יונה קלימוביצקי צוחקת: "עומר שריף היה שחקן נהדר, כבודו במקומו מונח, אדם עם מעלות רבות, אבל השלום בין ישראל ומצרים היה יותר מדי רציני כדי ששחקנים יתערבו בו". המזכירה המיתולוגית של מנחם בגין זוכרת כל שיחת טלפון חשובה שקיבל. את השיחה בין השחקן המצרי שהלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 83, ובין ראש הממשלה לשעבר, היא לא זוכרת.



לפני תשע שנים הפתיע שריף את משתתפי הכנס הערבי-אמריקאי למלחמה באפליה בוושינגטון, כשסיפר שמתישהו במחצית שנות ה-70 התקשר אליו אנואר סאדאת וביקש ממנו לבדוק את עמדת ישראל לגבי ביקור אפשרי של הנשיא המצרי בירושלים. המטרה של סאדאת, אמר שריף, הייתה לסיים את העוינות בין שתי המדינות. שריף סיפר כי מיהר לשגרירות ישראל בפריז, ואף התקשר לראש הממשלה בגין כדי לברר את עמדתו.



אתרי אינטרנט ועיתונים ברחבי העולם נזכרו בשבוע שעבר בנאום של שריף בוושינגטון. קלימוביצקי משועשעת. "את יודעת כמה אנשים גילו פתאום שהם אחראים להסכם השלום בין ישראל למצרים? נו, באמת, אני מבקשת ממך, איך עומר שריף יכול היה להגיע לבגין? מאין היה לו בכלל מספר הטלפון של ראש ממשלת ישראל? בעבר שמעתי שאליזבט טיילור אמרה שהיא הייתה מעורבת בתהליך השלום כאן באזור, ואיזשהו עסקן יהודי-אמריקאי לקח לעצמו קרדיט על התהליך", היא אומרת. "תנו קרדיט לגיבורים האמיתיים של השלום, מנחם בגין ואנואר סאדאת. השלום הוא עסק יותר מדי רציני מכדי להשאיר אותו לחובבנים".




הלוויתו של שריף. צילום: רויטרס


שריף חזר על הסיפור שלוש שנים אחרי אותה ועידה בוושינגטון. באפריל 2009, בראיון לאתר חדשות מצרי, אמר שהוא אחראי לביקורו של סאדאת בירושלים. "התקשרתי לבגין ושאלתי אותו אם יהיה מוכן לפגוש את סאדאת", אמר שריף בראיון. בגין התלהב, לדברי שריף, ואף אמר שאם סאדאת אכן יגיע לירושלים, היחס אליו בבירת ישראל יהיה "כמו אל משיח".



"אני לא מכיר את כל שיחות הטלפון שהגיעו לבגין", אומר אריה נאור, שהיה אז מזכיר הממשלה. "יכול להיות שעומר שריף התקשר אליו ללא ידיעתי, אבל לא התאים לבגין לומר שהוא יתייחס לסאדאת כמו אל המשיח. זה לא היה סגנון הדיבור שלו, הוא היה יהודי שהתייחס ברצינות רבה למושג כמו ׳המשיח׳. אם שריף טען שבגין אמר לו שהוא יתייחס לסאדאת כמו אל משיח, אני חותם על כך שזה קשקוש, פנטזיה שאין לה שחר. בגין הנחה אותנו לקבל את סאדאת כאילו היה ראש מדינה ידידותית ולא כמו משיח".



גם שלמה נקדימון, יועץ התקשורת של בגין בסוף שנות ה-70, מטיל ספק באמיתות ההצהרות של שריף: "אני לא זוכר דבר כזה. בסך הכל הוא היה איש טוב המצרי הזה, אבל לא נראה לי הגיוני שהוא תיווך בין בגין לסאדאת. לא אחת נתפסים לאירועים כאלה אנשים מן הגורן ומן היקב".



צבי זמיר, ראש המוסד עד 1974, השנה שבה החלו המגעים החשאיים בין ישראל למצרים, אומר שזו הפעם הראשונה שהוא שומע על מעורבותו כביכול של שריף בתהליך השלום. "אני שומע את זה לראשונה ממך, אף פעם לא שמעתי על הסיפור הזה", הוא אומר. "כל כך הרבה אנשים טיפלו בנושא הזה, האמריקאים, הגרמנים, אבל עומר שריף? זה נשמע לי הגיוני ובאותה מידה זה נשמע לי לא הגיוני.



