כשפניה של רונית יודקביץ מתגלות לפניך, בהלה אוחזת בך, כאילו ראית משהו אסור, משהו מושלם מדי מכדי להיות אמיתי. בת 50 וטרם עלה קמט על פניה. אבל יודקביץ מצטנעת, עשרות שנים שהיא לא נותנת לזה לעלות לה לראש. "השיער שלי נורא, לא לפה, לא לשם", היא טוענת בתוקף, "יש לי שיניים עקומות קצת שלא הספקתי ליישר, ואני כבר לא אעשה זאת. יש לי כתמים מהלידות שלא עוברים, הגוף שלי רווי ניתוחים, כולל שלוש לידות קיסריות".

זה, אגב, הפתיח הקבוע של יודקביץ בכל הרצאה שהיא נותנת לפני קהל נשים. היא מודעת לכך שיופיה גורם לרגשי נחיתות אצל הבאים, ובעיקר הבאות, להאזין לה. אז לאט־לאט, ללא התנשאות, אפילו עם חוסר ביטחון, היא מחדירה את תורתה על עולם הלייף סטייל והעצמה נשית. בדומה ליעל אבקסיס, מלי לוי ורונית אלקבץ, הצליחה יודקביץ להעפיל ממשבצת הדוגמנית לזו של שחקנית אופי מוערכת. כשמחפשים מישהי שתגלם דמות של אישה בעלת סיפור חיים קיצוני, כזו שתרתק את הצופה למסך, מלהקים אותה.

את מבצעת בסרט החדש "עמק" תפקיד של אישה מוכה, מה יש בך שגורם ללהק אותך שוב ושוב לגילום נשים קשות יום?
"השתתפתי גם בקמפיין נגד אלימות, ובאמת, כמעט כל התפקידים שעשיתי בקולנוע היו של אישה עם בעיות גדולות, כנראה שזה משהו בעיניים העצובות שלי. זה האתגר והיופי של להיות משהו שהוא לא אתה. אני כל הזמן חושבת, מה היה אם זה היה קורה לי. אחרי התפקיד בסרט 'אדמה משוגעת', לא יכולתי לצאת מהדמות חודשים, היו לי דפיקות לב מהירות, לפעמים תפסתי את עצמי כמירי המשוגעת הזאת, ולפתע הייתי נורא מתעצבנת ובא לי לשבור את הכלים, ואז הייתי עוצרת ואומרת לעצמי: 'יצא לי מירי'.

"אין ספק שיש מקומות שאת לוקחת מהחיים לקולנוע. בסרט 'עמק' יש לי שלושה ילדים, כמו בחיים האמיתיים. יש סצינה שבה הבן מפיל אותי ומכה אותי והוא גם מתגייס כמו שי (בנה הבכור - ר"ז), אני לוקחת מהחיים שלי לקולנוע, כשאני אומרת, זה בעצם שי, וקשה לו, וכאב לי הלב. אצלי הילדים הם נקודה רגישה. היום יש לי יותר פצעים לדלות מהם חומרים למשחק".

רונית יודקביץ בסרט "העמק". צילום: רן מנדלסון



זה בדנ"א

אפרופו פצעים, יודקביץ ידעה שלוש מערכות נישואים שכשלו. ההצלחה שלה, היא מעידה, מתבטאת בשלושת ילדיה שאותם היא מגדירה כ"מופלאים". על אף התדמית של הדוגמנית הנצחית והנישואים המתוקשרים, היא מספרת שהיא לא בעניין של הבוהמה. "למרות שהייתי אלק בוהמיינית, לא התנסיתי בדברים של הבוהמה. עבדתי בארץ, לא עניינו אותי מסיבות וכאלה, תמיד רציתי להיות אמא, נשואה באושר, בעלת משפחה. אומנם הדברים לא קרו לי בקלות. התחתנתי בפעם הראשונה בגיל צעיר, בגיל 22, ורציתי לעבוד ובו־זמנית להיות אשת משפחה".

