הוא היה חילוני עם נגיעות מסורתיות. עישן ונסע בשבת, אבל הקפיד לצום בכיפור ולשמור על כשרות. מכיוון שהתגורר בשכונה מסורתית, מעולם לא נצפה מעשן בחוץ בימי קודש. כיבד את שכניו שומרי המצוות, ועל כך זכה להערכתם. החלטתו של בנו בן ה־16 לחזור בתשובה באותה שנה, הסבה לו בתחילה נחת רבה. שנתיים קודם לכן התדרדר הבן לסמים, בתחילה קלים וחיש קל סמי רחוב ממכרים. היה זה בעקבות אהבה ראשונה נכזבת.

אחרי קרוב לשנתיים של שימוש הביא אותו אביו למכון גמילה, שם התנקה הבן מהרעלים, אך החליף סם בסם. במקום קוקאין פרסי הסניף את אלוהים ודברי רבו המחזיר בתשובה. הנער הפך לקנאי, תבע מאביו להפסיק לעשן ולנסוע בשבתות וכן להתלוות אליו לבית הכנסת בשישי ובערבי חגים. האב קיבל עליו את הדין בשמחה, אף על פי שלא אהב את השהייה בבית הכנסת, לא התחבר לתפילות. הכל מבחינתו היה כשר ונסבל לעומת השנתיים השחורות של השימוש.

כמדי שנה תכנן האב להעביר את חול המועד פסח בסיני. זאת הייתה מסורת, שנקטעה לשנתיים בגלל הסמים, והנה כעת יש הזדמנות לחזור לשגרה. שוחח על כך עם בני הבית כשבועיים לפני החג. אשתו ובתו הקטנה התלהבו, ונעצו מבט בבן ה־16, שעיווה את שפתיו.

“תמיד אהבת את החופשות שלנו בסיני", הזכיר האב לבנו. “אהבת את השקט ואת הים הצלול, את הצלילות עם השנורקל, את הריפים והאלמוגים המדהימים, את אחמד הבדואי, שפינק אותנו בארוחות כשרות, לא הכניס חמץ למטבח שלו לכל אורך החג".

“אתה באמת מאמין לזה?", קטע אותו הבן, “מה עם כל הפיתות והבירות שאכלו ושתו התיירים והישראלים הכופרים?". “זה לא בא מהמטבח של אחמד, אוכלי החמץ קנו אותם בחוף אחר. אחמד כיבד אותנו ואת יתר שומרי הכשרות שהגיעו אליו מהארץ. לא סתם יש לו שם טוב אצלנו, בחוף שלו הייתה אוטונומיה לשומרי כשרות שחזרו אליו מדי פסח. אתה גדלת עליו, נו. זה שנכנסים לחוף שלו תיירים או כופרים עם בירות מחופים אחרים, ראבק. מי יכול לשלוט על זה?".

הבן נד בראשו לשלילה. “נו, אל תהיה כבד", הפצירה בו האחות הקטנה. “שנתיים לא הלכנו לשם בגללך", הוסיפה. “תסתמי את הפה שלך", גער בה אביה. השתררה שתיקה מתוחה סביב השולחן. הבת קמה בהפגנתיות מכיסאה ונעלה את עצמה בחדרה. הבן הציץ בשעונו. “אני הולך לתפילת ערבית", הצהיר. “לפחות תחשוב על זה, אנחנו לא רוצים לנסוע בלעדיך", ביקשה אמו בטרם יצא אל בית הכנסת. הבן הבטיח להתייעץ עם רבו.

לאחר התפילה התקרב הבן אל הרב ושאל לדעתו. הרב ליטף את זקנו המכסיף ונד בראשו. “זאת בעיה", פלט. הבן הבהיר לרב כי החוף כשר וכי המשפחה לוקחת איתה מהארץ מצות וקופסאות שימורים, אריזות מים מינרליים וכלי אוכל חד־פעמיים. “לא נתקרב למטבח שם", הבטיח, והוסיף באותה נשימה, “בשימוש שלי עשיתי למשפחה את המוות, אני מרגיש שאני צריך לכפר על העוונות שלי".

הרב התיישב על ספסל מחוץ לבית הכנסת והצית לעצמו סיגריה. הבן הצטרף אליו, שלף חפיסת מרלבורו מכיס מקטורנו, ושאף מלוא ריאותיו. “אני יודע מה זה סיני", הניח הרב את כף ידו על כתפו של תלמידו הצעיר. “לפני שהתחזקתי וחזרתי בתשובה הייתי בסיני לפחות פעמיים בשנה. זה בתקופה שהוא היה שלנו, של ישראל. נואיבה, דהב, אלה חופים מלאי פריצות. נודיסטים. תיירות שיקסות מסתובבות בלבוש חוה, רחמנא ליצלן".

