חיו של האמרגן והמפיק אברהם דשא (פשנל) היו שזורים ברחובותיה ובחייה התרבותיים של תל אביב. אילו היה בין החיים, היה מציין לפני כחודש 90 שנה. פשה, בפי חבריו, שימש כחממה לכישרונות צעירים כמו שייקה אופיר, אריק איינשטיין, אורי זוהר והגששים. בעקבות הסמיכות לתאריך יום הולדתו, 6 בנובמבר, וכדי שהדור הצעיר יכיר את האיש שהשפיע רבות על התרבות בארץ, וכמובן כדי להזכיר לדור הוותיק את כל הטוב שהשאיר אחריו, שירלי קייזר סוטון מהמרכז להכרת תל אביב החלה להוציא סיורי הליכה שבהם היא מציגה תחנות משמעותיות בחייו של פשנל. הסיורים שעוברים במתחם קטן יחסית, אזור קינג ג'ורג', דיזנגוף ופרישמן, מלווים בפסקול ייחודי מחייו ובסרטונים וקטעים שבהם חבריו הטובים מספרים על פועלו.



בני המשפחה סייעו כמובן בתחקיר ותרמו פריטים אותנטיים מהארכיון האישי. התוצאה היא סיור המספר את סיפורה של תקופה, שבה אדם אחד לא נתן לחלומות שלו להישאר במגירה.



בין דירה לדירה


פשנל נולד בארץ ישראל בשם אברהם גרינברג וגדל בתל אביב עם אמו עדינה. הסיור בעקבות תחנות חייו מתחיל ברחוב קינג ג׳ורג' פינת שדרות בן ציון. פשנל חי כאמור עם אמו שהייתה אישה קשת יום. אביו, שעבד כשומר בחניון בבן יהודה, הקים משפחה חדשה וראה את בנו רק לעתים רחוקות. מכיוון שהמצב הכלכלי בבית לא היה טוב, פשנל ואמו דילגו בין דירות חדר קטנות באזור קינג ג׳ורג'. למעשה אפשר להגיד שהוא עבר בין 14-13 בתים בתקופת ילדותו. למרות התנאים האלה, הוא היה פעיל והקים מקהלת ילדים וקבוצת כדורגל (בלי כדור, כי לא היה כסף) ויזם פעילויות נוספות שהפכו אותו למלך השכונה.



עבר 14-13 דירות בילדותו. ביתו של אברהם דשא (פשנל), צילום: מיטל שרעביעבר 14-13 דירות בילדותו. ביתו של אברהם דשא (פשנל), צילום: מיטל שרעבי



בשכונת נורדיה יושב לו היום דיזנגוף סנטר. כשמסתובבים כיום בקניון השוקק והמלא בחנויות ובבתי קפה, קשה להאמין איך הכל התחיל, ושפעם ניצבה במקום הזה אחת השכונות הוותיקות של תל אביב. שכונת נורדיה ושכונת הצריפים שלה שהוקמו בשנות ה-20 של המאה הקודמת ועמדו עד שנות ה־60.



צריפי נורדיה נבנו על כרם של ערבי מיפו בשם חינאווי. הוא אפשר את הקמת הצריפים בתמורה לדמי שכירות נמוכים. אותו חינאווי נדקר ונרצח באותו מקום, ככל הנראה על ידי ערבים שחשבו שהוא משתף פעולה עם היהודים.



השכונה והצריפים של נורדיה סבלו לא רק מתנאי מחיה קשים אלא גם מהפצצות שיצרו הרס רב, כשמטוסי חיל האוויר האיטלקי הטילו בספטמבר 1940 פצצות. אפשר לראות גם היום את האנדרטה לזכר ההרוגים בהפצצות ליד מבנה "האוזן השלישית".



האנדרטה, הדי חבויה, היא הנקודה הראשונה שבה מתחילים להבין איפה פשה החל את חייו. מכאן הולכים לצריף של עדינה גרינברג. טוב, לא ממש צריף, אלא פינה שבה עמד הצריף, ממש בלב דיזנגוף סנטר, היכן שכיום ממוקמת חנות של גולף. כשפשנל כבר היה בוגר ומצליח הוא רכש את החנות הזו, אשר עברה מאז כמה גלגולים. פשה ביקש לשמור על המקום שבו הכל התחיל, אבל הוא לא הצליח להחזיק את החנות מבחינה כלכלית.



כשפינו את הצריפים כדי להקים את דיזנגוף סנטר, העבירו את עדינה גרינברג לדירה קטנה ברחוב טשרניחובסקי, פיצוי זעום על קרקע ששווה כיום המון כסף.



