"על פי הדיווחים, ‘גרימסבי', סרטו החדש של סשה ברון כהן, מכיל בדיחה בטעם רע על המלכה", פורסם ב"טלגרף" הבריטי לפני כמה חודשים. בכתבה בעיתון גם התראיינו כמה מתושבי ונציגי גרימסבי, עיר נמל בצפון־מזרח אנגליה, שנעלבו מהדרך השלילית שבה היא מוצגת בסרט. לטענתם, אין שום קשר בין סרטו של ברון כהן, שמתאר לדבריהם את גרימסבי כגטו אלים ששיכורים משתינים בו מחלונות ואמהות נותנות בו לילדיהן פחיות בירה, לבין המציאות. הם הסבירו שמדובר במקום נחמד, עם אנשים מנומסים, שמתגאה בשלל ניצחונות בתחרות הפרחים השנתית של צפון־מזרח אנגליה.



ואם זה לא מספיק, הרי שהעיירה מהווה אטרקציה לתיירים בזכות המגדל העומד בכניסה למספנה העירונית, שנבנה במאה ה־19 כרפליקה של הטורה דל מנג'ה בעיר סיינה, איטליה.



הכתבה גם חשפה את הבדיחה האיומה על המלכה (נדבקת באיידס ומדביקה את האפיפיור!), וסצינה שבה גיבורי הסרט מתחבאים בתוך איבר מינה של פילה, אם כי בזמן הדיווח טרם היה ברור אם הסצינות הקשות הללו בכלל ישרדו עד הגרסה הסופית או יישארו, עזובות ומיותמות, על רצפת חדר העריכה.


ככה זה. שמו של סשה ברון כהן כפרובוקטור חסר תקנה הולך לפניו. ברגע ששמו עולה, שערוריות צצות בכל פינה עוד לפני שהוא יצא מהמיטה והפעיל את מכונת הקפה.



במרכז קומדיית האקשן החדשה שלו, שעולה אצלנו השבוע, עומד בחור בשם נובי (מתחרז עם לובי), שאותו מגלם כמובן ברון כהן בעצמו. נובי הוא ערס צפון־אנגלי טיפוסי, חוליגן כדורגל מתוק אך מעט רפה שכל מגרימסבי, מובטל נצחי ומרוצה מהחיים. יש לו התסרוקת של ליאם גלאגר וכפכפי אדידס מהשוק, שאותם הוא נועל עם גרביים.



נובי בורך בתשעה ילדים (או אולי 11, מי סופר) ובאישה יפהפייה וגדולת ממדים, כדי שיהיה מה לתפוס (אותה מגלמת רבל ווילסון מ"פיץ' פרפקט"), ומזימת נוכלות שרקם נגד שירותי הרווחה מספקת לו הכנסה קבועה וקלה. מדובר בטמבל עם לב זהב, ששם את המשפחה (והכדורגל) לפני הכל, ורק דבר אחד חסר לו בחיים: אחיו הקטן, סבסטיאן, שממנו אולץ להיפרד בילדותו.



אחרי שחיפש אותו במשך 28 שנה, נובי סוף־סוף מוצא את אחיו האובד. הוא כמובן נרגש לקראת האיחוד המשפחתי, אך לא מדמיין שאחיו הקטן הוא היום סוכן קטלני בשירות המלכה, שבדיוק חשף תכנון של מתקפת טרור עולמית. בהתחלה נובי הורס לאחיו את החיים, ואז הוא עוזר לו למנוע מתקפת טרור בינלאומית, ולהוכיח כי מאחורי כל סוכן חשאי מצליח עומד אח מביך (כך על פי התקציר).



“הכרתי את סרטיו הקודמים של סשה, אבל למען האמת לא ידעתי מה זה מצריך", אמר השחקן מארק סטרונג, שמגלם את האח הג'יימס בונדי והגיע לפרויקט הזה אחרי ששיחק לצד קולין פירת' ב"קינגסמן: השירות החשאי". “התהליך הוא די מדהים. סשה יוצא למשימה - לצחוק על כל מה שהוא יכול ולשבש כל מה שהוא רק יכול. אבל בתוך האנרכיה הזאת, התהליך של השגת הצחוקים הוא די מדעי. ישנו נראטיב מאוד מובנה, והכותבים הם מאוד ספציפיים לגבי השורות שהם כותבים והמילים שאתה אומר. אם פספסתי מילה פה או שם, הובהר לי שהמילה הזאת נמצאת שם כי ככה הקומדיה זורמת וככה זה עובד".



