המְתנה היא פלח זמן יקר ערך, ודאי במסע על גדת נהר רחב. בעיירה ההונגרית וַאץ נותרה חצי שעה להגעת המעבורת, והנהר היה לידיד אינטימי. הלכתי לאורך הטיילת בתוך שקט רחב וצונן, שפת המים הגדולים התארכה סמוך לצעדי רגלי הימנית. אושר נקי נח על כל מה שהיה אז העולם. מעלי התנפחו כסתות עננים מלאות בגשם שיירד אחר כך, וברווז שעורפו ירוק נבהל וזינק ממחבוא צמחיית הגדה אל מרחב המים. התנצלתי חרישית והמשכתי לעבר חורש עצים שעמדו בעירום החורף. התהלך ביניהם גבר גבה קומה שהשמיע שריקת לחן נשגב, שיר שרק ציפורים יודעות להפיק.

בחבקי כל עץ הניח גרעיני חמניות לא קלופים במתקן עשוי מבקבוק פלסטיק. ציפורים קטנות וכהות רפרפו, האיש עבר עם שריקתו לעץ הבא, ואני בעקבותיו. אהבת הציפורים הייתה לנו שפה משותפת. הושטתי יד והוא עטף אותה בכף ענקית חמה. הנחתי את ידי האחרת על לבי, והוא חייך בעיניים כחולות כאומר, אני מבין את החדווה הזאת. בבית המתין “הדנובה", ספר שהגיע במועד המדויק שבו מתרחשים צירופי מקרים מיטיבים במיוחד. החיבור המענג לנהר האירופי נמשך והתחזק בין דפיו.

ניק ת'ורפ, עיתונאי בריטי, העלה על מפת ההתעניינות המערבית את מזרח אירופה בעודה שבויה בשלטון הסובייטי. הוא היה הכתב המערבי הראשון שהתיישב בבודפשט (1986) ודיווח על ארצות מזרח אירופה, על נפילת חומת ברלין, על המלחמות היוגוסלביות בשנות ה־90 ומצוקות המהגרים שנמלטו מערבה. “הדנובה", ספרו השני, מבטא היטב את אישיותו המתעניינת והצנועה. תיאור המסע צומח מעמדה מוסרית, חברתית ואקולוגית. במשך שנה (2012–2013) התווה ת'ורפ מסלול לאורך הנהר התופר את אירופה. בכוונה מוצהרת ערך את התקדמותו ממזרח למערב, מרומניה, משפך הנהר לים השחור, לעבר מקורותיו ביער השחור שבגרמניה. בספר שלו לא המערב מעתיר מתרבותו על יושבי מורד הנהר, אלא להפך.

בהרצאה, שנשא לאחר צאת הספר, אמר שכותבים מערביים הביטו בעבר אל מזרח אירופה בהתנשאות שחצנית. הוא התגורר בבודפשט במשך 20 שנים, וספרו מעיד על אהבה חקרנית. הוא ביקר באתרים ארכיאולוגיים ועיין במסמכים, אבל בעיקר דיבר עם אנשים. נטייתו היא לשוחח עם בני אדם שמחוברים לאדמה ולטבע. לאורך דרכו דיבר עם רועים, איכרים, דייגים, אומנים, שייטים, שחוו מלחמות ושינויים אגרסיביים שנכפו עליהם בהחלטות שלטוניות, אך עדיין נאחזים בקרקע הסמוכה למים. הוא שוחח גם עם אנשי שמורות טבע ואקולוגים, שבנפשם בוערת הסולידריות לנהר, כפי שהוא היה לפני ש"הקידמה" הטתה את מימיו ובנתה לו סכרים.

