 120 אלף דולר, מייחלים המארגנים לחצות הפעם את הרף הזה.

בין האמנים המשתתפים בתערוכה: מיכל נאמן, אניסה אשקר, לארי אברמסון, סיגלית לנדאו, ציבי גבע, אסד עזי, עדו בראל, דגנית ברסט, אדם גרשוני, יורם קופרמינץ, זויה צ'רקסקי ועוד. בנוסף, התערוכה השנה היא תוצאה של שיתוף פעולה עם סטודנטים מקורס אוצרות במחלקה לאמנות רב־תחומית בשנקר.

ניר נאדר, יוזם התערוכה, איך נולד הרעיון?
"ב־2005 זיהינו ב'מען' שהעוני בחברה הערבית קשור ישירות לאבטלה המוחלטת של הנשים. 82% מהן לא עבדו באותה שנה. התחלנו פרויקט שנתן מענה מיידי לבעיות שלהן – השמה והעצמה, וכן מאבק ארוך טווח נגד מדיניות הממשלה. מהר מאוד הפכנו לכתובת עבור הנשים הערביות המובטלות. כדי לתת מענה לבעיה התחלנו לחפש מקורות מימון. יחד עם חברי, דני בן שמחון ושרון ליאור והמשוררת והעורכת יערה שחורי, החלטנו לצאת לדרך עם תערוכת אמנות. יערה נתנה את השם: 'לחם ושושנים' – ססמה של נשים אמריקאיות מתחילת המאה ה־20 למאבק של מקומיות ומהגרות עבודה (רבות מהן יהודיות) למען תנאי שכר הוגנים וזמן פנאי. כך נולדה התערוכה, שמכניסה מדי שנה עשרות אלפי דולרים המשמשים למנגנון יעיל שעובד למען הנשים ויוצר בעצמו מאות מקומות עבודה בשנה".

במה אתם מאשימים את הממשלה?
"בכך שהיא מיסדה מערכת של יבוא עובדים זרים. מערכת המפרנסת מעט עשירים ומייצרת עוני, הן עבור העובדים הזרים - המשתכרים מעט, והן עבור הנשים הערביות המובטלות וחסרות השכר".

למה בעצם להאשים את הממשלה ואת בעלי ההון כשמדובר בתערוכה שכל מטרתה להכניס כמה שיותר כסף, שיעבור מתורמים יהודים, מאותם בעלי הון, לנשות המגזר הערבי.
"קשה לארגן תערוכה שרוצה לשנות את המציאות הכלכלית מקצה לקצה ולאפשר צדק כלכלי לכל. אבל גם הממשלה וגם העניים מבינים שבלי מקומות עבודה, לא תהיה כאן כלכלה גם עבורם. לכן נושא העבודה הוא קונצנזוס שאפשר לגייס אליו תמיכה".

גל הטרור ששוטף את ישראל עשוי להשפיע על התערוכה?
"מוקד העשייה שלנו הוא תקווה, המבוססת על ההנחה שיהודים וערבים יכולים לבנות כאן ביחד חברה אחרת מזו שאנחנו חיים בה. זה לא דבר שיכול לקרות ביום, ולא בשנה, זה תהליך ארוך שיישא פירות רק בעתיד. האלימות ברחובות בשבועות האחרונים היא תולדה של חוסר תקווה וחוסר מחשבה שאפשר לעשות את זה אחרת. אנחנו מאמינים בחיים משותפים, ולכן אנחנו משקיעים בחינוך משותף ליהודים וערבים, ילדים כמבוגרים, ללימוד השפה הערבית על ידי יהודים, במסגרת שאנחנו מפעילים בתל אביב, חיפה וירושלים; במפעל של 'סינדיאנת הגליל' ויחסי המסחר שהיא טווה; ובארגון עובדים יהודים וערבים בוועדים משותפים. אנחנו לא מכירים פטנט אחר לחיות כאן לבד מזה שדוחה את המסרים המפרידים והמקטבים בין יהודים לערבים. אנחנו מסיתים לשלום ומטיפים לאחווה, וכל קולנו מכוון לסולידריות. אני מזמין את כולם להצטרף". 

תערוכת "לחם ושושנים 10", 28.11־26.11, חמישי־מוצ"ש, פתיחה: 26.11, חמישי, 20:00, שישי 15:00־09:00, שבת 23:00־19:00, שנקר, בניין עלית, רמת גן