עוד מככבות ב"גרימסבי" פנלופה קרוז (“התרגשתי להשתתף בסרט הזה, כי אין אף אחד כמו סשה. כיף להשתחרר מהעכבות שלך"), ואשתו של ברון כהן, איילה פישר, שמגלמת דווקא את מושא אהבתו של אחיו, סבסטיאן (“לראות את סשה עושה קומדיה זה כמו לראות את מייקל ג'ורדן קולע לסל").



רוצה קוקאין?


כבר כמה שנים ש"גרימסבי" נמצא בפיתוח. באוקטובר 2013 נצפה ברון כהן במשחק כדורגל בין גרימסבי טאון לבין קיימברידג' יונייטד, כשהוא לבוש בחולצה של גרימסבי טאון. אחרי המשחק הוא שוחח עם אוהדים מקומיים בפאב. בזמנו אושר שהוא מחפש עיירה פריפריאלית באנגליה שתשמש לו השראה לסרטו החדש, והוא חקר גם מקומות כמו סקאנת'ורפ, האל וניוקאסל. ברגע שגרימסבי נבחרה בתור המוזה החדשה של ברון כהן, נשלחה גם רבל ווילסון האוסטרלית לצפון אנגליה כדי להיכנס לאווירה וללמוד את מנהגי המקום. היא ביקרה במכוני יופי מקומיים ואפילו עבדה בדוכן פיש־אנד־צ'יפס למשך יום אחד.



ברון כהן, כהרגלו, נכנס לדמות ולא יוצא ממנה למשך כל צילומי הסרט. ועוד לפני תחילת הצילומים הוא עבד קשה כדי לבנות את דמותו האימבצילית של נובי חובב הכדורגל. “ראיינתי אנשים שקשורים לעולם הספורט, אבל לא מאוד מפורסמים", הוא הסביר. “הצעתי להם קוקאין או שניסיתי לשאול מהם את האוטו. המטרה הייתה להעניק לדמות קווי אופי דקים ותכונות אמיתיות. זה תהליך משוגע. באמת כדאי שאתחיל להיות יותר עצלן".



אבל ברון כהן לא עצלן. הוא עובד על מערכונים חדשים לכל הופעות הקידום של הסרט. לאחרונה הגיע לתוכנית הלייט נייט של ג'ימי קימל ברשת ABC האמריקאית בדמותו של בוראט - כתב הטלוויזיה הקזחסטני המשופם שרואה את אמריקה בעיניים של רועה צאן שאוהב את הכבשים שלו יותר מדי.


ברון כהן החיה את בוראט לכבוד האירוע, עשר שנים אחרי שיצא המוקומנטרי ששם אותו על המפה, “בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן". בוראט הסביר לקימל שבא לתוכנית כדי להזהיר את העולם מפני שובו של סשה ברון כהן, שאותו הוא לא אוהב בגלל שהדמויות שהוא ממציא - כמו עלי ג'י, ברונו ודונלד טראמפ - מאוד פוגעניות.



סשה ברון כהן כבוראט. צילום: רויטרססשה ברון כהן כבוראט. צילום: רויטרס



והדמות של טראמפ, לטענתו של בוראט, גם מאוד לא אמינה. לדעתו, מדובר בפרודיה עלובה על גזען אמריקאי עשיר ושעכשיו הוא מבין מה קרה לשיער הערווה של פמלה אנדרסון - הוא על הראש של טראמפ. בסוף הראיון הראה בוראט את הטריילר של "גרימסבי" וקרא לציבור להחרים את הסרט.



חייב להיות אותנטי


הסרט האחרון שברון כהן כתב, הפיק וכיכב בו היה “הדיקטטור", שבו גילם רודן מפונפן בסגנון קדאפי. מאז 2012 הוא שמר על פרופיל נמוך, רק הגיח לתפקיד קטן ב"עלובי החיים", צץ בתפקיד אורח בקומדיה “חדשות בהפרעה", ודיבב את דמותו של המלך ג'וליאן ה־13 - למור זנב טבעת ומלכם של הלמורים - בסרט האנימציה “מדגסקר 3". כך שאפשר לומר ש"גרימסבי" הוא סוג של קאמבק. או לפחות כך ברון כהן מקווה.