איך התחיל הסיפור של הדוגמנות, הנהירה לאסתטיקה שמתבטאת היום גם בתחומים אחרים אצלך?
"אתמול לקחתי את אמי רחל ובני בן ה־9 עדי, נסענו למערות בית גוברין, בדרך היא מוציאה פנקס ומתחילה להקריא את היומן שלי מגיל 9, וכתבתי שם: 'אני רונית מפתח תקווה, אני בת 9, ואני בזמן האחרון כל הזמן מול המראה, כל הזמן מתייפה', ועדי, בני, יושב מאחור וצוחק, והיא ממשיכה להקריא: 'החלום שלי להיות דוגמנית', מקצוע שלא היה מקובל לפני 40 ומשהו שנים, 'אני רוצה להיות מלכת יופי, אבל אני תלמידה מאוד טובה, ושקדנית'.

אז ככה ששמעתי את הרצונות שלי בגיל 9, וזה באמת מה שהפכתי להיות - עושה סטיילינג למחייתי, דוגמנית ושחקנית. מה שמוכיח שמי שאתה זה הדנ"א. וזה מה שליווה אותי בעולם הדוגמנות, כל הזוהר שבזה לא הצליח לבלבל אותי. אני כמובן לא מושלמת - בנישואים אני תמיד נכשלת. משהו מתפקשש שם, למשל ביאיר, אביו של בני עדי, אני עדיין מאוהבת למרות שהתגרשנו למעשה. איתו קיוויתי ואני עדיין מקווה, אולי, אם יצא, להיות ביחד".

למה את חושבת שלמרות הרצון העז את לא מצליחה להחזיק בנישואים?
"כמו כולם אני מושכת דברים מהבית, דיברתי עם הרבה אנשי מקצוע על זה - וזה ברור שזה איפשהו נובע מדמות אב שחסרה לי. אבא שלי מאוד אינטליגנטי, אבל קשיי החיים כיבו אותו. הוא הגיע ארצה ממלחמת העולם השנייה מטרנסילבניה והיה צריך לבנות את הכל מההתחלה כדי לשרוד, הוא היה קשוח. תמיד רציתי לשמח אותו ולא הצלחתי, אז תמיד קישטתי את עצמי ואת הבית, אני האמצעית מבין שלוש בנות, גם אמא שלי, בשלנית שפית, עשתה זאת. ניסינו כולנו לשמח אותו וזה לא הצליח. הוא מתוק, ואני מתה עליו, אבל אתה לא יכול להיות דמות על הקיר".

טוב, למי אין בעיות מבית?
"אני לא המצאתי את הגלגל, ולא שונה בנושא הזה, רק שלי בנוסף לכל קרו דברים נוראיים. רק בשנתיים האחרונות הייתה לי תאונה כשהחלקתי על רצפה רטובה במרכז מסחרי ונפצעתי קשות, אבל מצד שני אם מישהו היה אומר לי שיהיה לי עסק משלי לסטיילינג, ובנוסף אני אהיה שותפה בחברה שמשווקת תוסף מזון (אני מתחברת לדברים טבעיים. לא עשיתי בוטוקס וניתוחים בגופי, אבל אני לא נגד), שאצייר ושאשחק בגיל 50 והיד עוד נטויה, לא הייתי מאמינה. אז תודה לאל על מה שיש".



ברגים ופלטינות

לקח לי זמן להתאושש מהעובדה שיודקביץ ציינה שהיא נראית כך בלי בוטוקס וניתוחים, ועוד אחרי שנתיים קשות כאלה. "כשאתה בתוך התעשייה, שעוסקת ביופי ושופטת אותך כל הזמן, אז זה קוסם להיראות צעיר ושווה", היא אומרת. "אני חשופה למה שאומרים ומה היא עשתה וההיא עשתה, כך שאני יכולה לתת מענה לנשים בעפולה, בשדרות, בגובה העיניים, כשאני מביאה את עצמי ואת הסיפור על מה שעברתי בשנתיים האחרונות - ששברתי את מפרק הירך, אמבולנס, ניתוח חירום והכניסו לי ברגים ופלטינות לירך, ושלושה חודשים שיקום, שבהם התקלחתי עם בקבוקים כי לא יכולתי להיכנס לאמבטיה, חייתי בסלון. מצד שני, גיליתי בזמן הזה חברות מדהימה ואת ילדי המדהימים, עדי הקטן ישן לידי כדי שאם אצטרך משהו בלילה יביא לי. בנוסף לכל, לפני שנה גילו לי שיש לי משהו נדיר של אי ספיקת דם במקום ופיתחתי נמק, ועברתי עוד ניתוח. אבל שיהיו בריאים הילדים שלי, תמכו בי".

