רבים כותבים סיפורים על הוויית העידן הממוחשב. מעטים כותבים ספרות על העידן הממוחשב. נועה סוזנה מורג, כותבת צעירה מאוד, מפגינה בשלות ושליטה מעוררת השתאות בכלי האמנותי שלה. הנושא שבו בחרה לטפל, מהות חייהם של פועלי הייטק, אינו קל לעיצוב. כותב הניגש לברוא דמויות בתוך חלל צפוף–מסופים עלול למעוד בכל צעד. הנפילה לפח שעמום הקורא - או ריחוק ממנו, או הגזמה בשימוש במונחים מקצועיים והשטחת המסירה - אורבת במיוחד למי שמצוי בחומר.
הסופרת המפתיעה של “חוויית משתמש" לא מעדה. בשלוש נובלות מהודקות היא העבירה דרך פילטר מדייק את היומיום של צעירים הנאלצים לעסוק בתחום היחיד כמעט העומד לרשותם. מורג עושה זאת באמצעות הקפדה יצירתית על אחדות הצורה והתוכן. העולם שהיא מתארת מוגבל לנוף עירוני של מגדלי משרדים, או דירה שכורה ברחוב ישן, או מעברי מדפים בסופרמרקט. אוצר המילים שהיא משתמשת בו נדמה כלקוח מתיאוריות בתחום השיווק ומדעי המחשב, אך למעשה נחשפת כאן הווירטואוזיות שלה. נדמה שגיבוריה מדברים בשפה סגורה, שפת הרובוטים העמלים נוכח מסכים, אך אין זה אלא אמצעי נכון ביותר להעברת התחושה האנושית של מי שנמעך בעבודת ההייטק. גם קורא שאינו מתמצא במחשוב יעבור עם הדמויות במטחנת התביעה המתמדת, שאין בה רגע של סיפוק או מחשבה פרספקטיבית.
הקלאוסטרופוביה נוצרת בשל מסגור ההתרחשות בחלל אחד, עקר מתחושות של חמימות אנושית, אסתטיקה נעימה, או צמחייה. החוויה ההרמטית מתחזקת עקב התמקדות בנקודת מבט מצומצמת של דמות מרכזית אחת. בנוסף לכך, האירועים המתוארים מתוחמים להתרחשות אחת, כפייתית, מול מסך מחשב, או בסביבתו.
מותו של הרגש
הבנה עמוקה של החוויה הדורסנית–מרדדת, שעוברת על מקצועני המחשוב, נוצקה ביסודות שלושת הסיפורים. “האפקט הסופי שלו", מסביר הדובר בסיפור “מעצב אתרים", “הוא בעצם לתת למשתמש את התחושה שהוא מקבל תמצות של כלל התוכן בכמה שניות קצרות, או יותר מזה: שהוא חווה את כל התוכן בבת אחת". במשפט קצר מתוארת חוויית המשתמש האולטימטיבית. התפיסה החושית, הרגשית והמנטלית של בני אנוש דורשת זמן ואורך רוח, קשב והתכוונות, לימוד ופתיחות והתבוננות מעמיקה. כל הדרישות “הארכאיות" האלה עומדות בניגוד מוחלט לחוויה שנדרש לספק מי שמעצב אתר אינטרנט. ודאי אתר שמציע ריגושים פורנוגרפיים.
המספר כלל אינו מתייחס לעצם התוכן שהוא מתבקש לספק. התוכן הוא חומר מילוי מבחינתו. הוא מתייחס בתיאוריו רק למפגשים עם הלקוח ולפלטפורמה וביצועיה. “הרגשתי שאני ממוקד להפליא", העיד על עצמו, בזמן שהרצה את תפיסותיו המקצועיות. הוא עצמו מרוקן מרגש או תשוקה מינית. הוא משתמש בעמיתה לשעבר כדי להשלים את הפרויקט הדוחק, אך מתעלם מצרכיה הרגשיים, ורק צופה לרגע בשדיה. זהו מעמד אימפוטנטי קר, המבטא בחדות את התהליך המוטציוני הגוזר כליה על חיוניות הרגש האנושי.
