עיתוי, כך אומרים, הוא הכל בחיים. את האמירה הקלישאתית־אך־כל־כך־נכונה הזאת למדו על בשרם בימים האחרונים פרנסי חברת ההפקה הצרפתית "סטודיו קנאל". ביום רביעי האחרון הם העלו ב־237 בתי קולנוע בכל רחבי צרפת את סרט האקשן Bastille Day (בתרגום ישיר לעברית "יום הבסטיליה", ובשם שהמפיצים נתנו לו כאן: "הג'וב הצרפתי"). הסרט, קופרודוקציה צרפתית־בריטית־אמריקאית, מתאר מרוץ למציאת האחראים למתקפת טרור בקרן רחוב בפריז שהתרחשה בערב יום הבסטיליה (יום העצמאות הצרפתי). על פי כל הסימנים, הסרט היה אמור לקצור הצלחה בקופות, בייחוד נוכח סמיכות ההפצה שלו לערב יום הבסטיליה האמיתי, שנחגג למחרת היום.

למחרת, ה־14 ביולי, חשכו השמיים על צרפת ועל העולם כולו. מוחמד אל־חוויג' בוהלאל, צרפתי יליד טוניס שפעל בהשראת ארגון הטרור דאע"ש, דרס למוות 84 בני אדם ופצע למעלה מ־100 נוספים בפיגוע דריסה שהתרחש לאורך הטיילת של עיר הקיט הפסטורלית ניס – בדיוק בשעה שההמונים התכנסו לחגוג יחדיו. תחזיות האימים ש"הג'וב הצרפתי" ביקש להתריע מפניהן התממשו אחת לאחת, ואולמות הקולנוע התרוקנו במכה.

הפיגוע בניס ב"יום הבסטיליה". צילום: רויטרסהפיגוע בניס ב"יום הבסטיליה". צילום: רויטרס

ב"סטודיו קנאל" הבינו מיד שהמציאות עולה על כל דמיון, ושלנוכח ממדי הזוועה אין טעם להמשיך להציג את הסרט שלהם על המסך הגדול. "ביקשנו מכל בתי הקולנוע בצרפת להוציא אותו מהאולמות, מכיוון שחלק מהאספקטים שלו אינם עולים בקנה אחד עם מצב הרוח הלאומי", הסבירה דוברת מטעם "סטודיו קנאל" לסוכנות הידיעות AFP.

מבחינת האולפנים, מדובר במכה כלכלית קשה. שבועות ארוכים של פרסום קדמו לצאת הסרט, ותמונתו של הכוכב הבריטי אידריס אלבה אוחז אקדח בפוסטר של הסרט עיטרו מזה תקופה תחנות מטרו ואוטובוסים ציבוריים בערים צרפתיות מרכזיות. ביום שישי, למחרת פיגוע הדריסה, כבר הורדו כל הפרסומים המבשרים על בואו של "הג'וב הצרפתי" לבתי הקולנוע. ברשת, התגובות הסוערות לא איחרו לבוא. "אני לא מסכימה עם המהלך הזה, זה בדיוק מה שהקיצונים מנסים להשיג", התריעה גולשת נזעמת בפייסבוק. באתר IMDB, סיפר גולש אחד שהספיק לצפות בסרט בטווח שבין הפיגוע לבין הורדתו מהאקרנים. "צפיתי בסרט בצהרי יום חמישי בפריז. אולם הקולנוע היה נטוש לגמרי, בעוד שהאולם הצמוד, שבו הוקרן סרט האימה 'לזמן את הרוע 2', היה מפוצץ באנשים", הוא דיווח.

למען ההגינות יש לציין כי הפצת הסרט – שחציו דובר אנגלית וחציו צרפתית - מלכתחילה הייתה נתונה לסערה ציבורית, כשמבקרי קולנוע שונים, דוגמת גאי לודג' ממגזין "וראייטי", הטילו ספק בנכונות של הקהל הצרפתי להיסחף אחר עלילה שבמרכזה סוכן CIA (אלבה) שרותם לעזרתו נוכל צעיר, במאמץ למנוע מתקפה מתוכננת בלב פריז. "אנחנו נמצאים חודשים אחדים אחרי מתקפת הטרור המשולבת של ה־13 בנובמבר, שהותירה 130 קורבנות ופצועים רבים", כתב לודג' בביקורת שלו, "האירועים עדיין טריים בזיכרון הקולקטיבי, ולא ברור אם אנשים ידעו להבדיל בין המציאות לבדיון".

