"בבה הכבשה האלופה" בליווי דיסק, החמישי בסדרה (הוצאת "אגם"), יצא לאור. על הספר חתומים: איתמר טל – על הפיסול בפלסטלינה והאנימציה, פרופ' עמוס רולידר – על ההקראה וההקדמה החינוכית, ואפרים סידון – על הכתיבה. יחד הם שולחים את "בבה הירוקה" - הכבשה האקולוגית -

לאולימפיאדת הכבשים, אבל בבה לא מסתפקת בהשתתפות, אלא עושה כל מאמץ ומנצחת.
את פרופ' עמוס רולידר אין צורך להציג. גם לא את אפרים סידון. גם איתמר טל, האיש שהמציא את הכבשה בבה, חצה מזמן את גבולות האנונימיות. חרף העובדה שמדובר בשלושה סיפורי הצלחה – איש-איש בתחומו – כשמגיעים לשלב השאלה הזהה, שלושתם יודעים לספר על כישלונות שחוו כילדים.

"ברור ששנות ילדותנו הן למעשה שורה ארוכה של הישגים וכישלונות, המשתקפים מנקודת המבט הילדותית ולאו דווקא בקריטריונים של הצלחות או כישלונות ריאליים", אומר הסופר-תסריטאי-מחזאי סידון. "הצלחה מבחינתי הייתה שהילדה הכי יפה בכיתה, שהייתי מאוהב בה בחשאי, בחרה בי בריקוד 'בן לוקח בת ובת לוקחת בן'. כישלון היה כשהיא לא עשתה זאת שוב".

אצל פרופ' רולידר, מומחה מוסמך לניתוח וטיפול התנהגותי, עדיין מהדהד קיומן של הפרעות הקשב. "הן גרמו לי לצרות צרורות", הוא אומר. "אני יושב בכיתה, ופשוט לא מצליח. אתה יודע שיש לך את היכולת, אבל בגלל הניתוקים שיש לך כל הזמן, אתה נכשל ומרגיש מטומטם. ספורט היה הדבר היחיד שהצטיינתי בו, וזה נתן לי כוחות. מה שהחזיק אותי היה העובדה ששיחקתי משחקי כדור, וזכיתי למשוב מהמורים ומהחבר'ה. כשאני מדבר אל הורים, אני אומר להם שלכל ילד יש את הכישרון. לא תמיד זה הכישרון שאבא ואמא היו רוצים, אבל בכל ילד אתה מוצא את המקום שבו הוא יכול לחוות את ההצלחה, שעוזרת לו להתמודד במעגלים אחרים שהם יותר קשים".
עכשיו תורו של איתמר טל (38). כמו אצל עמיתו רולידר, הזיכרון מימי בית הספר צורב. "לדעתי, אני אחד התלמידים הגרועים לדורותיו של בית הספר העמק המערבי בקיבוץ יפעת", הוא אומר. "רק אחרי הצבא הבנתי שחשוב להיות חכם ורק אז עשיתי את הבגרות עם ממוצע 88, בלי להתאמץ".
לפלסטלינה נחשף במסגרת קורס "המחשה חזותית" בלימודי התואר הראשון. הסטודנטים התבקשו ליצור ניגודים ולהציגם על גבי קופסאות גפרורים. החברים לקורס גזרו, הדביקו וצילמו, אבל טל החליט להיצמד לפימו, וזה עבד.

סגולה להצלחה 

הכבשה בבה החלה בדרכה בדוכן קטן בנחלת בנימין. המבקרים ידעו לספר על בחור תכול עיניים בלי גיל, איתמר טל, שמכר להם בחיוך "כבשה סגולה כסגולה להצלחה, לפריון ולמזל; כבשה שחורה עם לב זהב; כבשה עם רטייה כסמל לרתיעה שלה מזאבים וממחלות", ועוד שלל מתולתלות מהעדר שיצר מספוג.

