פסטיבל קאן ה־72 ייפתח מחר בהקרנת סרט הזומבים האמריקאי “המת לא מת” של ג’ים ג’רמוש הנערץ, ובהשתתפותם של שמות גדולים כמו טילדה סווינטון, ביל מארי, טום וויטס, איגי פופ ועוד. אבל היה זה סרט אמריקאי אחר לגמרי, “היו זמנים בהוליווד”, שסחט בסוף השבוע שעבר אנחות רווחה מקברניטי הפסטיבל. זאת לאחר שהתברר כי במרוץ נגד השעון הצליח היוצר שלו, קוונטין טרנטינו, לעמוד בהבטחתו ולסיים את עבודות הגימור עליו.
הסרט (עם ליאונרדו דיקפריו, בראד פיט ודקוטה פנינג), שעוסק בהוליווד של סוף שנות ה־60, מגולל מעשה בשחקן דועך ובכפיל הקבוע שלו, המנסים להשתלב מחדש בתעשיית הסרטים המסחרית. בשל העובדה שטרנטינו התקשה לסיים את עריכת הסרט, לא הכריזה הנהלת הפסטיבל על השתתפותו בתחרות השנה, והוא נספח לתוכנית רק ברגע שאחרי האחרון. מכאן גם השמחה על צירופו לחגיגה.
ג’רמוש וטרנטינו אינם התותחים הכבדים היחידים שיפציצו השנה את קאן. אליהם יצטרפו גם פדרו אלמודובר ו”כאב ותהילה”, שבו הוא עושה חשבון מאוחר עם עבודתו הפילמאית, וכן טרנס מאליק המשגר הפעם לריביירה הצרפתית את “חיים חבויים”. סרט זה חושף את חייו של סרבן מלחמה אוסטרי, שהתעקש במהלך מלחמת העולם השנייה שלא להילחם לצד הנאצים.
עוד פיגורות בולטות בקולנוע העולמי שעבודותיהן ישתלבו בתחרות השנה הן האחים דארדן מבלגיה, שיגיעו עם “אחמד הצעיר” התוהה על הסיבות המניעות צעיר אירופי להפוך לאסלאמיסט קיצוני. גם קן לואץ’ בן ה־83 שב לפסטיבל, עם “סליחה שהתגעגענו אליך”. “הבוגד” של האיטלקי מרקו בלוקיו, שמצוי בשנתו ה־80, מגולל את סיפורו של המאפיונר תומאסו בושטה, שזכה לפרסום עולמי כשהיה הראשון לבגוד בכנופיה שעמד בראשה, ולהסגיר את עמיתיו לעולם הפשע הסיציליאני.
כבד במיוחד הוא המטען הפילמאי של עבדל לטיף קשיש, המשגר לקאן סרט באורך של ארבע שעות בשם “מכתוב אהובתי: אינטרמצו”, שאינו אלא חלק שני לסאגה שחלקה הקודם הוקרן בקיץ האחרון בפסטיבל ונציה. למעשה יתמודדו השנה על פרס “דקל הזהב” חמישה קולנוענים שגרפו בעבר את היוקרתי שבפרסים המחולקים בעולם הסרטים - הדארדנים, טרנטינו, לואץ’, קשיש ומאליק. וזה חסר תקדים.
עוד במאים שהרבו בעבר להשתלב בתחרות הראשית ויעשו זאת שוב השנה הם קסבייה דולאן הקנדי, שליהק את עצמו לתפקיד הראשי ב”אתיאס ומקסים”, סיפור ידידות בין גברים; בונג ג’ון־הו מדרום קוריאה, שסרטו “טפיל” עוקב אחר משפחה של מובטלים הנאלצת לשרוד באמצעים מלוכלכים; גם ארנו דפלשן הצרפתי, שמכיר היטב את כל מסגרות הפסטיבל השונות, שולב בתחרות, וכך גם הבמאי הרומני המצוין קורנליו פורומבוי. הפלסטיני איליה סולימן, שנולד בנצרת, שב בפעם הרביעית לקאן, עם הקומדיה “זה חייב להיות גן עדן”, וגם הפעם הוא עצמו מגלם את התפקיד הראשי.
