האם מל גיבסון עומד בפני הקאמבק הגדול שלו? האם הוליווד תסלח לו על הערותיו האנטישמיות ועל סדרת ההתחרפנויות בגילופין שבהן נודע? זאת השאלה שכתבי הקולנוע ברחבי העולם שואלים את עצמם בימים אלה. עם סרט חדש בעל מסר פציפיסטי בבימויו, סרט חדש על גאולה בכיכובו, עשר שנות פיכחות (“זה הישג גדול", אמר גיבסון שסבל מאלכוהוליזם במשך מרבית חייו הבוגרים) ותינוק חדש בדרך, גיבסון סולל את דרכו חזרה לקונצנזוס הקולנועי. כל התנאים לכך הבשילו, השאלה היחידה שנותרה היא אם העולם יסלח לו.

בסוף החודש יעלה אצלנו סרט חדש בכיכובו של גיבסון, מותחן אקשן אלים ודרמטי בשם “נמלטת" של הבמאי הצרפתי ז'אן–פרנסואה רישה, שבו הוא מגלם אסיר משוחרר שיוצא להגן על בתו האובדת בת ה–17 מפני קרטל הסמים שבעקבותיה. בתחילת הסרט אנחנו רואים אותו בפגישה של “אלכוהוליסטים אנונימיים" - הוא מדבר על האיש שהיה כששתה, על האנשים שפגע בהם. הוא רוצה לכפר על עברו ולהפוך לאדם טוב יותר. הדמות שהוא מגלם בסרט מדברת, אבל זה נשמע כאילו גיבסון מדבר על עצמו.

זה לא סרט גדול במונחים הוליוודיים, לא איזה בלוקבאסטר או גורף אוסקרים, אלא סרט קטן, בהפקה צרפתית, שמראה שלגיבסון עדיין יש את זה כשחקן. הוא עדיין כשיר לסחוב סרט על כתפיו החסונות.

השנה מלאו למל גיבסון 60. יש לו שיער אפור וזקן עבות לבן. הוא השווה לאחרונה את הלוק החדש שלו למראה של קרל מרקס. עבר זמן רב מאז היה כוכב האייטיז החתיך של “מקס הזועם" ו"נשק קטלני", וגיבסון חווה עליות מפוארות והתרסקויות כואבות. מי שהתחיל ככוכב אקשן, המציא את עצמו מחדש כבמאי, וב–1995 זכה באוסקר לבמאי הטוב ביותר ולסרט הטוב ביותר, “לב אמיץ", שבו גם כיכב כאחד מגיבוריה הלאומיים של סקוטלנד.

גיבסון לא ביים הרבה סרטים במהלך הקריירה שלו, אבל כל אלה שעשה היו קשים לעיכול ולצפייה. כשנשאל פעם מה יותר מספק אותו, לשחק או לביים, תשובתו הייתה “יותר מספק כמובן לביים. אולי אני מגלומן, אבל אני אוהב לשלוט בכל הסיפור, לקבל את כל החלטות".

לא לעבוד איתו

אבל גיבסון לא תמיד מקבל את ההחלטות הנכונות. שמו הטוב החל להיפגם ב–2004, כשביים את הסרט השערורייתי “הפסיון של ישו", שנתפס על ידי רבים כאנטישמי. “אישור" לטענה שגיבסון אנטישמי הגיע כעבור שנתיים, כשנעצר בלוס אנג'לס בעקבות נהיגה במהירות מופרזת. הוא היה שיכור, ולאחר שנעצר סינן לעבר השוטרים הערות אנטישמיות ואמר שהיהודים אחראים לכל המלחמות בעולם.

ולא מדובר בתקרית יחידה. הקללות שגיבסון סינן כשהיה שיכור התווספו למסר של “הפסיון של ישו", ולעדותה של וינונה ריידר היהודייה שסיפרה שהוא קרא לה פעם “חומקת תנורים" (הבנתם? כי לווינונה לקח קצת זמן). בקיץ האחרון, אגב, גיבסון הכריז שהוא מתכוון להתאחד עם התסריטאי של “לב אמיץ", רנדל וואלאס, על מנת להפיק סרט המשך ל"הפסיון של ישו" שיתמקד בתחייה של ישו.

בשנים האחרונות גיבסון עושה ככל יכולתו כדי להתרחק מתדמית האנטישמי. הוא התנצל על ההערות שלו, ובא לחגיגת בר המצווה של בנה של העיתונאית האמריקאית–יהודייה אליסון הופ ויינר, שטענה כי תרם בסתר מיליוני דולרים לארגוני צדקה יהודיים. העובדה שהחל לפני כמה שנים לעבוד עם התסריטאי ג'ו אסטרהז (“אינסטינקט בסיסי") על סרט שיזם על יהודה המכבי נתפסה גם היא כניסיון כפרה על הערותיו האנטישמיות.

אבל גם זה לא נגמר טוב. גיבסון דחה את התסריט שהוגש לו, הפרויקט לא יצא אל הפועל, ולפני שנתיים אסטרהז פרסם ספר אלקטרוני בשם “Heaven and Mel", שבו הוא מגולל את קורות עבודתו עם גיבסון וצייר אותו כשונא יהודים קיצוני, מטורף ואלים.

ואחרי שסומן כאנטישמי, וגם שחרר כמה אמירות הומופוביות, גיבסון גם הסתבך באלימות נגד נשים, כשבת זוגו לשעבר ואם אחת מבנותיו, הפסנתרנית אוקסנה גריגורייבה, טענה כי הכה אותה ופרסמה שיחות טלפון שבהן הוא מקלל אותה ואומר לה דברים כמו “הלוואי שחבורה של שחורים תאנוס אותך" ו"אני אשרוף את כל הבית, אבל קודם תמצצי לי".

