היה היו זמנים שבהם הרגישה הזמרת והשחקנית אביבה פז על גג העולם, כשעם שוקי לוי, שותפה לצמד הנוצץ שוקי ואביבה בימים זוהרים של פעם, זכתה בפסטיבל ימהא בטוקיו והופיעה באולמות יוקרתיים כמו לה סקאלה במילאנו. אז, כשאולי חשבה שימי התהילה יימשכו לנצח, לא האמינה שבבוא היום נפגוש אותה אי שם בלב הערבה, הכי רחוק מזוהר העבר.
“רציתי שינוי בחיים", כך מסבירה פז את המעבר שלה דרומה בתחילת העשור הקודם. “דומה שלא יכול להיות שינוי יותר מרחיק לכת מלעזוב את המקום שבו גרתי במרכז העניינים בתל אביב, קרוב־קרוב לשינקין, ולעבור לשקט של הערבה. זה בכלל לא היה בתוכניות שלי. פעם בשבוע היו מטיסים אותי לערבה כדי להעביר במרכז ספיר חוג לדרמה, שבסיומו העלינו הצגה מקסימה. 
 
באתי והתאהבתי לא רק במקום, שבו עברתי ללמד מחול, אלא גם בשאול שובל, מורה לתיפוף, שנישאתי לו בלרנקה בנישואי קפריסין. יש כאן שקט אלוהי, נוף נפלא בחיק הטבע וציפורים, כשבאופניים כמו בקיבוץ אני מגיעה תוך חמש דקות למתנ"ס שבו אני מלמדת".

לא חסרים לך רעשי הרקע שבעיר?
“כשאני מתגעגעת, אני נוסעת לתל אביב, אם כי סגרו לי, כמו לרבים אחרים, את קפה תמר, וזה עצוב".
מהיכלי הפאר, שבהם הורגלה בעבר, הגיעה לבית צנוע של עמידר בספיר, וכך טוב לה. כשמבקרים בו, נחשפים לאמנות הרביעית של פז, שלאחר המחול, השירה והמשחק מתגלה בציוריה, הממלאים את ביתה, גם כציירת ברוכת השראה. “אני מערבבת את כל האמנויות שלי יחד, ונראה לי שבסיכומו של דבר יוצא משהו מיוחד עם הרבה דמיון", היא מציינת.
 

 
חניכות המחול של פז הן תלמידות כיתות ב’ עד י"ב. כשהיא מרקידה אותן עם צעיפים ססגוניים, רואים בעיניהן של תלמידותיה את הערכתן כלפיה, מי שבגיל 72 מתנועעת ורוקדת כעלמה צעירה. ההערצה שהן רוחשות לה מהווה לפז תחליף להערצת ההמונים בימים רחוקים. לצדן פז מביימת הצגה קאמרית עם שתיים מתושבות המקום.
פז רוקדת מילדותה. מורתה הנערצת הייתה גרטרוד קראוס, הכוריאוגרפית עטורת פרס ישראל, שמדי שישי הייתה נוסעת אליה, מחיפה לעין הוד, כדי לקבל ממנה שיעורים בבלט קלאסי.
 

