הלך הטייפ־קאסטינג לפולי רשף. "אם בדרך כלל נתנו לי בסרטים תפקידים מכובדים כמו מנהל בנק, רופא או מאהב, פתאום אני מוצא את עצמי בעמדת האיש הרע, ששונאים אותו", אומר השחקן הוותיק. "גיליתי שיותר מעניין לשחק את הזאב מאשר את כיפה אדומה. יש לי הפעם תפקיד שאני ממש יכול לנגוס בו ונכנסתי לגמרי לדמות".
הסרט החדש מעביר אותנו לקיץ 48', בעיצומה של מלחמת העצמאות, כשבוצעה ההוצאה להורג היחידה בתולדות צה"ל. סרן מאיר טוביאנסקי, מהנדס בחברת החשמל שפיקד על מחנה שנלר, נחשד באשמת שווא של ריגול למען הערבים והבריטים, ובהחלטה נחפזת של בית דין שדה, נורה למוות. על החיזיון המחפיר ניצחו בנימין גיבלי, ראש הש"י (שירות הידיעות) בירושלים, שאותו משחק עוז זהבי, ואיסר בארי, ראש הש"י הארצי.
"אני משחק את סגן אלוף איסר בארי, שכונה איסר הגדול", מספר רשף. "הוא היה קבלן בניין חיפאי, שהסתבך והסתכסך על ימין ועל שמאל, ובמקביל עלה בסולם הדרגות בהגנה. איסר היה חניך אסכולה פשיסטית. אצלו המדינה הייתה מעל הכל, גם אם לפעמים ניתזים שבבים ואדם חף מפשע כמו טוביאנסקי מאבד בגללו את חייו".
איך משחקים דמות כזאת?
"הבאתי את איסר אלי. לא רק שקראתי כמה שאפשר על האיש, אלא שבשביל הסרט עליתי 12 קילו. ככה אני, בלי הנחות. בתקופת ההסרטה חייתי את הדמות, דיברתי כמוה גם עם בני המשפחה שלי. עזר לי שהייתי מעורב בעריכת התסריט, ואני די בקי בכל פרטיו".
איך עלית במשקל?
"זה לא סוד. כחצי טורקי במוצאי, זללתי בורקסים בלי חשבון. הרבה פחמימות".
רשף מופיע בלי סוף בקולנוע ובטלוויזיה, לרוב בתפקידי אורח, לצד עבודתו הקבועה מאז ינואר 98' - תפקיד חזקיה קסטל, אבי המשפחה, בהצגה "בוסתן ספרדי" בהבימה. "הופעתי כמעט בכל ההצגות, מעל 2,000", הוא אומר. "עם הרקע המשפחתי שלי, אני מרגיש בהצגה בבית, והשחקנים הם בשבילי עוד משפחה. יעקב כהן הוא פרטנר משגע. מאז שהתחלנו את ההצגה, הוא לא מפסיק להצחיק אותי. זה לא רק תיאטרון, זאת שמפניה מענגת. הקהל עדיין ממלא את האולמות, עד שלפעמים אוזלים הכרטיסים".
מה זכור לך מהמפגש עם מחבר המחזה, יצחק נבון?
"נראה לי שלא הייתי הבחירה הראשונה לתפקיד חזקיה קסטל. תוך כדי שיחה איתנו יצחק נבון התאהב בי, כי אני אחד הבודדים בצוות שאכן דובר לדינו. נבון היה בא לחזרות ומספר לנו סיפורים".
רשף (66), פסח פול רופא בשמו המקורי, גדל בכפר סבא ולמד בסמינר הקיבוצים, לא מופיע בתפקידים נוספים בהבימה. "כבר לפני יותר מ־40 שנה התיאטרון הזה היה לי ביד, ולא ידעתי להחזיק בו מעמד", הוא אומר בנימה מהורהרת. "הופעתי בהצגות כמו 'מות דנטון', שביים יוסף מילוא הגדול, גם ב'אמא קוראז''. הייתי שחקן צעיר של תפקידים קטנים ובלי הרבה סבלנות. לא הייתי מקובל. עצבן אותי שדיברו יידיש במזנון. הייתי חצוף כזה, אומר מה שהוא חושב, עד שזרקו אותי מהתיאטרון".
נותרה לך משאלה?
"הייתי רוצה להביא לבמה את 'לפיכך נתכנסנו', ספרו רב המכר של יוסי שריד. אחרי פגישה איתו, אני מנסה להרים מופע יחיד על פי הספר. מה עוד? כמי שהוא כעין מנטור, אני מדריך במאים צעירים, מתוך ניסיון להציל את הקולנוע הישראלי מהשיממון שבו הוא מצוי. הייתי רוצה להפסיק להירתם להגשמת הפנטזיות של אחרים, ולביים סרט משלי. ריקי שלח (במאי 'טוביאנסקי' - יב"א) מעודד אותי, אלא אם יצטרף אלי במאי יותר טוב ממני".
מילה אחרונה על הסרט הנוכחי?
"'טוביאנסקי' הוא בעיני סרט חשוב, שנותן להבין שכל מיני דברים שקורים היום, כולל שחיתויות, הטרדות מיניות בצבא, במשטרה ועוד למעשה התחילו כבר בראשית המדינה, באווירת הסמוך ויהיה בסדר".