בינתיים, יש להדגיש, הפצת הסרט לא נפגעה במדינות כמו אוסטרליה, גרמניה, בריטניה ואפילו פה בישראל, כאן התברר בדיעבד שההחלטה להעניק לו שם שלא מתקשר ליום הבסטיליה היא נכונה (השם "הג'וב הצרפתי" הוא בכלל פראפרזה על להיט האקשן הזכור לטוב "הג'וב האיטלקי" שיצא בקיץ 2003).




תזכורות כאובות

קשה שלא לקרוא על המהלך למשוך מבתי הקולנוע סרט שמזכיר בצורה מצמררת אירוע ממשי, שאירע סמוך לצאתו לאקרנים, בלי להיזכר בטירוף הכללי שאחז בהוליווד בסוף 2001 ותחילת 2002, בצל פיגועי ה־11 בספטמבר. שורה ארוכה של תוכניות טלוויזיה וסרטים מתוכננים, שבהם מילאו תרחישי טרור תפקיד מרכזי, התרסקויות מטוסים ופצצות, בוטלו לחלוטין או שונו בדקה ה־90, בחסות מתקפת הטרור הגדולה ביותר שידע העולם מאז ומתמיד. אולי הדוגמה הבולטת ביותר הייתה זאת של להיט הקומיקס "ספיידרמן", שעתיד היה לצאת באביב 2002 לאקרנים וטריילרים לקראת צאתו הוצגו כבר באזור ספטמבר הגורלי ההוא. באחד הטריילרים נראה איש העכביש, אז בגילומו של טובי מגוויר, כשהוא טווה את קוריו בין שני מגדלי התאומים, ואף תופס בעזרת הקורים מסוק שחג באוויר בין שני המגדלים. כמובן שלאחר הפיגועים כל תרחיש שבו נצפים מגדלי התאומים ולצדם כלי טיס כלשהו היו תזכורת כאובה לגרוע מכל, אז אולפני סוני מיהרו להסיר את הטריילר, ובסרט עצמו נוספו ברגע האחרון סצנות שבהן נראה ספיידרמן מתעופף על רקע דגל ארצות הברית – עדות לגל הפטריוטיזם שדבק באמריקאים מיד לאחר המתקפה. אגב, בשנת 2013 מצא עותק של הטריילר הגנוז את דרכו ליוטיוב, ככה שמי שמעוניין לצפות בו מוזמן לאתר אותו באתר הסרטונים הפופולרי.

ג'קי צ'אן. ההפקה שלו בוטלה לחלוטין לאחר מתקפת ה-11.9. צילום: Kevin Lee/getty imagesג'קי צ'אן. ההפקה שלו בוטלה לחלוטין לאחר מתקפת ה-11.9. צילום: Kevin Lee/getty images

סרטים נוספים שהושפעו מהפיגועים היו "גברים בשחור 2" (סצנת השיא של הסרט הועתקה ברגע האחרון ממגדלי התאומים לפסל החירות), "פגיעה היקפית" עם ארנולד שוורצנגר (יציאתו לאקרנים של הסרט, שעסק במתקפת טרור בחזית של מגדל בלוס אנג'לס, נדחתה בארבעה חודשים, ולבסוף הסרט כשל כלכלית) ו"צרה גדולה" עם טים אלן (הסרט נדחה בשבעה חודשים בגלל עלילת משנה שעסקה בניסיון להבריח פצצה על גבי מטוס נוסעים). הסרט שהכי נפגע היה קומדיית אקשן בשם Nosebleed בכיכובו של ג'קי צ'אן, שהפקתה בוטלה לחלוטין. על פי ויקיפדיה, הסרט היה אמור לעסוק במנקה חלונות שעובד במגדלי התאומים, שמגלה במקרה מתקפת טרור מתוכננת ומצליח למנוע אותה.