גם שני הסיפורים האחרים מציגים דמויות אנושיות שנוצרו בעולם המתמקד בהגברת הצריכה. אכזריות הגלובליזציה מתגלה כאן, בחלל שבו טורחים העובדים בקידום למען חברת–על ענקית. זהו משרד אחד מתוך מאות משרדים המקובעים בשלושה בניינים רבי קומות. האלמנט האנושי הולך ומתמעט. רק נזילה בחדר השירותים תספק את האירוע החורג מן השגרה הדכאנית. “פשוט, באמת לא אכפת לנו מזה", מעידה המספרת על היעדר ההיענות שלה למחאה נגד ראש הפרויקט המתנהג כרובוט.
מה כן אכפת? בסיפור האחרון מתעניינת תיכוניסטית באופן מוזר בתכנון סידור מוצרים על מדפי הסופרמרקט. היא מתמקדת בגבינות, מפני שמול המקרר ראתה את הידיד שלה נכנס למצב קטטוני. אפשר לצפות שהזינוק התחילי של הכותבת מבשר על דרך ספרותית מרשימה הנפרשת לפניה.
"חוויית משתמש", נועה סוזנה מורג, כתר, 192 עמ'
קיץ פריזאי
אפשר לסמוך על תכונות אופיו היציב של מֶגְרֶה, כמו גם על מיקום משרדו באמצע הסיין, על אי משכנם של מוסדות החוק והצדק הפריזאיים. גיבורו של ז'ורז' סימנון צפוי במנהגיו. רק פתרון תעלומת הרצח אינו צפוי. הוא עצמו הינו מכר ותיק בהתנהלותו, ולכן כה אהוד. הסופר הרציני סימנון יצר את מגרה כקינוח לסיום יום עבודתו, אך ניכר כי גם דמותו של החוקר הינה תוצאת התבוננותו החודרת של הסופר בבני אדם. המפקח ניחן במלאות ספרותית כה משכנעת, עד כי בכל ביקור בפריז אני משתוקקת לגשת לקֶה דֶז אוֹרְפֶבְרֶה, להקיש על דלתו ולבקש רשות ללחוץ את ידו. הוא ודאי לא היה מתפנה מהעיסוק הכפייתי ברצח התורן, אבל לפחות הייתי שואפת את ריח מקטרתו שנספג בקירות. יש לקוות שעכשיו כבר הותקן מזגן במשרדו של מגרה, כי חודש אוגוסט ההוא, שבו חקר שורה של מקרי רצח נשים ברובע מונמרטר, היה כה חם, עד כי השוטר העיקש הותש. מגרה מאכזב כאן את אשתו פעם נוספת, כשהוואקאנס המובטח נדחה. היא סולחת לו, כי גם היא יציבה. “גברת מגרה לא הציגה לו שאלות. היא חשה במעומעם ששב אליה מאי־שם". ה"אי־שם" הוא מצב תודעתי, שבו גבר כמגרה מוצא כוחות להתמודד עם רוצחים מעוותי נפש, גופה חמה של אישה חפה, עיתונאים לא־נלאים ושופט קפדן. במנה הקומפקטית הקורא מקבל את מגרה השותק את מחשבותיו, את פריז הלוהטת ואת החידה הבלשית שאינה נפתרת אלא כשהיא נפתרת.
("מֶגְרֶה טומן מלכודת", מצרפתית: רמה איילון, עם עובד, 193 עמ').
צא לדרך
נושא גיליון מס' 4 של “גרנטה" (Granta) הישראלי הוא: “הזדמנויות". הזדמנות לקרוא טקסטים מעניינים של יערה שחורי, משה רון, מיכל פלג, אליאס ח'ורי, לורי מור, טוביה ריבנר ורבים נוספים מן הארץ ומהעולם. הפלורליזם מסמן גם הפעם סטנדרט גבוה
(עורכת: מירה רשתי, הוצאת סיפור פשוט ורסלינג, 250 עמ').