סיפורה של אלקבץ, זוכת שלושה פרסי אופיר, שאקורד הפרידה שלו היה באחרונה בתפקיד ראש הממשלה במיני־סדרה הצרפתית “טריפליום” - היה סיפור סינדרלה מרתק של מי שכמו פרצה לעולם הקולנוע משום מקום בלי שום הכשרה קודמת. אתמול, כשנקטפה ממנו בטרם עת בגיל 51, בעיצומה של קריירה משגשגת, נראה שההילה שהקיפה אותה התעצמה ועברה לזירה הבינלאומית. “היא הייתה גדולה מהחיים”, זה היה המשפט שחזר ונשנה בדברי מספידיה. גדולה מהחיים הייתה בעשייתה האמנותית ובכל הליכותיה.
 
“שלפו אותי מהרחוב כשעברתי בחיפה”, סיפרה אלקבץ בראיון שערכתי עמה בשנת 1997 כיצד נקלעה בגיל 16 אל עולם הזוהר. “הופעתי בתצוגות אופנה במקביל ללימודים. אז זה לא היה שגרתי, בפרט שהייתי על קו ניו יורק־פריז. אבל היום כל ילדה בת 12 יכולה למצוא את עצמה על תקן של דוגמנית”. את שירותה הצבאי עשתה אלקבץ הרחק מאור הזרקורים כחזאית בחיל האוויר. “זה היה שירות מעניין”, ציינה. “נשאר לי ממנו ההרגל לחפש עננים בשמיים כשאני יוצאת החוצה”.
 
כשאגב כך שאלתיה אם היא אוהבת שמש, הגיבה במענה המטיל אלומת אור על אישיותה המיוחדת: “אני מאוד לא אוהבת שמש, גם אם אומרים שהיא מיטיבה עם הנפש. אור חזק עלול לדכדך אותי ולהפריע לי לפקוח את העיניים, מה גם שיש לי בעיה של קטרקט בעיניים. בינתיים נוח לי עם המצב הנוכחי. כשאני לא רואה, זה מאפשר לי קצת לתפוס מרחק”.
 

בניגוד לדוגמנות, שאליה נקלעה באקראי, המעבר של אלקבץ למשחק היה מהלך יזום מצדה. “זה קרה לי כשהבנתי שגמרתי עם הדוגמנות והרגשתי שמיציתי את עצמי בתחום”, העידה. “בתחילת הדרך, כשעברתי מדוגמנות למשחק, קצת קשה היה לי עם העובדה שסגרו עלי לכיוון מאוד מסוים. אבל עם הזמן, ככל שאני מודעת יותר לכישורים שלי, גם אם מצפים ממני לתפקידים הזויים־מסתוריים־טרגיים, אני נהנית להפגין יכולות קומיות בהצגות שאני משחקת על הבמה”.

אלקבץ
 

"ניקיון פנימי"


לאחר שהתאהבה בהסרטת “המיועד” בכוכב הסרט, שולי רנד, התפתח גם רומן בינה לבין חיים בוזגלו, במאי הסרט “צלקת”, שבו השתתפה. כששאלתיה אם קל לה להתאהב באנשים שהיא עובדת איתם, השיבה: “ההתאהבות, במובן זה או אחר, חשובה לי, אבל לא תמיד היא דומיננטית. בדרך כלל אני מוצאת לנכון לעשות הפרדה בין העבודה לבין הרומנטיקה”.
 
“נראה לי שעדיף לי לרכז את כל האנרגיות שצומחות בתוכי תוך כדי תהליך של עבודה סביב סצנה נפלאה אחת ולא לבזבז אותן קודם לכן”, הוסיפה. “ואם כבר להתאהב, אז להסתפק בגעגוע, בריגוש הפנימי”.
 