“אבל כעת, כשזה של המצרים, הן לא עירומות בחופים, מתרחקות לדיונות. בחוף הקבוע שלנו תשעים אחוז הם ישראלים בפסח. שיקסות גויות כמעט לא נראות שם. בבקשה, תן לי את ברכת הדרך. אם לא בשבילי, תעשה את זה בשביל ההורים שלי ובשביל אחותי הקטנה".

הרב הניע את גופו קדימה ואחורה. הוא האמין כי הנער לצדו באמת רוצה להסב נחת למשפחתו. אבל היה קשה לו לראות בעיני רוחו את הצעיר מסתובב, גם אם הוא לבוש מכף רגל ועד ראש, בחופים המזהיבים של חצי האי, כשבנות ונשים צעירות מתהלכות בבגדי ים מינימליסטיים. יחד עם זה נתן את ברכתו. הנער רכן לנשק את ידו של רבו והודה לו מקרב לב.

ביום הראשון של חול המועד ארזו האם ובתה ציוד רב לקראת המסע הארוך, מילאו את תא המטען של רכב המשפחה בקופסאות שימורים, בצידנית גדולה של דברי בשר טריים וקפואים, כשרים למהדרין, שתי חבילות מצות, ומגוון לא מועט של ממרחים. המשפחה יצאה לדרך בשעת בוקר מוקדמת. בשעות הצהריים חצו את מסוף טאבה ונכנסו לחצי האי הקסום.

“שהחיינו והגיענו לזמן הזה", בירכה הבת כשהמשפחה הגיעה לחוף של אחמד, ששמר להם מראש שתי חושות מרווחות, בקו ראשון למים הצלולים.

“עולם אחר, אה?", הניח האב את ידו על כתפיו של בנו. השניים צפו בדומייה במרבד המים התכול, בזמן שהבת והאם פרקו את הציוד מהמכונית.

הבן העלה חיוך ראשון מאז שיצאו לדרך הארוכה. עד אז פניו היו חמוצים. אבל לסתו נשמטה ולבו הלם כשהבחין ביפהפייה צעירה יוצאת מהמים עם צעיר שזוף וחטוב. הייתה זאת בת זוגו הראשונה ששברה את לבו והביאה אותו להתדרדרות לסמים. היא חלפה על פני האב והבן, חייכה באדישות לעברו של הבן ונבלעה עם בן זוגה באחת החושות.

האב, שמכיר מקרוב את הצעירה ונוטר לה על בגידתה בבנו, חש ברעד שחלף בגופו של הבן, שלא הצליח לעצור את דמעותיו. דמותה הציפה אותו בזיכרונות רעים. “אתה רוצה שניסע לחוף אחר?", שאל האב בלחש ואימץ לחיקו את הבן האומלל. הבן מיהר לנגב את דמעותיו, וסובב את ראשו אל עבר החושה שאליה נכנסה זה עתה. “בת של זונה", סינן. תקפה אותו דודה טורדנית, כמיהה לסם. כבעל ניסיון מיהר האב להשקות את הבן במים מינרליים והכין לו מצה עם שוקולד. זה לא הצליח להמתיק את הגלולה המרה שעמדה בגרונו של בנו.

“הבת זונה נמצאת כאן", לחש האב באוזנה של אשתו, שידעה על מי הוא מדבר. שקלו מה לעשות, ומכיוון שחששו למצבו הנפשי של הבן, החליטו לעבור מיידית לחוף אחר, אך הבן סירב להתקפל בגללה. בקבוצת התמיכה של המכורים האנונימיים שבהן הוא לוקח חלק מבהירים חזור והבהר שעל המכור להתרחק מאנשים שאיתם השתמש, אבל חשב שהוא חזק מספיק. “אלוהים שומר עלי, אל תדאגו לי", ניסה להרגיע את הוריו.

בשעת לילה מאוחרת לא גבר על סקרנותו. יצא מהחושה שאותה חלק עם אחותו הקטנה, שישנה שנת ישרים. פסע יחף על החול הקריר אל עבר החושה של חברתו לשעבר, שהייתה מוארת באור נרות. שמע מבעד לדלת את צחקוקיה וצחקוקי בן זוגה. הריח את ריח הגראס שיצא משם, והזיל דמעה שמנה. הדודה תקפה אותו שוב, הפעם באופן אכזרי. הוא דידה אל עבר קבוצה של בדואים, שישבו סביב מדורה עם מספר תיירות. הוא הצטרף לחבורה שהעבירה מיד ליד באנג גדול מזכוכית וחזר מהחירות הנקייה מסם אל עבדות ארוכה נוספת.