אנחנו חוזרות לדבר על מערכות היחסים שכשלו, יודקביץ מגלה פתיחות נדירה. "עם בעלי הראשון הנישואים נגמרו, כי לא הצלחנו להביא ילדים לעולם. כשהכרתי את בעלי השני, פרננדו, הברזילאי, אמרתי: אני אעשה את זה הכי טוב ואקח מאהב לטיני ונכנסתי להריון כמעט מיד. נסעתי איתו לברזיל, חייתי שם שלוש שנים, וחזרתי לארץ. פרננדו היה אמור לחזור ארצה אחרי, אבל זה לא יצא, וגם הנישואים האלה נגמרו".

אז מה בעצם גורם לכשל בזוגיות?
"אני מביאה יותר מדי, אז כשאני מפשלת, זה נראה סוף העולם, כי התרגלו לכך שאני מושלמת ולא סולחים לי על כישלונות. פרננדו, אב שני בני הגדולים, השלים לי את המשבצת של הילדים. לא חושבת שהתאהבתי בו, קודם נכנסתי להריון ובאו הילדים, אחר כך נישואים. "עם יאיר, האבא של עדי, זו הייתה האהבה הכי גדולה בחיי, זה קרה בגיל בוגר, 36. הייתי כבר אשת העולם הגדול עם קריירה, לא ילדה שרוצה אמהות ומבולבלת."ואז גם יאיר חלה ולאחר מכן נפרדנו. זוגיות זה כמו מפעל - אתה צריך לתחזק מפלצת גדולה. כשהייתי קטנה אמרו שזוגיות צריך לטפח ולדשן, מה עוד שכשיש ילדים אתה מחלק את עצמך להמון שבילים".

רונית יודקביץ. צילום: דניאל קמינסקי



לעבוד מהמיטה

יודקביץ לא עוצרת לרגע, ביצוע משימות בו־זמנית הוא לחם חוקה. "לפעמים אני אומרת לעצמי: 'שבי רגע', אבל אני לא יושבת, האדרנלין שלי מקים אותי", היא מסבירה. "כך היה גם בתקופת השיקום אחרי התאונה. לכאורה, מה הבעיה לשכב שלושה חודשים במיטה ולהתפנק, אבל לא, התחלתי לשים תמונות הום סטייל באינסטגרם ולקדם את העסק להום סטיילינג שלי. אני לא יכולה להירגע. שתי אחיותי הן גם עובדות ואמהות, אבל לאף אחת מהן אין רישיון אפילו, הן באיזשהו אופן נשארו במקום. אני תמיד רציתי להיות משהו גדול, תמיד ידעתי מה רציתי - כל מה שחשבתי עליו כל הזמן הוא מה יוציא אותי מפתח תקווה. מהבית הקטן עם העצבות, ובאמת תמיד עבדתי, מגיל 13".

איך זה התחיל?
"בגיל 13 דליה בן ארי גילתה אותי כשמכרתי ארטיקים בקיוסק בבריכת האוניברסיטה. היא צילמה אותי ל'לאישה'. הייתי מאוד ביישנית, מסמיקה עד האוזניים מכל פנייה אלי, גם לא הייתי הכי מקובלת, מאוד שקטה, והתמונה התפרסמה על עמוד שלם ב'לאישה', ואז התחיל הסיפור של קריירת הדוגמנות ונסעתי בעולם. זכיתי ב'פנים של השמונים', נסעתי בכל העולם - גרמניה, יפן והחלום התגשם. ובגיל 18 כבר היה לי אוטו (לנו במשפחה מעולם לא היה), קניתי מהשכנים שהיו עשירים".

איך ילדה סגורה, שפתאום נחשפת לעולם הגדול לא מאבדת את הראש?
"אבי מגיע ממשפחה דתית, ואני זוכרת את החגים במשפחתו עם הפאות והברכות. גם לא היה לי צורך למרוד. המרד שלי היה להיות דוגמנית. אולי אני מורדת דרך ילדי שאחד מהם מעשן, ואחד עושה קעקועים. אולי המרידה שלי היא דרך זה שאני לא נשואה.