עם רנד היא המשיכה ל”אדי קינג”, סרטו של גידי דר, וממנו דילגה ל”שחור”, סרטו של שמואל הספרי, שהביא לה עם כישרונה המתפרץ את הראשון בשלושת פרסי אופיר. הופעתה בסרט הזה כדמות אבירת יגון הביאה להשלכתה עליה. הרחיק לכת כתב אחד שבכתבתו עליה ציין שבמהלך הראיון עמה בקושי פתחה את פיה, ועל פניה החיוורים לא עלה ולו חיוך אחד. בראיון שלי אני פגשתי רונית אלקבץ אחרת. היא התגלתה בו לא רק כשחקנית מוכשרת, אלא גם כמי שכאשר רצתה, דיברה בלי מעצורים, כשדבריה מלווים בלא מעט צחוק.
 
“אני לא מכשפה כפי שמנסים לתאר אותי, גם אם אני מודה שיש בי חריגות מסוימת שעוברת לתפקידים שאני משחקת”, העידה על עצמה אלקבץ בראיון ההוא.

"לא מכשפה". רונית אלקבץ. צילום: אמיר מאירי"לא מכשפה". רונית אלקבץ. צילום: אמיר מאירי

 
בתקופת הראיון היא הופיעה על במת צוותא בתפקיד של חשפנית בהצגת “סטריפטיז אחרון בהחלט”. לא הייתה לה בעיה לחשוף את עצמה בסרטים, דבר שהגיע לשיאו ב־2001 ב”חתונה מאוחרת”, סרטו קוצר השבחים של דובר קוסאשווילי. הופעתה הממגנטת שם לצדו של ליאור אשכנזי הביאה לה את פרס אופיר השני.
 
בקולנוע יותר קל לך להתערטל? שאלתי אותה אז, והיא ענתה: “לא בהכרח. בתיאטרון יש כעין מסך שחור, כשהשחקן לא ממש רואה את הקהל, ודרך המסך השחור הזה אולי יותר קל להיחשף. בצילומי סרט, לעומת זאת, יש אומנם תחושה של אינטימיות, אבל אתה מוקף באנשי צוות בדיוק כשהזרקורים מאירים אותך. בסיכומו של דבר, אני מוצאת בכך בעיה גדולה גם אם אני לא משוחררת מעכבות”.
 
עוד משהו לגבי “סטריפטיז אחרון בהחלט”, הצגה שבה יכלה לתת דרור להשקפותיה. “לדעתי זאת ההצגה היחידה כעת המצביעה באופן חד־משמעי על האמת הפוליטית שלנו, ללא עכבות וסייגים”, אמרה. “אני רואה בכך אירוע מאוד חשוב בתיאטרון. לשחקן זה תענוג גדול לומר על הבמה דברים שהוא מאמין בהם. לא כולם מקבלים זאת. יש אנשים בקהל שהמסר שאנחנו מעבירים חזק מדי עבורם והם קמים ועוזבים באמצע. למזלנו הם מעטים”.
 
על הופעתה דאז בהצגת “אינדיגו”, בתיאטרון חיפה, אמרה אלקבץ: “זהו התפקיד הראשון שמוציא ממני איזושהי בריאות עם חיוך ענק על הפנים”.

רונית אלקבץ. צילום: אריק סולטןרונית אלקבץ. צילום: אריק סולטן

 
מה זה עושה לך?
“כמה שאני מוצאת כאן את עצמי לפעמים מתעייפת מהמאמץ, אולי גם קצת מבואסת, יש לי במהלך ההצגה תחושה של ניקיון פנימי, אפילו הזדככות, תוך כדי מגע עם החוט השחור של ההומור המשוחרר בהצגה”.
 
את הקריירה שלה המשיכה אלקבץ בשלל סרטים בארץ ובצרפת. היא זכתה בשני פרסי אופיר נוספים על הופעותיה בסרטים “חתונה מאוחרת” ו”ביקור התזמורת”. סרטה של אלקבץ “גט”, חלק מהטרילוגיה שכתבה וביימה עם אחיה שלומי אלקבץ, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר לשנת 2014 ונבחר לייצג את ישראל באוסקר.
 
הרבה לפני הקריירה הצרפתית שלה, חתמה אלקבץ את הראיון במילים: “לאחר תהפוכות לא מעטות שעברו עלי בשנים האחרונות, יש לי צורך מאוד אמיתי בשינוי, אולי יתבטא בשינוי מקום. בעיקר אני מרגישה צורך קצת להתרחק מפה”.