שתי הפרשיות הפכו את גיבסון לפרסונה נון גרטה בהוליווד. סוכנים בכירים הורו לקהילה ההוליוודית לא לעבוד איתו, ובמשך שנים השם מל גיבסון בעיקר עורר חלחלה אצל כל מי ששמע אותו. אבל הזמן מרפא כל פצע, והוליווד כמובן מתה על סיפור קאמבק טוב. הסרט שאמור לתת לגיבסון את ההזדמנות השנייה הוא “הסרבן", שעלה אצלנו בתחילת החודש. זהו הסרט הראשון שלו כבמאי זה עשור, והוא צובר באזז אוסקרים מכובד, בעיקר בשל המסר האנטי־מלחמתי שלו. גיבסון מביא למסך הגדול את אחד הקרבות המדממים ביותר של מלחמת העולם השנייה. וכידוע, כבמאי הוא לא חושש מסבל אנושי גרפי, להפך.

“הסרבן" הוא סרט מלחמה ביוגרפי המספר את סיפורו של דזמונד דוס, החייל האמריקאי היחיד בהיסטוריה שלחם במערכה צבאית ללא נשק. דוס, שנפטר לפני שלוש שנים בגיל 87, היה חובש בצבא ארצות הברית שעוטר במדליית הכבוד על פועלו במלחמת העולם השנייה. הוא היה סרבן מצפון מטעמי דת, שהכיר בצורך לצאת להילחם אך התנגד לקחת חלק בהרג, והפך לגיבור מלחמת העולם השנייה כאשר הציל במו ידיו את חייהם של 75 חיילים אמריקאים בקרב המדמם על אוקינאווה.

בסרט מגלם אותו השחקן אנדרו גארפילד (“ספיידרמן המופלא") בצורה הרואית וסוחטת דמעות, כמו שגיבסון אוהב. גארפילד, אגב, הוא יהודי, ומן הסתם הליהוק שלו לתפקיד הראשי אינו מקרי, וגם לא עבר בשקט. ג'ימי קימל שאל את גארפילד בפירוש אם הוא פחד לעבוד עם גיבסון אחרי שיצא לו שם של אנטישמי. השחקן צחקק באי נוחות ואמר שלא חשש.

אבא דלוק

את המסר הפציפיסטי של גיבסון ניתן לקרוא גם בהקשר של היותו קתולי. “התפקיד של הוגו ויבינג, כאביו האלכוהוליסט והמתעלל של דוס, נראה כמו מחווה סמי אוטוביוגרפית", נכתב בביקורת אוסטרלית על הסרט. “כחייל לשעבר שרדוף על ידי זיכרונותיו ממלחמת העולם הראשונה, הוא נוטה להתקפי זעם מתוך שכרות, ולדיכאון. יש פה הקבלה ברורה לאמונה הדתית של גיבסון עצמו ולמאבקים שלו עם אלכוהול. אבל התיאבון של הסרט להראות סבל פיזי קיצוני, המלווה באפשרות מרומזת לגאולה ולהרואיות, הוא המקום שבו הקתוליות של גיבסון באמת מוצאת ביטוי אסתטי".

מצד אחד, גיבסון שמח על החזרה שלו לעניינים. “אני מרגיש בר מזל על כך שנותנים לי לעבוד במשהו שאני אוהב", הוא אמר לאחרונה ל"אנטרטיינמנט טונייט", כשנשאל להרגשתו על כך שהוליווד שוב מקבלת אותו בזרועות פתוחות. “זה מעניק לי הרגשה טובה, זה מספק ומוכיח שאולי בכל זאת אני יודע מה אני עושה".

מצד שני, גיבסון לא אוהב לראות בזה קאמבק. הוא לא אוהב לדבר על המעשים שעשה ולא מתכוון לומר מה הוא מרגיש כלפיהם עכשיו או לדון בנושאים כמו כפרה וגאולה. כשמראיינים מנסים לדבר איתו על עברו הבעייתי, הוא מסתפק ב"זה היה מזמן, המשכתי הלאה".

ההתחדשות של גיבסון היא גם במישור האישי. בשנתיים האחרונות הוא יוצא עם צעירה בשם רוזלינד רוס - הוא בן 60, היא בת 26. רוס היא תסריטאית, והשניים הכירו זה את זה כשהיא התייצבה לראיון עבודה בחברת ההפקה שלו. בעבר הייתה אלופת וולטינג, ענף ספורט תחרותי שבו מתעמלים או רוקדים על גב סוס. כרגע היא בהריון ראשון, עם מה שעתיד להיות הצאצא התשיעי של גיבסון, שיש לו כבר שבעה ילדים מאשתו לשעבר, רובין מור, וילדה בת 7 מגריגורייבה. הילד הכי מבוגר של גיבסון, אגב, גדול מבת זוגו הנוכחית בעשור. ויש לו גם בן בגילה בשם מיילו, שהשתתף בסרט “הסרבן".

בדרך לילד תשיעי. גיבסון עם רוזלינד רוס. צילום: רויטרסבדרך לילד תשיעי. גיבסון עם רוזלינד רוס. צילום: רויטרס

“יש לי סימני מתיחה", התבדח גיבסון כשנשאל בתוכנית “גוד מורנינג אמריקה" איך זה לצפות לילד בפעם התשיעית. כשנשאל על פערי הגילים בינו לבין בת זוגו, ענה: “בעניין גיל ומערכות יחסים, זה רק מספר. אנחנו דלוקים אחד על השני".