כמו בכל סרטיו הקודמים, גם ב"גרימסבי" ממציא ברון כהן דמות פיקטיבית־פרודית בעלת פוטנציאל קאלט בלתי מבוטל, שביקורת חברתית בצדה. אז מה היה לנו עד עכשיו? בתחילת שנות האלפיים הוא התפרסם עם עלי ג'י, בחור לבן מפרבר אנגלי בורגני שמתלבש כמו ראפר, מאמץ מבטא שחור ומשחק אותה גנגסטר; הוא המשיך עם בוראט, הקזחסטני העילג והפרימיטיבי שחושף את הגזענות של אמריקה; ועם ברונו, כתב אופנה אוסטרי גיי מוחצן שחושף את ההומופוביה של אמריקה; וסיים עם הדיקטטור גנרל אדמירל חאפז אלאדין - השליט העריץ של מדינה אסלאמית בדיונית עשירה בנפט בשם וואדייה, הנמצאת בצפון אפריקה.



אין ספק ששיא הצלחתו - מבחינה מסחרית וביקורתית כאחד - היה “בוראט". מאז הוא ניסה לשחזר את נוסחת “הזר המוזר שמגיע לאמריקה וחושף את הטמטום שלה" עוד פעמיים - ב"ברונו" וב"הדיקטטור" - בהצלחה הולכת ופוחתת. ב"גרימסבי", לעומת זאת, מגיע ערס מצפון אנגליה ללונדון.



הדמויות שהוא ממציא הן קיצוניות, אבל לברון כהן חשוב בעיקר שיהיו אמינות. “כשכתבתי ל'עלי ג'י', ל'בוראט' ול'ברונו', הכל היה צריך להיות אמין", הוא אומר. “עלי ג'י או בוראט בחיים לא היו עושים משהו שלא מתאים לדמות שלהם לעשות. כשאנחנו כותבים את הסרטים שלנו, הכל בא מהבסיס הזה, מהרעיון הטהור - מה הדמות הזאת הייתה עושה? לפעמים אנחנו חושבים על בדיחות ממש מצחיקות, אבל הן לא מתאימות לדמות. זה חייב להיות אותנטי, אז אנחנו מייצרים עולם אמיתי מסביב לדמויות, שבו הקומדיה יכולה להתקיים".



האמינות חשובה. ברון כהן כברונו. צילום: יח"צהאמינות חשובה. ברון כהן כברונו. צילום: יח"צ



ובמקרה של “גרימסבי", העולם האמיתי הזה הוא עולם המרגלים וסוכנויות הביון. ברון כהן הקפיד לכוון אותו יותר לאקשן הרציני של סרטי ג'יימס בונד ופחות לעולם הפרודי של אוסטין פאוורס. “רצינו ליצור סרט פעולה אמיתי, עם המתח, הפעלולים המעולים והסכנה של סרט אקשן", הסביר ברון כהן, “ואז לזרוק באמצע של כל זה דמות אידיוטית, ולראות איך היא משנה את מהלך העלילה".



לשם מטרה זו גויס איש אקשן אמיתי. הבמאי הצרפתי של “גרימסבי", לואי לטרייר (“המשלח", “האשליה"), הודה שהתרגש מאוד לעבוד עם ברון כהן, שאותו הוא מעריץ כבר שנים.



“אני זוכר איך בתחילת עידן ה־DVD, אנשים היו מעבירים מאחד לשני מארזים של ‘המופע של עלי ג'י' ואומרים ‘ראית את הדבר הזה?'", הוא נזכר. “הלכתי לקולנוע לראות את ‘בוראט' ביום שהוא יצא, ב־11:00 בבוקר, ההצגה הראשונה. בכיתי מרוב צחוק. באותו סופשבוע הלכתי לראות אותו שוב עם חברים. זה מה שאני אוהב בסרטים של סשה - אתה רוצה להיות הראשון שרואה אותם, ואז אתה רוצה להביא את החברים שלך כדי לראות את התגובה שלהם".



