זאת לא המחט, זאת השחת: היא חזרה הביתה מהלימודים, התיישבה לצדי על הספה ובידה כוס תה. כשסיפרה על היום שלה, הזכירה באגביות משהו על סטודנט שלומד איתה, שכל הזמן מספר בדיחות על הגוף של חברותיה ושלה. "הוא כנראה חסר ביטחון", אמרתי, "אל תתרגשי ממנו, את תפגשי עוד הרבה אנשים כאלה". וגם ממני היא לא התרגשה, רק הניחה ראש על כתפי והמשיכה ללגום מהתה.

למחרת בבוקר, כששתינו קפה, הטלפון שלה השמיע צליל הודעה; ולאחר שהביטה על הצג, הזיזה אותו הצידה בביטול. "מי זה?", שאלתי. "סתם מישהו שאני לא מכירה, כל הזמן שולח לי הודעות מוזרות בפייסבוק". "אה, בטח מתחיל איתך. תסנני", אמרתי לה וחייכתי. וגם היא חייכה והמשיכה ללגום מהקפה.

לאחר מכן בערב, כשאספתי אותה מהעבודה, התחילה ופתחה, ״נמאס לי מהבוס שלי, הוא כל הזמן מעיר לי שאני צריכה להתלבש יותר 'מזמין' כי זאת מסעדה". "ככה זה בוסים במלצרות", אמרתי לה, "אל תייחסי לזה הרבה חשיבות, גם ככה זאת עבודה זמנית". "כן, אתה צודק", אמרה בזמן שהוציאה מתיקה בקבוק מים ולגמה.

כשעצרנו למלא דלק היא הלכה לקנות קפה. כשחזרה לאוטו בכתה, "מישהו התחכך בי בתור מאחורה וליטף עם היד". הבטתי לעבר החנות בכעס וצעקתי בקול, "אף אחד לא יגע לי באישה!", ויצאתי לשם בטריקת דלת חזקה שהעיפה מידה את כוס הקפה ונשפכה לה על כל החולצה.
 
כשקראתי על החשד בנוגע לקובי מחט, שהתברר מאוחר יותר כי עלול להתמסמס, השתעשעתי עם עצמי במחשבה שאחרי פרשת חנן גולדבלט וקמפיין metoo#, אין באמת מפורסם שאם ידווח עליו שהוא חשוד בעבירות מיניות, אפול מהכיסא. כשהגעתי הביתה ודיברתי על כך עם זוגתי, ראיתי שגם אותה קשה להפיל מהכיסא, אבל בגוון הקול שלה שמעתי משהו טרוד יותר.

חנן גולדבלט. צילום: הטלוויזיה החינוכית


לפתע נחתה עליי ההבנה שבעצם כל אחד מאתנו יושב על כיסא אחר לגמרי, כי בעוד שהכיסא שלי לא הושפע כלל, לכיסא שלה נוסף עוד משקל. כך הבנתי שעל אף שאנחנו חיים באותה המציאות, שנינו מושפעים ממנה בצורות אחרות לחלוטין – חופש הבחירה שיש לי, הוא לא חופש הבחירה שיש לה. מעולם לא חשבתי להיזהר מדבר כל כך סטנדרטי כמו "פייסבוק", החל משנת 2009 התחילו איתי אולי שתי נשים (וגם זה בספק).

במערכת השיקולים שלי לעבודה חדשה, מעולם לא הוכנס המשתנה "האם הבוס משדר אווירה מטרידה" – יש דבר כזה בכלל "צורה מזמינה" בלבוש של גבר? כשאני הולך לקנות אוטו ממישהו זר, אני פשוט הולך לשם, אני לא זקוק לאדם נוסף שיתלווה אליי. אני נע בחופשיות בעולם, נהנה מהפֹּה ומהשָּׁם, בכלל לא זוכר את הפעם האחרונה שהרגשתי מוטרד; והיא, נעה בזהירות, אפילו לא תחשוב שיש בזה משהו חריג. זה הכיסא שלה וזה הכיסא שלי.