טווה את קוריו בין שני מגדלי התאומים. הטריילר המקורי של ספיידרמןטווה את קוריו בין שני מגדלי התאומים. הטריילר המקורי של ספיידרמן

ואי אפשר שלא להיזכר בדוגמאות נוספות, שבהן המציאות חזתה תרחישי אימים שאחר כך התרחשו כמעט אחד לאחד. בעונה החמישית של סדרת הטלוויזיה "הומלנד" (המבוססת על "חטופים" הישראלית), מסתנן סוכן ה־CIA פיטר קווין (בגילומו של רופרט פרנד) לשורותיה של התארגנות מוסלמית לביצוע פיגוע ראווה בתחנת הרכבת התחתית של ברלין, ועמיתתו קארי מתיסון (בגילומה של קלייר דיינס) מנסה למזער את הנזק הצפוי. העונה שודרה בסתיו אשתקד, בדיוק כשהתרחשו הפיגועים בפריז, ורשת Showtime, ששידרה את פרקי השיא של הסדרה, הוסיפה בתחילת הפרק ששודר מיד לאחר המתקפה את הכתובית הבאה: "על רקע האירועים הטרגיים של השבוע האחרון בפריז, אנחנו מבקשים להזכיר לצופינו ש'הומלנד' מכילה תוכן שיש מי שעשויים למצוא אותו צורם. אנחנו מבקשים להביע את תנחומינו הכנים לכל מי שנפגע במתקפת הטרור". באחד הפרקים האחרונים הקליטו המפיקים דמות מרכזית, בגילומה של מירנדה אוטו האוסטרלית, כמי שאומרת: "אנחנו לא רוצים שיתרחש כאן מה שקרה בפריז", וההקלטה נערכה לתוך הפרק, זמן רב לאחר שצולם.

קלייר דיינס ב"הומלנד"קלייר דיינס ב"הומלנד"

פרק של סדרת הטלוויזיה "סופרגירל", שתוכנן להיות משודר ברשת הטלוויזיה האמריקאית CBS בשבוע של המתקפה בנובמבר אשתקד, נדחה, כיוון שהוא עסק בניסיונות של גיבורת־העל לעצור שורה של פיגועים מלהתרחש, ופרק של סדרת הטלוויזיה NCIS: Los Angeles, שבו חיפשו גיבורי הסדרה אחרי גיבורה שגויסה על ידי ארגון טרור, הושהה אף הוא, לטובת פרק קצת פחות שנוי במחלוקת.




הרי התחזית

קווי הדמיון האדירים בין רצף האירועים האינטנסיבי שפוקד את עולמנו במאה ה־21 לבין מדיות פופולריות כמו קולנוע וטלוויזיה לא מוגבל, כמובן, רק לטרור האסלאמי, אבל אין ספק ששם הדמיון מצמרר במיוחד. במקרים אחרים, יש בזה אפילו משהו מרענן. סדרת הטלוויזיה "24" חזתה כבר בשנת 2002 שיהיה לארצות הברית נשיא שחור (ואולי אגב כך נתנה לגיטימציה למועמדות של אובמה בבוא היום), ועונה מאוחרת יותר חזתה נשיאה אישה (נדע עוד כמה חודשים האם יש בכך ממש). מפיקי "הומלנד" דחו את עליית העונה השישית שלהם מנובמבר 2016 לינואר 2017, כדי לתאר עלילה דומה, שבה אישה צפויה להיכנס לראשונה לבית הלבן, ואפשר שהמפיקים ממתינים לבחירתם של קלינטון או טראמפ כדי לראות עד כמה הם קלעו בתחזיות שלהם.

"אנחנו בסוג של דילמה", הסביר באחד הראיונות שהעניק לתקשורת בלשהי העונה שעברה אלכס גנזה, המפיק והתסריטאי של הסדרה, "מצד אחד, אנחנו תוכנית שמשודרת בטלוויזיה שנועדה לשעשע את ההמונים. אבל מצד שני, אנחנו מאכלסים מעין שטח אפור מהבחינה הזאת שאנחנו אחת התוכניות היחידות שמשודרות בימים אלה שמגיבה בזמן אמת על אירועים כמו תרחישי טרור שמתרחשים בעולם ושמאיימים עליו. מהבחינה הזאת, חשוב היה לנו להראות בעונה האחרונה שלא כל הקהילה המוסלמית באירופה מורכבת מג'יהאדיסטים שטופי מוח, ושלא כולם מדברים ב'קול אחד'. אני מקווה שלפחות בזה הצלחנו לעשות קצת צדק".

מה שבטוח, כל צירופי המקרים האלה מהדהדים את אמרתו של הוגה הדעות האירי אוסקר ויילד, שטבע כבר בשנת 1889 את התובנה הבלתי נמנעת: "החיים מחקים את האמנות יותר משהאמנות מחקה את החיים".