הקסימה את האירופים


 
אביבה פייביס קראו לה במקור, בת לאב יקה ולאם מצ’כוסלובקיה, שהגיעה ארצה באמצע שנות ה־30 כדי להתחרות במכבייה השנייה. את שירותה הצבאי עשתה עם צדי צרפתי בלהקת פיקוד המרכז. היא לא הייתה שם בדיוק הסולנית. “קישטתי את הבמה בסיבובים ובהרמות רגליים", פז עוקצת את עצמה.
תאריכים אינם הצד החזק אצלה, ולא בהכרח שהדברים מובאים כאן כסדרם. לאחר שחרורה מהצבא, טרפה את הבמה בתפקיד טייגר לילי האינדיאנית במחזמר “פיטר פן", שהועלה בתיאטרון חיפה, בכיכובם של גילה אלמגור וגדעון זינגר. “זכיתי לעבוד שם עם וינסנט דונהיו, אחד הבמאים הכי גדולים שהגיעו מאמריקה", היא מספרת. “אחד הפיראטים שהניפו אותי מדי ערב על הבמה היה לא אחר מאשר מייק בראנט, או משה סלע, כפי שנקרא אז. הוא היה נחמד כזה, ומדי פעם צבט אותי במשובה".
אז, בשנות ה־60 ההן, היא רקדה בלהקת “כרמון" והופיעה בסרטים. את הקריירה הקולנועית שלה החלה פז בתפקידון של נערה בדיסקוטק ב"כל ממזר מלך", סרטו של אורי זוהר, ש"אותו אני זוכרת מההסרטה כמין ליצן כזה". ממנו המשיכה ל"מקרה אישה" בבימויו של ז’ק קתמור. באותה שנה שיחקה ב"תעלת בלאומילך", הקלאסיקה של אפרים קישון ש"מאוד אהב אותי", את מזכירתו של ד"ר קויבישבסקי, הוא שרגא פרידמן, ש"ראו עליו כי אהב בחורות יפות". ופז, עם עיניה המכשפות, נחשבה לאחת היפות של הקולנוע הישראלי.
כעבור שנה, היה לה מפגש חוזר עם צרפתי, הפעם במחזמר “שיער". שם היא חוללה בתפקיד המרכזי של שילה פרנקלין מול ג’ורג’ ברגר, התפקיד שבו כיכב גבי שושן. “עצוב לי שגבי הלך פתאום מאיתנו, זה נורא, פשוט נורא", אמרה השבוע. “מ’שיער’ אני זוכרת אותו כיפה וכסקסי כזה, מה שנקרא החיות במיטב התגלמותה. הוא שר שם כל כך יפה עם המון עוצמה. בהמשך הוא הופיע איתנו, שוקי ואביבה, בכמה הופעות בפריז".
שם, במה שפז מתארת כ"מיוזיקל עם מוזיקה נפלאה והמון חופש בריקודים על הבמה", הצטלבו הדרכים שלה – מי שהייתה נשואה עד אז לכוריאוגרף משה אפרתי – ושל שוקי לוי, שהופיע שם בתפקיד ווף. האהבה, שהתלקחה ביניהם, הביאה לעולם את הצמד שוקי ואביבה. הלהיט הגדול של הצמד, שהטריף במות בשנות ה־70, “סניורינה־קונצרטינה", סלל לו את הדרך להצלחה בינלאומית. היופי של פז הקסים את האירופים, בן זוגה גילה כישרון רב בלחניו, ותקליטיהם נמכרו במיליוני עותקים.
במסדרון הטלוויזיה בפריז שמעה קול מוכר צועק לעברה. זה היה הפיראט מ"פיטר פן" “שהיה מרים אותי שם למעלה", מייק בראנט, אז כבר כוכב־על. “’אתם לא עוזבים אותי’, הוא אמר לי", היא מעידה. “’תעברו באופן קבוע מלונדון לפריז’. עברנו והוא היה חבר של הצמד. מי בכלל היה מסוגל להעלות על דעתו שיהיה לו כזה סוף טרגי. ככל שהתקרבנו, כן זיהיתי את הפרנויה שלו, והבנתי שמשהו לא בסדר, שכנראה לא טופל בזמן".

“משתדלת לחשוב מהלב"



לקראת סוף שנות ה־70, כשהצמד מיצה את עצמו, הוא התפרק, ודרכיהם של השניים נפרדו. בעוד שוקי פנה לקריירה בינלאומית משלו, בעיקר כמלחין לטלוויזיה ולקולנוע, בעודו עושה אז יד אחת עם חיים סבן ויוצא עמו לתפוס את המזל בלוס אנג’לס, שבה פז לישראל.
 
“הייתי צריכה להתחיל כאן הכל מחדש, כשאיתי הבן שלי, דן, מנישואי לאפרתי", מציינת פז. “זאת הייתה נחיתה לא קלה, אבל המזל שלי הוא שאלוהים נתן לי מתנה בכך שאני מטבעי אדם אופטימי".
 