אבל נעזוב רגע את מחירי הנדל"ן של תל אביב ונחזור לפשנל. בגיל 16 הוא בחר לעזוב את העיר ולהתנדב לצבא הבריטי. אחרי ששוחרר חזר להתגורר בתל אביב והחל לעבוד כנהג הסעות של שחקני הקאמרי. במשך הזמן הוא הפך לחלק מהקליקה שלהם ובין היתר התחבר עם שייקה אופיר.



ב-1949 חזר מיכאל (מיקו) אלמז מלימודי משחק בניו יורק והחליט להקים תיאטרון קטן, ״זירה״, ברחוב ריינס בתל לאביב. כשהתיאטרון לא הצליח, הוא נתן לפשנל לנהל לו את המקום וזה הצליח לאושש אותו. זו, כמובן, התחנה הבאה בסיור, רגע לפני שממשיכים לכיכר דיזנגוף, מקום שבו פשה אהב לשבת בערבים. בזמן הזה הוא פגש עוד שני אנשים משמעותיים בחייו: חיים טופול ואורי זוהר.



השלושה חברו זה לזה והפכו שותפים בכמה מיזמי קולנוע. פשנל האמין מאוד בכישרונו של זוהר והפיק לו מספר סרטים. בכלל, הייתה לו יכולת לצפות את מה שהקהל יאהב והוא היה נחוש לקדם את המטרות שלו.



בין מועדון לקפה


במקביל להפקות, פשה בילה בערבים במועדונים: ״הסנטר הכפול״ ו"החמאם" ביפו ו"החתול העצבני" בירקון. זה לא מנע ממנו לבלות את הבקרים שלו בבית קפה "כסית" המיתולוגי. הישיבה במקום שימשה עבורו דרך נוספת להתחבר עם מפורסמי התקופה, שחקנים ומשוררים. בית הקפה היה קרוב לתחנה הבאה בחייו, פינת הרחובות דיזנגוף-פרישמן.



בית הקפה בגינת רות. צילום: מיטל שרעביבית הקפה בגינת רות. צילום: מיטל שרעבי



כאן נמצא פסאז' (מעבר מקורה להולכי רגל) "הוד", שנקרא על שם מעונות העובדים שנמצאו מולו. לפשנל היה משרד בפסאז', שהיה אז הומה אדם. הוא הקים שם גם את התיאטרון העממי של א. דשא פשנל, שהיה אהוד על הקהל שביקש לשלב תרבות והומור.



כשהפעילות של פשה צמחה, הוא נאלץ לעזוב את הפסאז' העמוס והעביר את המשרד לצד השני של הכביש, לבניין באוהאוס בדיזנגוף 108. הבניין עומד עד היום והוא אחד היפים לאורך הרחוב. לצד המבנה שכן באותה עת בית קפה קטן בשם ״פינתי״, שאליו הגיעו אנשים בתקווה לפגוש את פשנל.



מדיזנגוף עוברים לרחובות הקטנים של העיר, לכיוון גינת רות שנמצאת ממש מול רות 4, הכתובת שבה התגורר פשה עם אשתו ושלושת ילדיו. בגינת רות נמצא בית קפה מקסים שבו אפשר למלא מצברים ולנשנש. כאן נוהגת המדריכה שירלי להציג קטעים נבחרים של הגשש החיוור. לא שצריך סיבה לצפות בגששים, אבל כמובן שהבחירה אינה מקרית, כי בביתו ברחוב רות נהג פשה לשבת עם השלישייה ולעבוד על החומרים. הגינה הזו היא פנינה תל אביבית המוקפת ברחובות שקיבלו שמות של נשים: אסתר המלכה, רות, יעל ושולמית. בעבר הייתה בגינה בריכת דגים, אבל כיום מתקני המשחקים לילדים מחליפים אותה.



זוהי הנקודה האחרונה בסיור העשיר בפיסות מידע מרגשות ומצחיקות כאחד על אדם ייחודי שנסק במהירות אבל סיים את חייו חסר כל, כפי שחי בצעירותו, לאחר שאחת מהשקעותיו - קולנוע "מקסים" - הובילה לנפילתו הכלכלית.



המדריכה שירלי עם תמונת פשנל, במקום שבו שכן קולנוע "מקסים". צילום: מיטל שרעביהמדריכה שירלי עם תמונת פשנל, במקום שבו שכן קולנוע "מקסים". צילום: מיטל שרעבי



הסיור מטעם "המרכז להכרת תל אביב" יוצא ביום שבת, 17 בדצמבר, בשעה 10:00. מחיר למשתתף: 40 שקל. הסיור המעגלי אורך כשעתיים עד שלוש שעות ומלווה בפסקול ובסרטונים. טל׳ להרשמה: 03־5100337.