הצלחתו המפתיעה של סרט התעודה "הרקדן" גררה בעקבותיה עיכובים חוזרים ומתמשכים במועדי ההקרנות לציבור הרחב של "הנערה האלמונית", שכתבו וביימו האחים לוק וז'אן פייר דארדן לפני יותר משנה. ב"מעריב", למשל, פורסמה ביקורת על אודות סרט זה כבר לפני חודשיים, לקראת אחד מאותם המועדים שתוכננו בעבר לבכורתו המקומית של הסרט.

להלן תקציר הרצנזיה ההיא:

רופאה צעירה מחפשת כפרה. באחד הערבים מצלצל הפעמון בדלת מרפאה ציבורית שממוקמת בפרברי עיר התעשייה הבלגית ליאז', אך הרופאה העובדת במקום אינה פותחת את הדלת, משום שחלף מועד קבלת הקהל. למחרת מתגלה גופת נערה כהת עור שצפה לחוף הנהר המקומי, והרופאה מבינה שהאומללה המתה הייתה זו שהתדפקה לשווא על הדלת. עמוסה ברגשי אשם יוצאת הרופאה הלא מנוסה למסע חיפושים אינטנסיבי ואובססיבי, שמטרתו גילוי זהות האלמונית.

בעיקרון, "הנערה האלמונית" אינו שונה בגישתו הפילמאית מסרטים קודמים של האחים דארדן, ובהם "רוזטה", "השבועה", "הילד" ו"הבן", ששמו דגש על מבע ריאליסטי וגילו אמפתיה מרובה לחלש, לעשוק ולנזקק לעזרה. אלא שמשהו השתבש לדארדנים בעת בישולו של סרט זה, ולראיה התגובות הלא נלהבות שגרף בעת חשיפתו בפסטיבל קאן, שלא כמו סרטיהם הקודמים של הקולנוענים המצוינים מבלגיה.

לאור התגובות ההן, חזרו הדארדנים אל חדר העריכה והרכיבו מחדש את "הנערה האלמונית", תוך שהם מקצרים שבע דקות מגרסתו המקורית. מתברר שהשינויים הכפויים הללו לא פעלו לטובת המוצר המוגמר. זאת, למרות הליטוש המקצועי המושלם בכל הקשור לצילום תזזיתי ולהעברה אמינה של תחושות מקום ומרחב. מלאכת הקיצור הניבה סוג של קוצר נשימה סיפורי, שמתבטא גם בוויתור חסר אחריות על עלילות משנה אמינות.

בעבר התאפיינו סרטיהם של האחים בהימנעות משיתופם של כוכבי קולנוע מוכרים יתר על המידה. גישה זו השתנתה אצלם בשנים האחרונות, מאז שליהקו את ססיל דה פראנס ואת מריון קוטיאר לתפקידים הראשיים בסרטיהם "הילד עם האופניים" ו"יומיים ולילה". מגמה זו נמשכת גם בסרטם הנוכחי, שבו מגלמת אדל האנל, שחקנית מוכרת בצרפת, את דמות הרופאה, ועושה זאת עם גוונים מיותרים של מעין זוהר כוכבים שאינו במקומו.

"הנערה האלמונית", בלגיה, 2016 3.5/5