"עם הדוגמנות עשיתי תואר באמנות. גם מבני זוג אני לומדת. מיואב, בעלי הראשון, למדתי נעורים מהם, זוגיות צעירה מגיל 14, למדתי איך גדלים יחד. מפרננדו למדתי הרבה על חום ומשפחתיות ולהכיר את העולם - וכמובן שאיתו הבאתי ילדים לעולם. מיאיר למדתי אהבה גדולה ומוסר עבודה, שמנסה לתת המון ערכים גם לשני ילדי הגדולים, שהם לא ילדיו הביולוגיים, אבל הוא לא עושה הפרדה בכלל. הוא אומנם לא אבא נוכח כל הזמן, אבל הוא איש משפחה מלמעלה".

את לא רוצה בגיל 50 מישהו להזדקן איתו ביחד?
"הכי, הכי רוצה. עם יאיר כל כך רציתי להזדקן יחד, אני רואה את בני ה־90, שמחזיקים ידיים, ואני אומרת: הלוואי עלי, וזה לא קרה לי, אולי עוד יקרה, אני אופטימית. אני מנסה להתנחם ולומר לעצמי - מי יודע מה החבילה שלהם, מי יודע מה עובר עליהם. והילדים מאוד מחזקים. שי, בן 19, עדי בן ה־9, ורוי בן 18, לומד עדיין, והוא לימד אותי את השיעור הכי גדול בחיים - יש לו מחלה שבגללה איבד את כל השיער בגוף, ולמרות הכל הוא פאר היצירה שלי, הוא מושלם. אומנם בשל מחלתו הוא ממעט לצאת מהבית, כי הוא מרגיש חשוף.

אני מדברת על זה כי הוא מרשה לי, ואני מדברת על זה כדי לעזור לאחרים להתמודד עם המחלה הזאת. כשזה התחיל בקרחות קטנות ואז כל הגבות נשרו, חזרתי ואמרתי לו כמה הוא חתיך הורס גם ככה - כי זה באמת מה שהרגשתי. ההתמודדות זה לעשות מהכל צחוק. אני באמת חושבת שהמחלה הזאת יכולה להיות הקלף הכי טוב שלו, מזה הוא יהיה מקצוען ומיוחד. הוא קיבל פטור מהצבא. אני רוצה לספר את סיפורי כדי לתת כוח לאנשים אחרים, שיבינו שגם החיים של יודקביץ הם לא פשוטים. ואפשר לעבור.

מנסים להכיר לי גברים כל הזמן. אני בעשייה כרגע. חשוב לי למצב, לייצב, לעצב את מקומי בעולם העסקים. אבל באמת זה קצת עצוב לי שאין לי עם מי ללכת לישון בלילה, ועם מי להעביר צחוקים פרטיים, ולאכול ביחד. מה שמפחיד אותי זה העובדה שאני מתרגלת ללבד שלי - שכיף לי לפרוש ידיים ורגליים במיטה, וחוץ מזה אני מוקפת בגברברים קטנים".




לא רוצה ריאליטי

הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"הציעו לי המון, 'מחוברים', 'רוקדים עם כוכבים', זה לא מעניין אותי, אני קצת במקום אחר, ותודה לאל, יש לי בסיס כלכלי, ואני לא חייבת לעשות כל דבר. לפני חודשיים הייתי באיזה אודישן והבמאי אמר לי 'תדעי שהסרט הוא דל תקציב', אז סירבתי, לא בא לי יותר לעשות סרטים דלי תקציב, הגיע הזמן שיכבדו את האמנים באמת. לא רוצה לעבוד כמו חמור בתיאטרון ולהרוויח כמה אלפים, אני אעשה היום מה שיכניס הרבה כסף. כל הזמן מזדעזעים מאמנים שמקבלים כסף על הגעה להשקות, ממה אתם רוצים שיחיו? החיים הם יקרים, וצריך להתפרנס ממשהו.

"כשהייתי בת 25 ועשו תצוגות בקצב מטורף, הייתי עושה חמש תצוגות ביום, ועשיתי המון כסף, וכל הזמן שאלו אותי 'ומה עוד את עושה כדוגמנית?'. מה אני עוד עושה - עובדת סביב השעון, אבל כל הזמן מקטינים דוגמניות, בעולם עושים מזה קריירה מפוארת ומתעשרים מזה".

