"אני אדם נוסטלגי”, קובי פרג’ מעיד על עצמו. “פטריוט? כן, אולי. אני חושב בעברית, חולם בעברית, הכי מושפע משייקה אופיר ומעדיף אותו על פני לואי סי. קיי. עד כמה שבשנים האחרונות אנחנו נראים כחברה מדממת, אני מנסה לעשות לגיטימציה למה שקורה פה וקרה. לא נראה לי שהכל אבוד”.
בימים אלה פרג’ מככב בסרט "הכל שבור ורוקד", שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע. הסרט מגולל את סיפורו של נוני גפן, בן 30, שנקרא על שמו של דודו, אמנון, אשר נהרג במלחמת יום הכיפורים והיה מוזיקאי שלא זכה להכרה מעולם. גפן לוקה בהלם קרב עקב לחימה בעזה, ואחרי טיפול פסיכיאטרי ארוך הוא יוצא מזה, אבל הוא משוכנע שהוא "אמנון" אף שאינו זמר ואפילו אינו יודע לנגן. הסרט בוים בידי נוני גפן, שמגלם את הדמות הראשית שקרויה על שמו, ואילו פרג' מגלם את גלעד, חברו הטוב ביותר ושותפו לדירה, שהוא גם מוזיקאי שמנסה לפרוץ בתל אביב.
"אני לא מכיר הלומי קרב באופן אישי", מודה כעת פרג'. "לתחושתי, כל מי שגדל כאן חושב שהוא מכיר את צה"ל עוד לפני שהוא עולה על מדים. אני לא. שירתתי בתיאטרון צה"ל ונסעתי לבדר לוחמים. גם 17 שנה אחרי שפגשתי אותם, להילחם, להיפצע, לאבד חבר - אלו סיטואציות שלא אוכל להבין באמת לעולם; מבוגרים־צעירים שחוזרים עם צלקות בנפש שלא עוזבות. כילד, הלום הקרב הראשון שאני זוכר היה בסרט 'לא שם זין', שהתבסס על ספרו של דן בן אמוץ".
פרג' נולד בפתח תקווה. "הצילום באופן טבעי תמיד היה בבית אבל גם הקשר לבמה", הוא מספר כעת. "אחי הבכור בן הוא האיש הכי מצחיק שפגשתי. יש לו חוש הומור אדיר ויכולת אלתור שיש רק לקומיקאים הטובים באמת. כבר חמש שנים שאנחנו מגישים יחד תוכנית בגלי צה"ל, ואני נהנה מהעשייה הזאת הכי בעולם. החיבור שלנו נשמע מאוד טבעי. אנחנו מייצרים רדיו אחר, מצחיק, חם, ביזארי ולפעמים אפילו ממלכתי".
במהלך שירותו הצבאי בתיאטרון צה"ל הכיר פרג' את אילן רוזנפלד ועודד פז, שאיתם יצר את הסדרה המצליחה "הפיג'מות", ששודרה בערוץ הילדים. לאורך השנים השתתף פרג' בתוכנית "שבוע סוף!", שיחק בתפקידי אורח ב"החברים של נאור" ו"סברי מרנן", בסרט "פעם הייתי", וגם בסדרות "חצויה", "אנחנו במפה", "ילדי בית העץ", "האחיות המוצלחות שלי" ועוד. ב־2016 שיחק בסדרה "תאג"ד" בתפקיד נסים, רס"ר גדוד 33.
כמו כן, הוא דיבב דמויות בסרטים רבים. אך הוא מודה שהסרט הדוקומנטרי שלו פתח בפניו עולם חדש של אפשרויות. "העשייה הדוקומנטרית עשתה לי תיאבון", הוא אומר. "בזכות 'פוטו פרג'' יש סביבי קבוצה שאני מאוד רוצה להמשיך ליצור איתה, ויש לנו כמה חלומות משותפים. יש שינויים שממשיכים לקרות כל הזמן בעקבות הפרויקט הזה, ברור שהיה כאן תהליך תרפויטי, שמבינים את גודלו רק בסופו, כמו הרבה סרטי ביכורים תיעודיים. בהרבה מובנים זה היה הכרח עבורי לספר את זה. זאת חוויה מעצימה ומחברת לשורשים. אני מודה שוב למשפחה שלי על האומץ לשתף, לפתוח בפני את הלב ולעמוד מאחורי".
"תהליך יצירה ממושך מביא איתו גם לא מעט רגעים מייסרים, ועל אחת כמה כשאתה בוחר לגעת בנימיך", מודה פרג'. לכינוי "ילד טוב ירושלים" הוא לא מסכים להתחייב. "יש לי, כמו רבים, צורך להתפרק, אבל אני לא ממש יודע ורוצה ללכת לאיבוד", הוא מודה.
בינתיים לפרג’, כאמור בתור בן למשפחה של יוצאי עיראק, יש גם הרבה מה לומר על השיח המזרחי החדש. “כילד, לא הרגשתי מופלה או משהו כזה”, הוא מעיד. “למדתי את הנרטיב המזרחי רק דרך העשייה שלי, לא חוויתי את העניין העדתי עד הסוף. סטטיסטית אני יודע שיש בעיות, יש חוסר איזון, אבל אנשים עובדים לשפר את זה”.
התרעות פיקוד העורף