לומר שחואקין פיניקס הוא לא שחקן של זיכיונות עתירי תקציב, קומדיות רומנטיות או צמר גפן הוליוודי, זה יהיה אנדרסטייטמנט. בעשור האחרון הוא שיחק בשני סרטים של פול תומאס אנדרסון (“המאסטר” ו”מידות רעות”), באחד של וודי אלן (“איש ללא היגיון”) ובאחד של ספייק ג’ונז (“היא”), וגם השנה הוא ממשיך בקו העצמאי שלו. 


היום (חמישי) יעלה אצלנו סרטו החדש, המותחן הפסיכולוגי “יום נפלא” שביימה וכתבה לין רמזי הסקוטית, מי שחתומה על “מורבן קלר” הנפלא בכיכובה של סמנתה מורטון וביימה גם את “חייבים לדבר על קווין” בכיכובה של טילדה סווינטון, שביססו את מעמדה כבמאית של סרטים לא קלים. סרטה החדש - שהוכתר על ידי "הגרדיאן” בתור “’נהג מונית’ של ימינו” ושהמגזין ”רולינג סטון” הגדיר כ”קלאסיקה מודרנית אקספרסיוניסטית” - מבוסס על ספרו של ג’ונתן איימס, ou Were Never Really Here (כך גם נקרא הסרט במקור).

פיניקס מגלם בו את ג’ו, חייל משוחרר ממלחמת המפרץ, שחי תחת קורת גג אחת עם אמו החולה ויוצא לנקום. בעודו סובל ממצב נפשי רעוע ומחזיונות טרגיים מעברו, מתפרנס ג’ו מביצוע משימות הצלה אלימות עבור גורמים פרטיים שהסתבכו עם העולם התחתון. כאשר סנאטור אמריקאי שוכר את שירותיו כדי להציל את בתו שנחטפה ונמכרה לזנות, הוא יוצא למשימה שממנה אין דרך חזרה. “יום נפלא” כבר זיכה את פיניקס בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן (שם זכה הסרט גם בפרס התסריט הטוב ביותר).
 

שני הפרויקטים הבאים של פיניקס מעניינים לא פחות. בקיץ אמור לצאת סרטו החדש של אחד מאבות ה”ניו קוויר סינמה”, גאס ואן סנט, Don’t Worry, He Won’t Get Far on Foot, המבוסס על הממואר של האמן והמוזיקאי הנכה ג'ון קלהאן. בסרט הזה ישחק פיניקס לצד ג’ונה היל, ג’ק בלאק ובת זוגו, רוני מארה. בנוסף, הוא יככב בדרמה התנ”כית “מריה מגדלנה”, שבה ייכנס לסנדליו של ישו, מוקף שחקנים ישראלים כמיכאל מושונוב, הדס ירון ואורי גבריאל.


חלק מהשטיק


בתור מי שידוע כשחקן שמגלם תפקידים לא קלים, בלשון המעטה, פיניקס נשאל לא פעם מה משך אותו לדמות זו או אחרת או מה גרם לו לבחור פרויקט זה או אחר. “בדרך כלל יש לי תשוקה עזה להשתתף בחוויה כלשהי, ואז, זמן קצר לאחר מכן, תוקפת אותי תשוקה להתרחק מזה כמה שרק אפשר”, הוא הסביר לשחקן והקומיקאי וויל פרל, שמכל האנשים בעולם נבחר לראיין אותו החודש למגזין Interview. “ואז אני מנסה למצוא דרך להתחמק מזה. מה שבדרך כלל קורה זה שאני מתחיל לחשוב על שחקנים אחרים שיהיו הרבה יותר טובים בזה ממני. אני עומד להרוס את הסרט הזה! זה תסריט אדיר של במאי אדיר, ואני פשוט הולך לדפוק הכל. כדאי שהם ייקחו מישהו אחר”. 
 

גם האמירה הזאת, כמו כל דבר שפיניקס עושה או אומר, מחזקת את תדמיתו כשחקן “אחר”, איכותי ואינדיווידואליסט, שבז לכללים, עושה את הדברים בדרך שלו ולא נכנע לתכתיבי התעשייה (שבין היתר מורה לכוכביה להפגין ביטחון עצמי לגבי הפרויקטים שהם משתתפים בהם). הוא פעם אמר שטקס האוסקר הוא “בולשיט מוחלט” (אחר כך התנצל), וכזכור, לפני עשור כמעט, הוא היתל בכולם בהופעה משונה ולא קוהרנטית אצל דיוויד לטרמן שבה הודיע שהוא פורש ממשחק ונהיה ראפר. בדיעבד התברר שהכל היה חלק ממתיחה ענקית – סרט מוקומנטרי בשם I’m Still Here בבימויו של חברו הטוב קייסי אפלק. אבל המתיחה הסאטירית, שמסר נוקב נגד הוליווד בצדה, היא חלק בלתי נפרד מהאתוס, או השטיק, של פיניקס עד היום. 


כדי לתחזק את התדמית, לא פלא שהוא לא מתפתה בקלות לכסף הגדול של זיכיונות גיבורי־על. אבל גם אם עד כה פיניקס התרחק מבלוקבאסטרים, הוא טוען שהוא לא פוסל שום דבר. “זה תלוי, אני מניח”, הוא אמר לאחרונה בראיון לאתר Collider כשנשאל אם היה מעניין אותו להשתתף בסרט גיבורי־על (כשההנחה של המראיין הייתה שהתשובה תהיה שלילית).

“זה תלוי בדמות ובבמאי ובמה שהוא מחפש. לא הייתי מסרב לשום דבר רק בהתבסס על הז’אנר. אני חושב על סרטי גיבורי־על כמו שאני מדמיין שמערבונים היו. זה התחיל בחוברות קומיקס של מערבונים, ואז התחילו לעשות מהם סרטים. באיזשהו שלב מישהו אמר: ‘רגע, אנחנו יכולים לחקור כאן משהו על אנושיות ועל הדמות’. אני חושב שיש פוטנציאל בכל סוג של סרט”