השבוע חזר אלינו בשלישית פו, הוא מאסטר הקונג פו השמנמן והאהוב. בלהיט האנימציה "קונג פו פנדה 3" מתאחד פו עם אביו הביולוגי וחוזר למקום הולדתו: גן עדן סודי מלא בפנדות. אבל רוח מרושעת ומסתורית בשם קאי מטילה אימה ברחבי סין וגונבת את כוחותיהם של מאסטרי הקונג פו שניצחה. פו חייב לאמן כפר שלם של פנדות מגושמות כמוהו, על מנת ליצור קבוצת לוחמים שתתייצב מול קאי ותציל את סין כולה.

אחד האנימטורים הבכירים שעבד על "קונג פו פנדה 3" הוא לא אחר מאשר הישראלי לירון טופז, שלמד בתיכון תלמה ילין בגבעתיים והמשיך ללימודי אנימציה בארצות הברית. כיום הוא מתגורר בצפון הוליווד עם אשתו ושני ילדיהם, ועובד כאנימטור ב"דרימוורקס אנימציות". בשנים האחרונות הוא עבד על כמה מסרטי האנימציה הגדולים ביותר של אולפני האנימציה, בהם "הקרודים" (בשבועות הקרובים הוא אמור להתחיל לעבוד על סרט ההמשך) ו"הדרקון הראשון שלי 2", וגם על האנימציה המשולבת ב"אליסה בארץ הפלאות" של טים ברטון בכיכובו של ג'וני דפ.

המאסטר ואני

“מאז שאני זוכר את עצמי, חלמתי להיות אנימטור בסרטים הגדולים שבקולנוע", מספר טופז. "אחרי הצבא החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות והתחלתי לחפש בית ספר שמלמד ברמה הגבוהה ביותר. מכיוון שבתי הספר בארצות הברית מאוד יקרים, הייתי צריך לגייס סכום כסף מאוד גדול, וזה לקח כמה שנים. הגעתי ללימודים בגיל 23, כשכמעט כל החברים שלי ללימודים היו ישר אחרי תיכון. זה היה מוזר בהתחלה, אבל הצבא והעבודה הקשה להגיע למטרה הזאת נתנו לי משמעת שהייתה מאוד חשובה כדי להצליח להשתלב בתעשייה. בסיום השנה השלישית ללימודים נבחרתי על ידי האקדמיה לקולנוע בארצות הברית להתמחות באחד הסטודיואים הגדולים. בכל שנה האקדמיה בוחרת שלושה או ארבעה סטודנטים ונותנת להם את ההזדמנות הזאת. זה קרש קפיצה אדיר שעזר לי להיכנס ל'סוני פיקצ'רס אימג'וורקס' בזמן העבודה על הסרט הראשון בסדרת 'גשם של פלאפל'. עד היום אני בקשר עם האקדמיה כמעט בכל שנה, ומעביר הרצאות והדגמות עבור הסטודנטים שלהם".

"עבודת נמלים של מאות אנשים". "קונג פו פנדה 3". צילום: באדיבות פורום פילם"עבודת נמלים של מאות אנשים". "קונג פו פנדה 3". צילום: באדיבות פורום פילם

איך נראית העבודה על סרט כמו "קונג פו פנדה"?
“סרטים בסדר גודל כזה הם עבודת נמלים של מאות אנשים. העבודה נמשכת כשלוש־ארבע שנים מרגע הרעיון הראשוני ועד הסיום. מחלקת האנימציה מתחילה לעבוד כשהסיפור כבר מוכן. משך העבודה שלנו הוא כשנה וחצי עד שנתיים, כשחצי השנה הראשונה היא לרוב עבודת פיתוח. על 'קונג פו פנדה 3' התחלתי לעבוד משלב די מוקדם, ויצא לי לעשות חלק גדול מעבודת הפיתוח עבור הסרט. יצא לי להיות האנימטור הראשון בצוות שהנפיש את דמות הרע, כאשר ה'ריג' – שזה השלד וההבעות של הדמות – עדיין לא היה מוכן לגמרי. הטסט שעשיתי הפך להיות חלק מרכזי מאוד בעבודת הפיתוח עבור כל עולם הרוחות שמופיע בסרט. חיפשנו מה החוקים של העולם הדמיוני הזה, וכמה אנחנו יכולים לדחוף את זה. זה אומנם היה רק טסט שיזמתי בעצמי, אבל הבמאים מאוד אהבו אותו והתחילו לעשות עבודת פיתוח של הבד, השיער והפרווה, ואפילו תאורה ואפקטים. הטסט אפילו הוצג בטריילר של הסרט ובעטיפת הספר. יצא לי גם לפתח את דמויות השליחים של הנבל, שעשויים מאבן ג'ייד, ואת הדרקון שמופיע בעולם הרוחות. זה היה תהליך מאוד מעניין כי כל דמות זזה ומתנהגת בצורה מאוד שונה. הדרקון, לדוגמה, זז כמו נחש שעף בחלל. מעולם לא יצא לי לעשות אנימציה למשהו דומה, והייתי צריך לחפש צורת עבודה שתאפשר לכל הצוות להנפיש אותו".

