יש במיטל גל סויסה משהו מטעה. היא נראית כמו בת השכן, אבל היא ממש לא. היא זיקית אמיתית שפושטת ומחליפה צבעים במהירות האור, ורק בשנה החולפת שיחקה בספקטרום תפקידים מעניין בשלושה סרטים שונים מאוד זה מזה: "פנתר לבן", "אנשים כתומים" ו"אפס ביחסי אנוש". עכשיו היא מפציעה מחדש ב"אישך, תשוקתך", סרט קצר של נדב משעלי, בוגר הפקולטה לקולנוע במכללת ספיר בשדרות.



במרכז הסרט עומד סיפורה של מיכל, צעירה חרדית מופנמת, המאבדת את הדימוי הנשי שלה ונשרפת בתשוקותיה. בכל חודש טובלת מיכל במקווה כדי להיות טהורה לבעלה. אך כשמגיע הלילה המיוחל שלו היא מצפה בכיליון עיניים, שום דבר לא קורה בין השניים. היעלמויותיו החוזרות והנשנות של בעלה, לצד אי נוכחותו בחייה האינטימיים, מעוררים בה חשדות לגבי זהותו המינית האמיתית.



הסרט הוצג בשנה האחרונה בפסטיבל קולנוע דרום בישראל, בפסטיבל סרטי הים התיכון במונפלייה, בפסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה, בפסטיבל הקולנוע היהודי בניו יורק, ובפסטיבל הקולנוע הגאה בלומינגטון שבאינדיאנה ארצות הברית. היום יוצג בפסטיבל הסרטים הקצרים בוונציה.



מה משך אותך לתפקיד אישה חרדית שלא מסופקת מינית?
"מהקריאה הראשונית של התסריט נפעמתי מהעוצמה שלו. מהסיפור המרתק והאומץ של נדב לחשוף את הנושא, ועוד מנקודת מבטה של האישה. מצאתי את הדמות של מיכל מורכבת ומעניינת, וסצנות שמאפשרות לי כשחקנית לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדמות. זה הדליק אותי. זוהי דמות שעדיין לא יצא לי לשחק, ומצאתי המון עוצמה בתוך השקט והמופנמות שלה. עניין אותי לספר את הסיפור שלה".



סרטי הסטודנטים הפכו מפלט לשחקנים ידועים רבים. מה סוד קסמם?


"לא נואשתי מהקולנוע הקונבנציונאלי. כשמציעים לי תפקיד טוב ואני אוהבת את התסריט, זה לא משנה אם זה סרט סטודנטים או לא. אומנם העבודה בסרטי סטודנטים יותר מורכבת בגלל אילוצים טכניים, אבל מאוד מתגמלת - לא כלכלית. לעבוד בסביבת יוצרים צעירים, רעבים, יצירתיים, שמתאבדים על הדבר שלהם בשם היצירה. אותי זה מדליק מאוד. חוץ מזה אני שחקנית צעירה ואני רואה בזה הזדמנות לצבור עוד ניסיון".



את נראית חצי ילדה־חצי אישה. מה את באמת?


"מה אני לדעתי? יש לי כנראה אפשרות לשחק על המנעד הזה של ילדה-אישה, ולהביא איכויות יותר 'ילדיות' וצעירות לדמויות מסוימות, ויותר נשיות ובוגרות לדמויות אחרות. ככל שעובר הזמן ואני מתבגרת ומתפתחת רגשית, מנטלית ופיזית, אני מתקרבת יותר לדמויות הנשיות. בשנתיים האחרונות יצא שגילמתי בחורות צעירות ואפילו טינאייג׳רית בסרט 'אנשים כתומים', אבל בשנה האחרונה אני חושבת שכבר יש שינוי אצל המלהקות מבחינת תפיסת הגיל שלי, והתפקידים שאני מועמדת אליהם הם יותר של בחורות סביב גיל ה-30. אף על פי שאני עדיין יכולה לשחק חיילת או טינאייג'ירית בכיף. אין שום בעיה. אני לא תופסת את זה כחיסרון. נהפוך הוא. זה הקלף שלי, כנראה. כשחקנית, חשוב להפוך את הדפקט לאפקט".



מאיזה מוצא את?


"אני בת תערובת. אבי ממוצא מרוקאי ואמי ממוצא אשכנזי. כמו רבים מבני דורי, לא גדלתי בבית ובסביבה עם סממנים מזרחיים מובהקים. העניין הזה של ספרדים-אשכנזים כבר לא דיכוטומי כמו פעם. אני חלק מדור שכבר אין כל כך הפרדה. אני חלק מהוויה תרבותית שהיא מארג תרבויות אחד גדול".



לא בא לך לעשות סרט על חייך?


"אין לי מושג עדיין במה יעסוק סרט שאעשה, ואם הוא יהיה דוקומנטרי או עלילתי. באמת שאין לי מושג. אבל יש לי תחושה חזקה שמתישהו זה פשוט יפרוץ מתוכי".