"את אפרים סידון הכרתי במסגרת פגישה בהוצאת הספרים 'אגם', שאליה פניתי אחרי שתיארתי לעצמי שבבה הכבשה יכולה להיות גיבורת ספרים", משחזר טל. "המוצי לאור ישראל מזרחי נדלק על הרעיון. נפגשנו בבית קפה, שתינו מיץ גזר, ומאז יש לנו שני ספרי פלטינה בסדרת בבה". ההימור הוכיח את עצמו. אחרי נחלת בנימין נדדה בבה למפעלי הענק בסין והמשיכה בעשירייה הראשונה בין 4,600 מציגים בתערוכת קניינים בהונג קונג.
בחזרה לסדרה: את הספר "בבה כבשת היומולדת", לדוגמה, מקריא דורי בן זאב שגם הלחין את המוזיקה. את הספר "בבה כבשת המסעות" מקריא ושר יהורם גאון. לספר החדש, שעוסק בכבשה שמשקיעה ומתאמצת למען מטרה חשובה, ולא מתייאשת בעקבות כישלון או הפסד, גויס כאמור רולידר.

לתחושתי יש במערכת החינוך ובאווירה הכללית נטייה להפליג בשבחה של ההצלחה, אבל שוכחים את התהליך והדרך.
 סידון: "אני מוכרח להודות שלמרות שאני בעד הצלחות, אני לא מוכן לקדש את כל האמצעים למענן. נכון שהחתירה הטבעית והלחץ החברתי מבקשים ממך להביא הישגים. אבל את צודקת באבחנתך שהיום הדרך שבה הגעת אל ההצלחה היא משנית. מה שאומר שכל הדרכים, כולל הלא כשרות, כדי לנפנף בהישג - כשרות. משהו אבד לנו במרוץ אחרי ההצלחות. פעם גם ההשתתפות במרוץ הייתה הישג. היום רק המקום הראשון מצדיק את המאמץ".
רולידר: "את צודקת. אנחנו באמת מגיבים על הצלחה ועל השורה התחתונה. אנחנו שוכחים ולא יודעים להגיב על שיפור, על השתדלות, על מאמץ. שם אנחנו לא נמצאים. זה דורש רגישות מכולנו לשים לב לשיפור ולהצלחות קטנות. היכולת לחזק ילד, להחמיא, לפרגן על הדברים הקטנים האלה. זה אחד הדברים החשובים שיש להורים. ובזה אנחנו לא טובים". 
רולידר, מהו לדעתך הדבר שכל הורה מוכרח לומר לעצמו כל בוקר, בדיוק בהקשר של ההתנסות מול ההצלחה?
"שני דברים: אם אני מדבר לציבור המחנכים בישראל, התפקיד הכמעט מרכזי של מורה הוא להביא כל ילד בכיתה להצלחה. ילדים שחווים כישלון אחרי כישלון הם ילדים אומללים. הם חדלים להאמין בעצמם. זה אומר הוראה דיפרנציאלית. לקחת שבוע-שבועיים בתחילת השנה ולאתר איפה הילדים נמצאים בדיוק. בכיתה, כשילד מנסה ולא מצליח והמורה אומר לו 'תנסה עוד פעם', זה לא עוזר. הוא צריך להראות לו איך לעשות את הדבר, בלי לסבך אותו יותר מדי".

"לגבי הורים, כל הורה צריך להיות בטוח שהילדים שלו חווים הצלחה באיזושהי פעילות שלהם, ולטפח את ההצלחה ואת העיסוק הזה, שנותן לילד כוחות לשפר את התדמית והביטחון העצמי. אין ילד שלא מתקשה בסיטואציות מסוימות – יכול להיות בתחום החברתי ויכול להיות בתחום הלימודי. אם נעשה זאת, נחפש את הנקודות שבהן הכישרון של הילד יוביל אותו להצלחה ונעזור לו להתפתח, נסייע להרבה מאוד ילדים לא להתבוסס בכישלון שלהם ונגרום להם ליותר אושר, מה שחסר ללא מעט ילדים. זה בידיים שלנו. הסיכוי של ילד בישראל לקבל מילה טובה ממוריו, מילת פרגון ועידוד על התנהגויות חבר־ תיות של סיוע, עזרה, של שמירה על רכוש – הוא פחות מ-5%. בבבה אתה רואה שגם החברים פרגנו לה, ולאט לאט היה לה כוח להתמודד עם היעדר ניצחון וכישלון, כי הייתה סביבה תומכת".