14 שנים חלפו מאז יצאה הקומדיה הרומנטית המצליחה ביותר בכל הזמנים. לא כיכבו בה לא מג ראיין ולא טום הנקס, לא ג’וליה רוברטס ולא ריצ’רד גיר, והיא גם לא הייתה קשורה להארי או לסאלי. להזכירכם, הייתה זו “החתונה היוונית שלי”, הקומדיה הרומנטית העצמאית, שבהתחלה בערה על אש קטנה ובסופו של דבר דפקה קופה סופר שמנה על אף תקציב הפקה זעום וכוכבת אנונימית והרבה פחות בלונדינית מהמקובל בז’אנר.

עלילת הסרט תיארה את סיפור הסינדרלה הפרטי של השחקנית/תסריטאית הקנדית ממוצא יווני, ניה ורדלוס, והתבססה על מה שהיא עצמה עברה עם המשפחה היוונית החונקת שלה, כשהחליטה להתחתן עם גבר שאינו ממוצא יווני. 

אך עוד לפני הסרט הייתה הצגת יחיד, המבוססת בדיוק על הסיפור הזה, עמה הופיעה ורדלוס ב־97’ בלוס אנג’לס. ריטה וילסון, אשתו של טום הנקס, שהיא בעצמה ממוצא יווני, התאהבה בהצגה ועזרה לגלגל את הפרויקט לכדי הפקת סרט. לקח זמן עד שנמצאה חברת הפקה שהסכימה שוורדלוס עצמה, ולא כוכבת מוכרת, תככב בסרט, ושלא התעקשה להפוך את המשפחה היוונית המדוברת למשפחה היספנית, אך בסוף נוצר הסרט על פי החזון המקורי של ורדלוס, ובהפקתם של הנקס ווילסון: ורדלוס מגלמת את פוטולה (טולה) פורטוקלוס – הרווקה בת ה־30 שמזעזעת את משפחתה כשהיא בוחרת להתחתן עם גבר לבן ופרוטסטנטי (ג’ון קורבט מ”חשיפה לצפון” ו”סקס והעיר הגדולה”). 

מתוך הסרט המקורי של "החתונה היוונית שלי". צילום באדיבות yes
הסרט הפך להצלחה כבירה, ורדלוס הייתה מועמדת לאוסקר על התסריט, והשאר יכול היה להיות היסטוריה, אלא שלא הרבה קרה אחר כך.
שנה לאחר צאת הסרט הפיקה רשת CBS סדרת ספין־אוף שבה השתתפו רוב השחקנים שהופיעו בסרט, כולל ורדלוס עצמה, שאף הייתה התסריטאית והמפיקה בפועל. אבל אף שקרוב ל־23 מיליון אנשים צפו בפרק הראשון, הסדרה התבררה ככישלון קולוסלי והורדה אחרי שבעה פרקים בלבד. הקריירה של ורדלוס לא ממש המריאה בעקבות הסרט; היא כיכבה בכמה סרטים וכתבה כמה תסריטים, אבל שום דבר מרעיש במיוחד לא אירע. קורבט, שלא השתתף בסדרה, המשיך לתפקד כאחד משני הגברים המרכזיים בחייה של קארי בראדשו, ניסה לקדם את הקריירה שלו כזמר קאנטרי וממשיך לתחזק זוגיות ביזארית בחוות סוסים ענקית עם השחקנית בו דרק, מסמלי הסקס הגדולים של תחילת שנות ה־80. 

הורים על הסט

ועכשיו, 14 שנים אחרי, מגיע סרט ההמשך. הוא כולל את הקאסט המקורי, כמה בדיחות עדכניות (אבא של טולה ישמח להסביר לכם שהיוונים המציאו את פייסבוק) והשתדלות יתר לשחזר את הקסם העממי והבדיחות הסטריאוטיפיות של הסרט הראשון. כשפורסמה הידיעה על הפקת סרט ההמשך, כתבה ורדלוס בטוויטר: “עכשיו כשאני חווה את האמהות, אני מרגישה מוכנה לכתוב את הפרק הבא. כמה אנשים יטענו שנגמר לי הכסף או שאני פשוט רוצה לנשק את ג’ון קורבט שוב. אחד מהשניים הוא נכון”.
הסרט החדש מחזיק בעלילה מופרכת, שעל פיה הוריה של טולה צריכים להתחתן שוב, לאחר שמסתבר שהנישואים המקוריים שלהם אינם רשמיים (טוב, מישהו היה חייב להתחתן בסרט כדי שיהיה אפשר לקרוא לו “החתונה היוונית שלי 2”), ובמקביל צריכה טולה להתמודד עם בעיות בחיי הנישואים ועם הפרידה הקרבה מבתה שנוסעת ללמוד בקולג’. “נלחמתי באינסטינקט הראשוני ללהק שחקנית מוכרת לתפקיד הבת שלנו”, סיפרה ורדלוס בחודש שעבר בראיון לאתר רשת BBC, “מבחינה כלכלית זה היה יכול להיות רעיון טוב ללהק מישהי בעלת אפיל קופתי, אבל רציתי למצוא מישהי חדשה כמו שמפיקי הסרט הראשון עשו איתי. וזה מה שקרה עם אלנה קמפוריס, שהיא במקרה חצי יוונייה. היא ילדה ממש מתוקה וההורים שלה היו על הסט במשך כל הצילומים. דרך אגב, גם ההורים שלי היו”.
הסרט עלה באמריקה באותו סוף השבוע שבו עלה “באטמן נגד סופרמן”, בתקווה שכל נשות ארצות הברית ילכו אליו בזמן שבני הזוג והבנים שלהן הולכים לצפות בגיבורי־על ובגל גדות. ואכן, 73% מהקהל השתייך למין הנשי. 
בניגוד לנבואות, הסרט זכה להצלחה גדולה והגיע למקום השלישי בקופות בארצות הברית בסוף השבוע הראשון (אחרי "באטמן נגד סופרמן" ו"זוטרופוליס") עם הכנסות של 18 מיליון דולר. מחוץ לארצות הברית, הכניס הסרט באותו השבוע 8 מיליון דולר נוספים.