אף כי לספר יש זרימה כרונולוגית וגיאוגרפית בכיוון אחד, הוא גדוש באסוציאציות ההופכות אותו לחבית תוססת של אזכורים. ת'ורפ משלב בהתנסויות האישיות (הליכה, רכיבה על אופניים, שיט, נסיעה במכונית ולינה במיטות מגוונות) את ההיסטוריה העשירה של העמים שהתגבשו ושל כל הכובשים שדרסו את גדות הנהר. התיאורים שלו מרובי פרטים עד כדי סחרחורת, כמו שפע מתאבנים. הספר מעניק חוויה גדושה, כי הוא מושך למעקב במפות, קריאת חומרים מרחיבי דעת ובדיקת מחירי טיסה לבלגרד. בנוסף לשהות בחברת נוסע אינטליגנטי, בעל השקפת עולם הומנית (שאינו פוסח על שואת יהודי אירופה במקומות הרלוונטיים), צפות בקריאה תמונות נוספות ממפגשי הקוראת עם הדנובה. בשְפִּיץ, אוסטריה: אחרי חציית הנהר במעבורת הכבלים, חלף הכביש הצר ליד דוכן, לא היה איש בקרבתו. ארגזי עץ קטנים הציעו תפוחים אדומים וירוקים. המטבעות תמורתם הונחו בקופסת קרטון פתוחה. האוויר רחש דבורים כבדות בעודפי צוף, והנהר ריצד קרוב, בין גזעי עצים.

לא יהיה מיותר להוסיף כאן כי ספרי מסע הם ז'אנר משכר, נדיר מדי בישראל.

"הדנובה", ניק ת'ורפ, מאנגלית: אורי שגיא, עורך: משה גלעד, עם עובד, 307 עמ' כולל הערות

***





יומן המשרתת

“כל היום בחדר הכביסה חשבתי לי בהנאה על כל הסיפורים המוזרים שהתרחשו בבית הזה... על התשוקה לפרסום שהשתלטה מאותו היום על מדאם, עד כדי כך שמכרה את עצמה לכל העיתונאים המלוכלכים שהבטיחו לה כתבה על ספריו של בעלה או מלה על התלבושות שלה ועל הסלון שלה... ועל שאננותו של מסייה, שהיה מודע להתנהגות השפלה הזאת והניח לה להימשך. בציניות ראויה לציון הוא אמר: ‘זה תמיד פחות יקר מאשר ללכת למערכת של העיתון'. מסייה, מצדו, הידרדר לשפל המדרגה באטימותו המוסרית ובשפלותו. הוא קרא לזה ‘הפוליטיקה של הסלונים' ו'דיפלומטיה חברתית'. אני אכתוב לפריז ואבקש שישלחו לי את הספר החדש של מעסיקי הוותיק. הו, כמה שהוא רקוב!".

קטע מתוך “יומנה של משרתת" מאת אוקטב מִירַבּוֹ הצרפתי (1917–1848), עיתונאי, מבקר אומנות, סופר ומחזאי. הרומן, שראה אור ב–1900 והלעיג על העשירים הקרתנים, יצא עתה בתרגום עדכני. (מצרפתית: אסנת יקירה, בהוצאות תשע נשמות והכורסא, 387 עמ'

ומנה של משרתת .  עטיפה ומנה של משרתת . עטיפה

גרעין האמת

“מוכר עשבים אחד, המכונה מֵסַנִיאֵל, הוביל להתקוממות האוכלוסיה העממית של נפולי, וחרף שליטתם של הספרדים, השתלט על הסמכות המלכותית; הוא שלט באופן מוחלט בחיים, בחירות ובנכסים של כל מי שהיה חשוד בעיניו; הוא הפך עצמו שליט על המכסים; הוא נישל את הנתינים מכל ממונם ממיטלטליהם, וגרם להבערת כל העושר העצום הזה בפרהסיא (...) אותו מסניאל איבד לפתע את דעתו ומת מהתקף זעם תוך עשרים וארבע שעות".

מתוך תרגומו של ד"ר יוסי אסודרי ז"ל ל"כתבים נבחרים" מאת פרנסואה דה לה רוֹשְפוּקוֹ (1670–1613). אסודרי ביקש בתרגומו ליצור גשר בין שפת אמו, הצרפתית, לבין שפת ילדיו, העברית. “כנותם של ‘אמרי שפר' ושל ‘הרהורים שונים' (...) עשויה לעתים להביך את הקורא", כתב המתרגם בהקדמה, “שכן אי אפשר שלא יימצא בהם גרעין של אמת הנוגע לו באופן אישי". (הקיבוץ המאוחד, 272 עמ')

יומנה של משרתת. עטיפה יומנה של משרתת. עטיפה