“לאחר עבודת הפיתוח אנחנו מתחילים לעבוד על הסצנות השונות. כל אנימטור מקבל מספר שוטים והוא מנפיש בהם את כל הדמויות. למרות שיש לנו מובילי דמות, עדיין כל אנימטור אחראי לכל הדמויות שמופיעות בסצנה שלו. עבודת האנימציה בסרטים כאלה מאוד אטית, ואנימטורים עושים כ־שלוש־חמש שניות של אנימציה בשבוע טוב. זה כמובן תלוי כמה מורכבת הסצנה. ב'פנדה 3' קיבלתי שוטים מאוד מורכבים של טייגרס נלחמת בתנין, בזמן שהיא עושה ג'אגלינג עם תינוקת פנדה. זה כמובן מאוד מסובך, ושוט בודד שם לקח לי כחודש. היינו גם צריכים להמציא את כל הכוריאוגרפיה ללחימה. יש לנו בצוות אנימטור מבריק ולוחם קונג פו בשם רודולף גוונודאן שמתכנן לנו את הכוריאוגרפיה, על מנת שתהיה נאמנה למסורת הסינית, אבל גם אנימטיבית מספיק. עבדתי בצמוד אליו על הסצנות האלה".

ב"קונג פו פנדה 3" היית אחראי על דמותו של המאסטר אוגוויי, הצב הזקן שמשמש מנטור של פו.
“היה לי כבוד גדול מאוד להיות אחראי על אוגוואי, שהוא הדמות האהובה עלי עוד מ'פנדה' הראשון. זאת הזדמנות נדירה שאני מאוד מודה עליה. המטרה שלנו היא שהקהל לא ישים לב שאנשים שונים מנפישים את הדמויות, ושהן יהיו מספיק אמינות והמשחק ייראה אחיד. למעשה המטרה העילאית היא שהקהל לא יחשוב שמישהו הנפיש אותן בכלל, אלא שהן באמת דמויות חיות, נושמות וחושבות. כדי ליצור משחק אחיד, לכל דמות ראשית יש אנימטור שאחראי עליה. כל האנימטורים שעובדים על אותה דמות עובדים מולו, והוא עוזר להם עם החלטות המשחק או השפה הגראפית של אותה דמות. הוא יוצר לה את כל ההבעות בספרייה, ומכין קליפים מוכנים מראש שכל האנימטורים יכולים להשתמש בהם. אצל אוגוואי, לדוגמה, היה לי אתגר לא קטן כי הוא דמות מאוד לא שגרתית. לדוגמה, אין לו שיניים, ויש לו המון מניירות של אדם זקן וחכם. איך דמות כזאת תגיד את האות ?S זה צליל שאנחנו עושים על ידי נגיעת השיניים זו בזו, ומעבר האוויר ביניהן. חיפשתי צורות אחרות שיאפשרו לנו לעשות את זה.

"בסרט השלישי הוא גם מרחף בחלל, וגם זה היה אתגר. אבל האתגר הגדול ביותר בדמות של אוגוויי היה האיזון המאוד עדין בין אדם זקן וחכם לבין לוחם קונג פו. אוגוואי למעשה המציא את הקונג פו, לפני מאות שנים. ניסיתי לגרום לתנועות שלו להיות מאוד יעילות. מכיוון שהוא מאוד אטי ורועד, הוא חייב להיות סופר יעיל בתנועות. כמו שילוב בין טאי־צ'י וקונג פו. כל תנועה נעשית בדיוק בתזמון הנכון ובמהירות הנכונה על מנת שיוכל להילחם. עם זאת, יש לו צד עדין. הוא הרי המאסטר האגדי, וכל משפט שהוא אומר צריך להעביר את זה. הרוגע שלו משדר ביטחון, ומעל לכל הוא מלא חמלה ומאמין שלכל יש סיבה".

"היה מדהים לזכות בגלובוס הזהב". "הדרקון הראשון שלי 2" צילום מסך מיוטיוב"היה מדהים לזכות בגלובוס הזהב". "הדרקון הראשון שלי 2" צילום מסך מיוטיוב

נכון שבגלל הדמות הזו רצית לעבוד ב"דרימוורקס"?
“יש מעט מאוד סרטים שממש משנים לי את התפיסה, שגורמים לי להתאהב במדיום בכל פעם מחדש. 'אלאדין' היה הראשון בשבילי, 'רטטוי' ו'הדרקון הראשון שלי' היו כאלה, וכזה היה 'קונג פו פנדה' הראשון. לא אשכח שראיתי אותו בקולנוע ופשוט נדהמתי. השילוב היפהפה של הדו־ממד עם התלת, ההומור הציני והשנון בשילוב האקשן, אבל יותר מכל התרשמתי מאוגוויי. משהו בו פשוט הדהים אותי. העיניים האקספרסיביות והציטוטים השנונים שלו, תוך כדי מחוות הגוף האלגנטיות. זה באמת היה הרגע שהחלטתי שאני רוצה להגיע ל'דרימוורקס'. לא תיארתי לעצמי שיצא לי לעבוד עליו ובטח ובטח שלא דמיינתי שאהיה האנימטור המוביל שלו".

