כמעט כמו תמיד גם הדייט האחרון של ירון היה עם אישה מבוגרת ממנו בלא מעט שנים. תמיד נמשך לנשים מבוגרות. אף פעם לא באמת חקר את התופעה. לא פעם התגלגלה בראשו המחשבה שהמשיכה אליהן נובעת מהיותו יתום מאם מאז גיל 3. הוא לא קיבל על כך אסמכתה מקצועית. התעקש לא לגשת לטיפול. אמו נרצחה בפיגוע חבלני בעיר הולדתו - עפולה. חוץ מאשר תמונות משותפות של השניים אין לו זיכרונות ממנה. גדל עם אביו האלמן לצד אחיו הבוגר ממנו בשנה. ילדותו המוקדמת הייתה נינוחה יחסית, עד שאביו הכניס אישה זרה לחייהם, גרושה פלוס שניים, שאיתה ואיתם לא הסתדר. מצא עצמו זר בביתו לאורך שנות נעוריו, עד שהגיע הגיוס שגאל אותו ממצבו הממושך. כחייל בסדיר היה מגיע לבית אביו בחופשות, אבל מאז שנכנס לשירות הקבע שכר דירה בתל אביב, תחילה עם שותפים ולאחר מכן עבר לחיות בגפו בדירת חדר, שבה הוא מתגורר עד היום.
 
חגית בת 39, רווקה ללא ילדים. ירון הכיר אותה ברשת, כחודש וחצי לפני כן. באלבומי התמונות בפרופיל שלה אין ספור צילומים בבגדי ים נועזים, חלקם מהקיץ האחרון. התבונן בהם וחשב, הנה אישה משוחררת, אולי קצת נואשת, שמשוועת לתשומת לב. הציע לה חברות, החמיא ליופיה והזמין אותה להיפגש איתו לדרינק. היא אישרה את הצעת החברות שלו, הודתה לו על המחמאה ועל ההזמנה, אך סייגה ואמרה שהוא צוציק בשבילה. ירון לא אמר נואש. אחת ליומיים־שלושה ובמשך כשבועיים שלח לה הודעות נוספות, אך היא לא טרחה להשיב עליהן. בדרך כלל נשים נופלות לרגליו. הוא צעיר, גבה קומה, גוף אתלטי, קצין ביחידה קרבית. יחד עם זאת ייחל למצוא אהבת אמת יציבה ולא רק אהבת בשרים. התעלמותה של חגית אתגרה אותו. החל לפתח רגשות כלפי חברתו הווירטואלית. באחד הלילות החליט לשנות גישה. בפרופיל שלה היא מציינת כי היא חובבת מושבעת של שירה. במקום להפציר בה להיפגש איתו, החל לשלוח לה לינקים לשירי משוררים. לצד כל לינק הוסיף אייקון לב אדום ופרח. ערב ערב, בשעה קבועה שלח לה שיר אהבה. גם מהמחווה הרומנטית הזו התעלמה. אף על פי שלא פגש אותה פנים אל פנים לבו נשבר. לא הפסיק לחשוב עליה. מצא עצמו עובר שוב ושוב על אלבום התמונות הסקסי שלה. אחרי שבועיים החליט להפסיק לחזר אחריה. יומיים לא היה איתה בקשר, ואז הוא קיבל ממנה הודעה. "למה הפסקת לשלוח לי שירים?", כתבה והוסיפה אייקון נשיקה. לבו ניתר. סוף־סוף הגיעה האחת, חשב בלבו. 
כל חברות הילדות שלי נישאו והביאו ילדים לעולם. רק עם אחת מהן נותרתי בקשר. היא חוזרת ואומרת שאני בררנית מדי ולכן נותרתי רווקה. משדכת לי גברים מבוססים שהכירה במסגרת עבודתה כסוכנת נדל"ן. היו לי דייטים עם כמה מהם, חלקם מוצלחים, אבל לא הצלחתי לפתח רגשות כלפיהם. האהבה הגדולה היחידה שהייתה לי היא לעומר. הכרתי אותו בצבא, יצאנו קרוב לחמש שנים, היינו אמורים להתחתן, אבל אז נהרג בפיגוע פלילי. היה במקום הלא נכון ובזמן הכי מחורבן. מאז לא הצלחתי להתאהב מחדש. למרות השנים הרבות שחלפו הפצע נותר מדמם. חלום האמהות, שהיה כה נכסף בשנותי עם עומר, דעך עם מותו וצץ רק לפני חודשיים, כשאני כבר בת 39.
 