היכן נמצא בנך כיום?
“דן נמצא במוסד שיקומי בנהריה. שנינו רוצים שהוא יעבור משם ויהיה קרוב אלי".
 
במחצית הראשונה של שנות ה־80 חזרה פז והתערתה בקולנוע הישראלי. היא הופיעה בתפקידי ושתי וזרש ב"המגילה 83’", סרטו של אילן אלדד. “בשבילי זה היה סרט מתנה", כך היא מגדירה אותו. “כיף אחד גדול היה לשחק בו".
 
כעבור שנה כיכבה מול יוסף שילוח ב"גרין", סרטו האפלולי של גדעון קולירין. “לא רק שילוח הלך", היא מעירה. “נשארו לי משם בזיכרון עוד כמה ז"לים, ביניהם עמוס לביא וג’וקי ארקין".
 
מסרטים אלה עברה פז לשחק בתיאטרון המסחרי, כשהזמרת שבה הלכה ונשארה זיכרון מתוק מהעבר. כשחקנית, חדי הזיכרון מבינינו זוכרים אותה מככבת בפרסומת הקרב על המילקי, שבה התכסחה עם חלי גולדנברג, שנים לפני שחזרו על כך בני הזוג בנפרד אקי אבני וסנדי בר. “עשיתי לה מין פרצוף כזה, וניצחתי אותה", היא איננה שוכחת כעבור שנים. “קרב המילקי שלנו היה הכי טוב מכל הקרבות האלה".
 
סרט נוסף שבו הבליחה על המסך היה “המובטל בטיטו", סרטו של זאב רווח. רווח, אחד שאיננו שוכח שחקנים שמשחקים איתו, גייס אותה כעבור שבע שנים לסדרת “פאפא", שצולמה בנמל אשדוד. “זה היה בקטנה", אומרת פז. “לצד זאביק הופעתי בהפקה המסחרית של ‘סאלח שבתי’, והמשכנו לקומדיות בתיאטרון המסחרי. כל הצגה עם זאביק הייתה שלאגר. היה נהדר לשחק עם שחקן ענק כמוהו ובן אדם עם נשמה גדולה".
 
זה המקום להזכיר שהיא שיחקה עם רווח גם בהצגת “המובטל למעלה", בתיאטרון העירוני באר שבע. במרוצת השנים שיחקה גם בתיאטרון הקאמרי. “אם הייתי נשארת בתיאטרון, אולי הייתה לי קריירה אחרת", היא משערת.
 
לאחר “פאפא" של 94’ נעלמה לנו פז מהרדאר למשך 20 שנה, עד שלפני כשנה וחצי צצה פתאום בתפקיד קטן בסרט “מיתה טובה" ושוב עם רווח. באותה שנה, 2014, התארחה בסדרה “רמזור". ללמדנו שככל שהתרחקה מאיתנו גיאוגרפית, פז לא פרשה לגמרי מהקריירה. “כשקוראים לי, אני באה אפילו מהערבה הרחוקה", מבהירה פז. “בסך הכל אנחנו ארץ קטנה, וגם אם אני לא נוסעת כעת הרבה, כשצריך, אני מגיעה".
 
יופייך מהעבר השתמר, אבל איך מתמודדים עם השינויים הפיזיים?
“יש לי שיטה. מדי בוקר אני מסתכלת בעצמי במראה ואומרת ‘אביבה, איי לאב יו’. תאמין לי שזה עובד. אני יודעת שלהרבה אנשים קשה להסתכל על עצמם במראה, כי בסך הכל הגיל עושה את שלו, וכפי שאומרים, תלוי איך מתמודדים איתו".
 
כשאת מביטה לאחור אל הסיפור שלך, עם כל המעברים והתפניות, מה עובר לך בראש?
“ככל שאני מבינה שהחיים לא כל כך פשוטים ואני חושבת עליהם, אני משתדלת לחשוב מהלב, לא מהראש. את זה אני מעבירה הלאה, כשאני מלמדת – ללכת לפי הלב".