לא חורה לך שלא פיתחת קריירה מעבר לים?
"רציתי להיות פה עם המשפחה. גם לא דחפו אותי כמו בר רפאלי שאמא שלה דחפה אותה ובזכותה היא איפה שהיא. אני מסתכלת על בר והיא התחתנה ובהריון, היא בת 30, אז אמא דחפה, השגיחה אבל נראית כבן אדם עם הרגליים על הקרקע. בר דוגמה לילדה טובה".

ומה דעתך על כל הסוכנים שצדים בנות 14 ומלבישים אותן בהלבשה תחתונה?
"כמו שאמרתי, אני חושבת שזה נכון להתחיל בגיל יותר מבוגר. אני אומנם התחלתי בגיל 13, אבל זה לא היה העולם של היום עם רשתות חברתיות ואינפלציה של דוגמניות. הכל היה שקט ורגוע, והייתי אחת מהיחידות במינן. לא הייתה לי תחרות, לכן נורא קשה להשוות את זה. אם הייתה לי בת, לא הייתי עומדת בדרכה לקריירת דוגמנות, אבל הייתי מנסה לשכנע אותה להתחיל בגיל יותר מבוגר".

כשיודקביץ מתחילה לחפש את המלצרית כדי להזמין איזה סנדוויץ' ראוי, עולה הנושא שאף ראיון עם דוגמנית לא יכול בלעדיו: הפרעות אכילה בדוגמנות.

"עד היום, גם כשאני בת 50, כשיש לי צילומים, אני מנסה שלושה ימים קודם לאכול קצת פחות כדי שזה יעזור לבטן להיות שטוחה. זה מגיע מהמקום המאוזן הזה. אף פעם לא עשיתי דיאטות. יש לי מנגנון שפוי, אם אני מרגישה כבדות כמו בזמן השיקום מהפציעה, כששכבתי והתפנקתי, אז אני אאזן את זה, לא אוכל ג'חנון שלם, אלא חצי, אוכל יותר סלט אבל לא יותר מזה. לא מוכנה להשתעבד וגם לא הייתי מעולם כזו".

אבל את בטח מודעת לתופעה.
"רואה את ערוץ האופנה, תלבושות וכל מה שקשור לעולם האופנה. אני רואה את הדוגמניות ומתחלחלת מהרזון. זה רזון בכפייה. אבל אין מה לעשות, הן מתאימות את עצמן לתקופה. לחשוב שדוגמנית בשם ג'יג'י חדיד, שהיא פצצת עולם, כתבו עליה שהיא שמנה. היא אומנם לא רזה שדופה אבל היא פצצה. מודל היופי שקיים היום לילדות צעירות הוא בעייתי".

סמים?
"בחיים לא. ב'אדמה משוגעת', כשהיינו צריכים להצטלם לסצינה שבה אנחנו מעשנים, אי אפשר היה לצלם את זה, כי לא יכולתי אפילו להתקרב. צילמו לי רק את האצבעות אוחזות בסיגריה. זה משהו באופי שלי, הפחד שלי לאבד שליטה. גם אלכוהול ביום שישי, יין של הקידוש".

הטרדות מיניות?
"אני עד כדי כך לא במקום הזה, שאני שמה את הנייד שלי באינסטגרם. זה נורא תלוי איפה אתה נמצא, עם מי, ובטיימינג. תמיד פה ושם יש מישהו שיזרוק 'וואי, איך את נראית טוב', אבל לא קרה לי מקרה מוקצן. אנחנו חיים בעידן כזה שבו הכל די פרוץ והכל מותר. מישהי שהוטרדה יודעת את האמת. לא חושבת שמישהי שמעלה את זה לסדר היום החדשותי ממציאה, זה לעבור שלבים לא פשוטים עם עצמה, אז מישהי שחושפת כנראה שיש שם משהו. בארצות הברית רק להגיד למישהי שנראית טוב זו הטרדה מינית. צריך לשמור על סגנון דיבור ועל ההתנהלות, לא לתת פתח, כי לפעמים זה מתפרש לא נכון בחברה שלנו, במקומות של כוח. זה עצוב לשמוע שזה קיים. "אבל אני אישית, אהיה עצובה כשיפסיקו להגיד לי 'את שווה'. היום כבר אומרים לי: 'איזו אישה יפה את', כבר לא אומרים 'איזה כוסית', אני מבוגרת מדי".