האדרנלין האולטימטיבי


ברון כהן לא מרבה להתראיין, לפחות לא בתור עצמו. בדרך כלל הוא מגיע לראיון בתור אחת הדמויות שלו ונמנע באלגנטיות מלחשוף את עצמו. “אני חושב שלא נתתי ראיון לעיתונות מודפסת כבר עשור ויש סיכוי טוב שאתחרט על זה", הוא אמר לאחרונה בראיון נדיר ל"לוס אנג'לס טיימס". וזאת אחרי שבפתיח לראיון הסביר הכתב שלברון כהן אין בעיה להסתכן במעצרים, בתביעות משפטיות ובנזק גופני עבור הקומדיות שלו, אבל להתראיין בתור עצמו זה כבר מוגזם עבורו.



“זה מאתגר לשמור על אלמוניות מסוימת, אבל אני אוהב את הרעיון שהדמויות שלי יותר מפורסמות ממני", הוא אמר באותו ראיון. אבל ברון כהן כבר מפורסם ומזוהה מדי בשביל להמשיך לעשות מוקומנטריז שבהם הוא מגלם דמות בדיונית המתקיימת בעולם אמיתי, ולצפות שלא יזהו אותו. מה גם שבעידן של המדיה החברתית, כבר כמעט בלתי אפשרי לייצר סרטי גרילה מהסוג של “בוראט" או “ברונו".



“אני מתגעגע לסיטואציה הפרועה, כשאתה עמוק בתוך דמות ואף אחד לא קולט שאתה לא אמיתי - זה האדרנלין האולטימטיבי. אבל אני מבוגר מדי לזה. אתה צריך לחשוב שאם משהו רע קורה, כולם יהיו בסדר. תמיד קיבלתי איומים על חיי, אבל הם התגברו אחרי ‘ברונו'. כשיש לך משפחה, אתה מתחיל להרגיש שזה לא אחראי", אמר הקומיקאי הבריטי שגר כיום בלוס אנג'לס עם אשתו ושלושת ילדיהם.



"תמיד קיבלתי איומים על חיי". סשה ברון כהן. צילום: רויטרס"תמיד קיבלתי איומים על חיי". סשה ברון כהן. צילום: רויטרס



על קרבתו של ברון כהן לישראל כמובן כבר נכתב הכל. הקומיקאי בילה את ילדותו בלונדון בתנועת הנוער “הבונים דרור". בסוף שנות ה־80 נסע לקרובי משפחה בישראל ושהה כשנה בקיבוץ ראש הנקרה. מאז, כמובן, הגיע לארץ פעמים רבות (לפני כשנה עקב הלוויית סבתו הישראלית).



אבל עם כל הכבוד לאהבתו לישראל, ברון כהן הוא שחקן עסוק בהוליווד. במקביל לסרטים שלו, שבהם המציא את דמויות הקאלט שהוא כל כך מזוהה איתן, ברון כהן גם משחק בסרטים של אחרים, ובתחום זה הפרויקט הבא שלו הוא “אליס מבעד למראה" בהפקת טים ברטון, שייצא בחודש מאי הקרוב.



זהו סרט ההמשך של “אליס בארץ הפלאות" משנת 2010. ברון כהן יגלם דמות בשם טיים (זמן) - נבל שהוא חצי אדם חצי שעון ומסוגל לנסוע כרצונו קדימה ואחורה בזמן. “להשתתף בסרטים של אחרים זה כמו לקחת חופשה מבחינתי", הוא הסביר את ההבדל בין שני מסלולי הקריירה שלו.



עד לאחרונה הוא גם ניסה לפתח סרט ביוגרפי על סולן להקת קווין המנוח, פרדי מרקורי - שאותו הוא כמובן גם היה אמור לגלם. אבל אחרי שש שנים החליט ברון כהן לזנוח את הפרויקט בגלל חילוקי דעות אמנותיים בינו לבין חברי להקתו של מרקורי. במקום זה הוא מפתח קומדיה מוזיקלית בשם “הלסבית", המבוססת על סיפור אמיתי של מיליארדר מהונג קונג שהציע 65 מיליון דולר לגבר שיצליח להתחתן עם בתו הלסבית. גם טוב.