מהם סרטי האנימציה והדמויות האהובים עליך?
“אני בעיקר אוהב דמויות שמאמינות בחלומות שלהן ולא מוותרות, למרות מה שכולם אומרים. נכון, זה קיטשי, אבל אני מאוד מתחבר לזה. 'רטטוי' הוא אולי סרט האנימציה האהוב עלי, בעיקר בגלל שרמי העכברוש לא מוותר ומגשים את החלום שלו. בעיני סרט אנימציה מוצלח הוא סרט שאני שוכח שאני צופה בו, ושאני באמת מאמין לדמויות. ממש לא מזמן יצא סרט מצוין של דיסני, 'זוטרופוליס' (הסרט יצא בקולנוע בארץ ביום חמישי, 24.3), ומאוד התרשמתי מהדמויות והאמינות שלהן. הרבה אנשים חושבים שיש בינינו לבין דיסני תחרות, אבל אנחנו מאוד מפרגנים אחד לשני, כי המון אנימטורים עוברים בין הסטודיואים. יש לי חברים טובים שעבדו איתי ועכשיו נמצאים שם, והפוך".

“הדרקון הראשון שלי 2" זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט האנימציה הטוב ביותר לשנת 2014 והיה הסרט הראשון של "דרימוורקס" שזכה בפרס. איך היה לעבוד על הסרט?
“זו הייתה חוויה מאוד מעניינת. ממש עניין אותי להצליח להאניש את הדרקונים וללמוד איך להנפיש יצור כל כך מורכב. כל דרקון מושפע מחיה מוכרת ובתור אנימטורים אנחנו מוסיפים להם את התכונות האלה. זה אחד הגורמים שעוזרים לקהל שלנו להתחבר אליהם. המון אנשים באים אלי ואומרים שהם ממש רואים את הכלב או את החתול שלהם בשום־שן (הדרקון השחור), וזה מאוד מכוון. ככה אנחנו מצליחים לייצור אמפתיה עם הדמויות. בשלב מסוים כבר עשיתי אנימציה לכל כך הרבה דרקונים שהפכתי להיות אחד האנימטורים שמקבל את כל השוטים הכי מורכבים שלהם: דרקונים עפים, נלחמים, מתרסקים, יורקים אש, דואים, וכל דבר אחר שאפשר לדמיין. היה כמובן מדהים לזכות בגלובוס הזהב. זאת הייתה עבודת צוות של המון אנשים, על פרויקט מאוד מיוחד".

עוזר לישראלים

בין לבין הוא גם מרצה על אנימציה בפסטיבלים ובמוסדות אקדמיים ברחבי העולם, כולל בישראל. "אני בעיקר מנסה להעביר לאנשים מה זה אומר ליצור אנימציה". מעבר לכל הדברים הטכניים, הדבר הראשון שאנחנו מחפשים בדמות שלנו זו אמפתיה, לייצר אצל הצופים רגש. חיבור לדמות זה מה שמכניס את הצופים לעלילה. אנחנו רוצים שיכאב לצופה כשלדמות עצוב, ושהוא ירגיש אושר כשהיא שמחה. אני מאוד נהנה להרצות מכיוון שזה נותן להמון אנשים חשיפה למדיום הזה. הרציתי לפני כשנה בבוגוטה, קולומביה, והגיעו אלפי אנשים לשמוע על תהליך העבודה באנימציה. אני מאוד אוהב לעזור לסטודנטים שחולמים להיכנס לתחום, מכיוון שאני זוכר איך זה היה להיות במקום שאתה מאוהב במדיום הזה, אבל אין לך מושג איפה בכלל להתחיל.

"מפה גם הגיע הרעיון של בית ספר אונליין ללימודי אנימציה, 'פריים ביי פריים' (fbfanimation.com). המון סטודנטים ישראלים פנו אלי ושאלו איפה כדאי ללמוד ומאיפה להתחיל. מכיוון שלימודים בארצות הברית כל כך יקרים, הרבה לא יכולים בכלל להרשות לעצמם את הלימודים. החלטנו, כמה אנימטורים ישראלים שעובדים בתעשייה באמריקה, להקים את בית הספר האינטרנטי שילמד סטודנטים ישראלים ברמה שמוצעת בארצות הברית, אבל במחיר שיתאים לארץ. העסק רץ כבר שש שנים וזה כל כך מתגמל לראות את ההישגים של הסטודנטים הישראלים".

מה השאיפות שלך לעתיד?
"אני חולם יום אחד להקים סטודיו משלי, וליצור סרטים מקוריים".