באותו לילה קיבלתי עוד הצעת חברות, נוסף למאות אם לא אלפי הצעות שעם הזמן קיבלתי מגברים חרמנים, שכנראה מריירים על התמונות שאני מעלה. מ־99 אחוז מההצעות אני מתעלמת. אבל כשראיתי את תמונת הפרופיל של ירון בטני התהפכה. זיעה קרה שטפה את מצחי. כאילו עומר חזר מהמתים. 
הוא הגיע בשמונה וחצי, כחצי שעה לפני המועד שקבעו. התיישב ליד שולחן צדדי, בפינת העישון של הבר. היה נרגש מאוד. כל היום חשב על הפגישה איתה, חשש שתבטל ברגע האחרון. הזמין כוס בירה והצית סיגריה. חזר ודפדף באלבום התמונות שלה, חוזר ומתפעל מגופה החטוב והשמור. הדקות נקפו. הוא רגיל שהדייטים שלו נוהגות להגיע באיחור אופנתי. הזמין כוס בירה נוספת. הגיעה בתשע ועשרים והתנצלה. פקקים וחנייה. 
 
המציאות מחמיאה לך, אמר ונישק את ידה, עזר לה לפשוט את מעילה והניחו על מסעד הכיסא. ישבו זה מול זו. היא נעצה בו מבט ממושך ונשכה את שפתיה.
 
“מה?", שאל במבוכה והשפיל מבט. היא שמרה על שתיקה, חייכה קלות והמשיכה לבהות בו. “היה קשה להביא אותך לכאן. מתאר לעצמי שיש לך אינסוף מחזרים".
 
חיוכה התרחב. 
 
"מה תשתי?"
 
"יין, יין אדום. אבל אני רוצה שתבין שאני משלמת, לפחות את החלק שלי".
 
"זה דייט ראשון... אפשר לקרוא לזה דייט, כן?"
 
"כן, כן".
 
"אז תרשי לי להזמין, כי אחרת הגנים המזרחיים שלי ישתוללו".
 
היא צחקקה. הוא חש שהמתח נשבר. בטרם נפגשו לא ניהלו שיחת עומק במסנג'ר. אחרי ששאלה אותו מדוע הפסיק לשלוח לה שירים, הבטיח שימשיך בכך בתנאי שייפגשו. קבעו, והנה הם כאן. הכי השתוקק לשאול אותה איך זה שהיא עדיין רווקה, אבל ידע שהשאלה לא במקום.
 
בכוסית היין השנייה כבר היה ביניהם מגע, ליטפו זו את ידיו של זה. לאחר שסיימה את הכוסית השלישית, גילתה לו שיש לה קוק משובח. הם נכנסו לשירותים והסניפו כמה שורות. מיד החלו להתנשק, הוא אחז בה, נשא אותה על כפיו והפשיל את בגדיה. היא נאנקה ותוך כדי כך פלטה, “עומר, עומר שלי".
הוא הפסיק לפמפם והישיר אליה מבט. “עומר, מי זה עומר?", התנשף.
 
“כלום, כלום, אני חלשה בשמות, תמשיך".
כמו נערה מאוהבת חיכיתי לשעה עשר בערב, השעה שבה הקדיש לי שיר אהבה ופרח וירטואלי. השיר התנגן בלופ, בכיתי ודפדפתי במקביל באלבומי הסטילס הישנים של עומר ושלי, ובאלבום הפייסבוק של כפילו החי, ירון. זה היה מעין טקס דתי לאור נרות, מלווה בתמונותיהם החושפניות שצולמו בחופי ים שונים. עד שיום אחד זה פסק. גם למחרת לא שלח. איכשהו הצלחתי להתגבר על השדים שמקננים בתוכי. הפכתי את הגבר הווירטואלי המסוקס, שבדייט לא התגלה כעיפרון המחודד בקלמר, לגבר חי. חי ובועט ברחמי. תבע שאעשה הפלה, טען שהוא צעיר מדי מכדי להיות אבא. בדייט סיפר, בין היתר, על מעלליו כקצין קרבי. פלוגתו ספגה אבידות באחד המבצעים האחרונים. “אתה לקחת ולוקח אחריות על חיי אדם... אחריות גדולה, יקירי. לכן רצוי שתיקח אחריות גם על הקטן שלך", חתמתי את דברי בצ'ט האחרון שניהלנו במסנג'ר.
 
המשך יבוא.