כמו "השינה הגדולה", "צ'יינהטאון" ו"מי הפליל את רוג'ר רביט?" גם "בובה של רצח" מתחולל בדאון–טאון לוס אנג'לס. וכמו שלושת הסרטים הנכבדים ההם, גם הוא מציב במרכז הסיפור דמות של בלש פרטי קשוח המצולק מהרפתקאות פליליות. כן, "בובה של רצח" בהחלט מצהיר על עצמו כעל ענף מאוחר של סגנון הפילם נואר, ולמעשה הוא אמור להיות מעין בן דוד מרוחק של "בלייד ראנר" המקורי. לא פחות.

פיל פיליפס הוא הגיבור. אי־שם בעברו הוא שימש בלש במחלק הרצח של משטרת לוס אנג'לס, אבל פשלה בזמן אמת, שבה סיכן את חייה של זוגתו למשימה המקצועית, קוני אדוארדס שמה, גרמה אז לסילוקו מהמשטרה. לכן מה רב הלחץ הנפשי שבו הוא נתון כעת, כשהוא מלוהק שלא מרצונו לצוות חקירה משותף עם אותה הפרטנרית.

הסיטואציה פשוטה למדי: מישהו מחסל את כל כוכביה של סדרת טלוויזיה נושנה לבני הנעורים, שבה לוהקו יחד בובות ובני אדם. כאן בדיוק המקום לאזכר שגם פיל פיליפס אינו אלא בובה, ואילו קוני אדוארדס (מליסה מקארתי) היא אישה מרובת קילוגרמים. ואיך הבובה הזו נקלעה בכלל לחקירה? בעיקר משום שבכל אחד מהחיסולים הקטלניים שעומדים במרכז העלילה הוא נכח, אם מרצון או לגמרי במקרה. כעת עליו להוכיח את חפותו, שהרי הוא בפירוש החשוד המיידי, לפחות בעיניהם של סוכני ה–FBI מסורבלי התנועה.

מובן שעולם שבו דמויות בשר ודם מתערבבות באופן טבעי עם בובות ממולאות קש, מזכיר מיד, ובצדק, את הלהיט הנצחי "החבובות". הסיבה היא העסק המשפחתי של בני הנסון. כזכור, היה זה ג'ים הנסון שיצר את החבובות. הנסון הלך לעולמו לפני 28 שנים, וארבעת צאצאיו ממשיכים להתעסק עד היום עם הפעלת בובות. אחד מהם, זה ששמו בריאן, הוא שביים את "בובה של רצח", ובכך חושף עובדה מדעית מצערת - אומנם יש לו הדנ"א של אבא ג'ים, אבל לא הכישרון העילאי שבו התברך המנוח.

מה שקרמיט, מיס פיגי וחבריהם עשו מאחורי הקלעים של תוכנית הבידור, פיל פיליפס אינו מסוגל לחולל במאורות הסמים והסקס של תחתיות לוס אנג'לס; ההומור הכבד, הגסות וההגשה המרושלת מביישים את חבר החבובות המקורי. ולא פחות מזה: מקארתי, וכן מיה רודולף, כאן המזכירה הנאמנה של פיל, שמשובצות בהוליווד לתפקידים קומיים מאז הצלחת "מסיבת רווקות" הוולגרי, הן הפעם וולגריות עוד יותר.