במדינה שלנו הכל יכול לקרות, אבל אני לא יודע אם זה באמת קרה. אני לא יודע אם ראש ממשלת ישראל היה צריך את עומר שריף כדי שיתניע את תהליך השלום, הנושא הזה הרי נבדק עם ארצות ידידותיות לישראל. בשביל מה היינו צריכים גם את שריף? אני מניח ששריף דיבר עם סאדאת, ואולי סאדאת אמר לו שהוא מתכוון לבוא לירושלים ויכול להיות ששריף אמר שזה רעיון טוב, אני לא יודע אם זה התפתח מעבר לכך".



אויב המשטר


בנובמבר 1977 הגיע סאדאת לביקור רשמי בישראל, שבמהלכו נאם במליאת הכנסת. בספטמבר 1978 נועדו בגין וסאדאת, ביוזמת הנשיא האמריקאי, ג'ימי קרטר, בוועידה בקמפ דיוויד. 13 ימים נמשכה הוועידה, שבסופה חתמו שני המנהיגים על הסכמי קמפ דיוויד, הצטלמו עם הנשיא קרטר והבטיחו שימשיכו לעמול למען השלום. בגין וסאדאת זכו בפרס נובל לשלום ב־1978, ובמרץ 1979 נחתם בבית הלבן הסכם השלום בין ישראל למצרים שעיקרו נסיגה ישראלית מסיני. באוקטובר1981 נרצח סאדאת במצרים בעת שצפה במצעד צבאי לציון הניצחון המצרי במלחמת יום הכיפורים. מנחם בגין נפטר במרץ 1992.



הקשר בין שריף לנשיא המצרי סאדאת נרקם כשש שנים אחרי שסאדאת עלה לשלטון. שריף, יליד מצרים שחי שנים רבות בפריז ובהוליווד, סיפר בראיונות עיתונאיים שבמשך 13 שנים, שחפפו את רוב ימי שלטונו של גמאל עבדול נאצר, הוא לא ביקר במצרים. "אני לא אוהב משטר צבאי", אמר, "חששתי שהשלטונות יפגעו במשפחתי כי עבדתי עם יהודים".



החשש התגבר אחרי ששריף הופיע בסרט "מצחיקונת" בשנת 1968 עם השחקנית היהודייה ברברה סטרייסנד, שבו גילם את דמותו של המהמר היהודי ניקי ארנסטיין, ואף הצטלם כשהוא מתנשק עם סטרייסנד. התמונה הופצה בחמישה ביוני 67' כחלק ממסע יחסי הציבור של הסרט, ביום שבו פרצה מלחמת ששת הימים, והפכה את שריף לאויב המשטר המצרי. מדורי הרכילות לא הסתפקו בתצלומים הלוהטים ואף פרסמו ששריף ניהל רומן עם סטרייסנד, ושהשניים אף חשבו להינשא.



באוקטובר 1970 עלה סאדאת לשלטון, וכשש שנים אחר כך השחקן המצרי הידוע ביותר בעולם פגש את נשיאו במסיבה בבית הלבן שערכו הנשיא האמריקאי ג'רלד פורד ואשתו בטי. "סאדאת היה מקסים", נזכר שריף בראיון עיתונאי. "הוא חיבק אותי בזרועותיו ואמר: למה אתה לא בא?".



שריף הוזמן לחתונת בנו של סאדאת במצרים והתיידד עם הנשיא, שאף הציע לו לעמוד בראש פרויקט קולנועי בסגנון הוליוודי שיתאר את הניצחון המצרי במלחמת יום הכיפורים. בסופו של דבר ההצעה לא התממשה, כותב ג'וזף פינקלסטון בספרו "אנואר סאדאת, איש חזון שהעז". סאדאת אומנם חלם על אפוס קולנועי מלחמתי אבל היה עסוק בניסיון לכונן הסכם שלום עם ישראל. שנה אחר כך, בנובמבר 77', הגיע לביקור בירושלים.



