25 שנה שפבלו רוזנברג מהווה חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי: זה החל בלהקת "סטלה מאריס" (ימי השיער הארוך שלו) והמשיך בקריירת סולו שסיפקה לא מעט להיטים שמיקמו אותו בצמרת היוצרים הישראליים.



בימים אלה הוציא רוזנברג את אלבומו החדש- "החיים שלי עכשיו", המונה עשרה פזמונים שכתב והלחין רוזנברג בעצמו ומעין נושא את המאזין במנהרת הזמן אל ימי המלודיות היפות של הפופ, הדיסקו והגרוב של הסבנטיז העליזים עם השפעות מובהקות של מוסיקה זו.





הטקסטים, מרביתם רומנטיים למדי (הגובלים בקיטש), מתמזגים היטב עם הלחנים העשירים בהפקות מוסיקליות מצוינות שנעשו על ידי רוזנברג, שלומי מאיה ומנו סוויסה. לא קשה להתחבר לאלבום ולו בשל העובדה שהוא משהו "חריג" בנוף המוסיקה העכשווי, הוא משהו בלתי צפוי, משהו בלתי ממוסחר ובלתי "מיינסטרימי" (כמעין המשך ישיר ללהקת "הדורבנים") עם קולו המלטף של רוזנברג, הנשמע במיטבו ומצליח לגעת, לרגש ולשבות בקסמו את המאזין עם שירים העושים טוב על הלב.



קשה לי לראות את שירי האלבום נחרכים ברדיו או הופכים ללהיטי רשת, אבל כשמדובר באיכות – זהו אחד האלבומים הטובים של רוזנברג, הן מבחינת ליריקה ומלודיות, הן מבחינת תעוזה אמנותית והן מבחינת השכל להמציא עצמו מחדש ולהבדיל עצמו משאר הקולגות שלו. ככה עושים את זה!