"סיפור אמיתי", ספרו של עו"ד חיים משגב, הוא לכאורה רומן אינטנסיבי, קצבי ודמיוני, אך משגב מוכן להישבע בכל היקר לו שהכל אמיתי. לכל מי שיקרא אותו מובטח לילה ללא שינה בשל מה שמתרחש בו, החושף כיצד השחיתות הפכה מאורחת מזדמנת לאורח חיים שגרתי שכבר לא מרים גבות של איש.



זהו סיפורם האמיתי של אנשי משפט, שוטרים ועבריינים, אך לא פחות מכך סיפורה של האליטה השלטת, המנהלת את המדינה כבתוך שלה.
 
סיפור העלילה הבדיוני מבוסס על סיפורים אמיתיים בהחלט, ומתרחש במהלך פחות מ־24 שעות, שבהן מתהפך עולמם של דני בן־אור, סנגור מוכשר שכוכבו דרך בשמי עולם המשפט; הרצל מרציאנו, ארכי־פושע נודע; וירוחם רבינוביץ', שופט מחוזי.
 

בכתיבה קולחת וסוערת, השואבת השראתה מהשטח, חושף משגב עולם פתלתל, רווי יצרים, תככים, מזימות ובגידות. מה לא. משגב, עו"ד בכיר, פותח צוהר פיקנטי לעולם הדמדומים המתעתע בין חוק ומשפט, פשיעה ועבריינות, צדק ואי צדק. הוא שוזר לתוך העלילה תובנות עומק, שאליהן הגיע במהלך שנים רבות של עיסוק במקצוע, מותח ביקורת על אופן התנהלות המדינה בשטח האפור בין הון שלטון ועולם תחתון, ומציב מראה לשפל המוסרי שאליו הידרדרה המדינה.
 
"אני משמש כעורך דין מאז 1966. ייצגתי אלפי נאשמים", מספר משגב. "הופעתי באינספור משפטים, מהם הכי מפורסמים שהיו אי פעם. הכרתי מאות שופטים. הכרתי מקרוב את המערכת על כל רבדיה. קציני משטרה. פוליטיקאים. ראשי ממשלה. כל מה שמתואר בספר הוא פרי היכרות אישית עם המערכת. לא יכולתי כמובן להזכיר פרשיות בשמן, אלא רק את 'הסיפורים' עצמם. ראיתי את השופטים מתעסקים או מנסים להתעסק עם המתמחות שלהם. פגשתי פוליטיקאים לוקחי שוחד. פגשתי קציני משטרה מושחתים. ראיתי עורכי דין בקלונם".


עטיפת הספר "סיפור אמיתי" מאת ד"ר חיים משגב. צילום: יח"צ 
 
מה ברומן שלך מציאותי ומה בדיוני?
"דרך הרומן אני מביא את כל מה שלמדתי על המערכות השונות במשך קרוב ל־50 שנים. אין דרך אחרת לעשות זאת. אבל אם הייתי מזכיר אירועים ספציפיים, הייתי נחשף לתביעות. הדרך של רומן מרתק עם סוף מפתיע היא הדרך הנכונה לומר את מה שיש לי לומר על מערכת אכיפת החוק בישראל ועל תופעות חברתיות נוספות".
 
איך אתה מסביר שפרשיות שחיתות בישראל הפכו מזמן לפק"ל?
"שואלים אותי אם כתבתי את הספר אחרי שהתפוצצו פרשיות כמו רונאל פישר, הרב פינטו או של קציני משטרה מקבלי שוחד ומטרידים מינית. התשובה שלי: אני מכיר את התופעות לפני ולפנים. לא הייתי צריך לקרוא בעיתונים שיש עורכי דין מושחתים או קצינים שמכורים להימורים ולסקס".
 
אם ידעת, למה לא דיווחת?
"על מה בדיוק לדווח? על שופטים ששוכבים עם המתמחות שלהם? על קצינים שמטרידים שוטרות? על שופטים שמתמנים בגלל שיש להם קשרים טובים במקומות הנכונים? על דירת מסתור שחברי כנסת מחזיקים עם סגן שר ועם עורך דין מפורסם כדי לקבל שם מין מסוג אחר?".
 
לא היה עדיף לכתוב ספר שיחשוף את המציאות במערומיה?
"כתבתי רומן. נקודה. זה תמיד היה החלום שלי. רציתי רומן, אחרי ספרים פוליטיים רבים. הכנסתי בו אלמנטים רבים מתוך ניסיוני רב השנים. המטרה לא הייתה להילחם בשחיתות, אלא לתאר מצב קיים. לפני שנים הבטחתי בראיון למעריב לכתוב רומן. עכשיו הגיעה השעה. בקרוב יצאו עוד שני ספרים פוליטיים שלי. אחד כבר בימים הקרובים. ספר שיחות עם מי שהיה מזכיר צבאי של ארבעה ראשי ממשלה. אחר כך תצא ביוגרפיה עם אדם חשוב מאוד. עדיין לא העת לספר מי זה. בין לבין השתעשעתי ברומן שיש בו הכל מכל. גם מין. גם שחיתות שלטונית. גם ראש ממשלה. גם אליטה ששורשיה בשירות הצבאי. גם עורך דין לא ישר במיוחד. גם שר משפטים שממנה את החבר שלו לשופט מחוזי - וגורם לכל המערכת תדהמה. גם קציני משטרה. גם שופטים. וגם תובנות שלי - כאלה ואחרות - פרי הרבה מאוד שנים של הופעות בבתי משפט".