לא רק ששריף לא הצטרף לביקור של סאדאת בארץ, פרופסור אורי בר יוסף מאוניברסיטת חיפה, מחבר הספר "הצופה שנרדם" על מלחמת יום הכיפורים, אומר שהוא לא מאמין שלשריף היה חלק בהתנעת הביקור. "זה בולשיט", הוא אומר. "הדברים האלה לא עובדים בצורה כזאת ששחקן קולנוע מרים טלפון לראש ממשלת ישראל ובעקבות כך מגיע נשיא מצרים לביקור. שריף היה שחקן, לא מדינאי או פוליטיקאי. הוא


לא היה שותף לעסק. סאדאת העביר לישראל מסרים שונים באמצעים מגוונים, אבל המסר העיקרי עבר בשיחות בין משה דיין לחסן תוהאמי שהיה סגן ראש ממשלת מצרים באותה תקופה. גם הנרי קיסינג'ר, שהיה מזכיר המדינה האמריקאי, העביר מסרים. גם וילי ברנדט, הקנצלר הגרמני, ונשיא רומניה ניקולאי צ'אושסקו היו מעורבים במגעים החשאיים. בשיחות בין ישראל למצרים במלחמת יום הכיפורים בקילומטר ה־101 סאדאת העביר מסר של שלום, בשביל מה הוא היה צריך את שריף? יכול להיות שסאדאת נפגש גם עם שריף ואמר לו שהוא רוצה לסיים את הסכסוך עם ישראל, אולי עומר שריף רצה להצטרף לחגיגה, אבל הוא לא היה חלק מהדיפלומטיה שהובילה לחתימה על הסכם השלום".




היה קשור להסכם עם מצרים או לא? צילום: רויטרס


שחקן, לא מדינאי


גם מסמכים וספרים שנכתבו על המשא ומתן שקדם לביקורו של סאדאת אינם מזכירים את שריף. בספרו "הדרך לשלום, מקהיר לירושלים", כותב בוטרוס בוטרוס ראלי, ששימש שר המדינה לענייני חוץ בממשלת סאדאת (אחרי ששר החוץ איסמעיל פהמי, שהתנגד לביקור סאדאת בירושלים, התפטר מתפקידו), כי יהודי אמריקאי, נציג "שלום עכשיו", היה זה שחשף את העובדה שפני סאדאת לשלום. ראלי היה אז שר בלי תיק. הנציג של "שלום עכשיו" ביקש ממנו לדאוג לכך שסאדאת "יעביר מסר ובו ברכות ל'שלום עכשיו' לרגל כינוס שהם מארגנים בירושלים". ראלי היה בטוח שסאדאת יסרב. לתדהמתו, סאדאת ניאות להעביר את המסר דרך שגריר מצרים בקפריסין. "המברק נתפס בעיני הישראלים כמו הציפור הראשונה של האביב", כותב ראלי.



בספרו "תהליך השלום 69'־73'", כותב מרדכי גזית, שהיה שגריר ישראל בצרפת - אותו שגריר ששריף ניסה כביכול לפגוש כדי להעביר לו את המסר המצרי על נכונות סאדאת להגיע לירושלים -שהמגעים בין ישראל למצרים קדמו לעלייתו של סאדאת לשלטון והתחילו כבר ביולי 69' עם מסר ששלחה גולדה מאיר לנאצר. במאי 1972 הודיע צ׳אושסקו למאיר שסאדאת מוכן להיפגש עם מנהיג ישראלי. מאיר השיבה בחיוב ונסעה לרומניה כדי לנסות לקדם את ההליך, אולם ללא הועיל.



שלמה גזית, שהיה ראש אמ״ן כשסאדאת ביקר בישראל, הוא אחיו של השגריר גזית. ״אחי מעולם לא סיפר לי על פגישה בינו לבין השחקן עומר שריף״, אומר שלמה גזית. ״אני שומע מפיך לראשונה ששריף טען שהוא זה שהתניע את תהליך השלום. זה לא נשמע לי הגיוני. מאז מלחמת יום הכיפורים ועד שהגיע לישראל, חמש שנים אחר כך, סאדאת רצה לפתוח בהליך מדיני. יכול להיות ששריף הסיק מזה מסקנות משל עצמו. בהליך, עד כמה שאני יודע, הוא לא היה מעורב. הוא היה שחקן נחמד, אבל לא מדינאי״.



״במחזה הזה היו שני שחקנים, בגין וסאדאת״, מסכם אריה נאור, ״סאדאת הרים להנחתה ובגין הנחית בחזרה. השדרן האמריקאי וולטר קרונקייט שראיין אותם סימולטנית היה המחזאי. לא היה צורך בשחקן שלישי, בוודאי לא בשחקן קולנוע״.