מנהלי הפסטיבל גאים השנה בייצוג העודף של המגדר הנשי. חמש במאיות, שיא מקומי, תצטרפנה ל־16 הבמאים בתחרות. בהן במאית מסנגל בשם מתי דיופ, אוסטרית בשם ג’סיקה האוזנר ושלוש צרפתיות אלמוניות למדי – לאדי לי, סלין סקיאמה וג’וסטין טרייה. סרט מסין ועוד אחד מברזיל, וכן “פרנקי” של איירה זקס האמריקאי (עם מריסה טומיי ואיזבל הופר) משלימים את סרטי התחרות, שיש לקוות שתתרומם השנה לרמה גבוהה בהרבה מזו שנרשמה בשנתיים הקודמות.
שערורייה בהזמנה
במסגרת המשנית “מבט מסוים”, המארחת סרטים שמסיבות שונות אינם מתאימים לתחרות הראשית, לפחות לדעת ראשי הפסטיבל, יבלוט כנראה “ז’אן ד’ארק” של ברונו דומון, מחשובי הקולנוע האירופי. עושה רושם שגם “חירות” של אלברט סרה מקטלוניה, המתמקד במרי אנטי דתי שבעבע באירופה של אמצע המאה ה־18, יעורר עניין רב. סרה משיב לבד את השחקן הוותיק הלמוט ברגר (“הארורים”, “לודוויג”), שבשנות ה־70 נודע בזכות שיתוף הפעולה שלו עם לוקינו ויסקונטי המנוח.
מחוץ לתחרות יציגו כמה ותיקים ומוכרים עבודות חדשות. הגרמני ורנר הרצוג, שעשה ביפן את “משפחת רומנס בע”מ”; קלוד ללוש, ששב פעם נוספת לנבור בזיכרונותיו מהסרטת “גבר ואישה” (1966); אייבל פררה שיגיע עם “תומאסו” ועם וילם דפו בתפקיד הראשי. הדוקומנטריסט הבריטי אסיף קפדיה מבטיח לעורר סקנדלים עם “מראדונה”, שיציג חומר תיעודי בלתי מוכר בכיכובו של מלך הכדורגלנים מארגנטינה.
המקסיקני עטור הפרסים אלחנדרו גונזלס אינייריטו הופקד לעמוד בראש חבר השיפוט, הכולל בין היתר גם את הבמאים יורגוס לנטימוס היווני ופאבל פאבליקובסקי מפולין. שם נוסף בין השופטים הוא של השחקנית האמריקנית אל פנינג. מעניין יהיה להיווכח אם היא תפסול את עצמה משיפוט הסרט “היו זמנים בהוליווד”, שבו מככבת אחותה דקוטה.
בין השופטים בתחרות הסרטים הקצרים ניתן לאתר את שמו של הבמאי ערן קולירין מישראל. ובאמת זהו אחד השמות הבודדים מהארץ שישתלבו השנה בפסטיבל, ששוב בחר להימנע מהצגתם של סרטים ישראליים ארוכים בכל מסגרת שהיא. דווקא שלושה קצרים מתוצרת הארץ – של הסטודנטים ירדן ליפשיץ־לוז ודקל ברנסון, ושל הבמאי המנוסה מהם יונה רוזנקיאר – שולבו באותה תחרות לסרטים קצרים ולעבודות סטודנטים שבה שופט קולירין.
דומה שהנהלת קאן סידרה לעצמה כמעט במתכוון שערורייה תקשורתית. ההחלטה להעניק פרס מפעל חיים לכוכב הצרפתי אלן דילון עוררה מיד פעילות מחאה ענפה. זאת בשל דעותיו הימניות־קיצוניות ובגלל התבטאויותיו בעבר כנגד אימוץ ילדים על ידי בני זוג להט”בים. גם הווידוי שלו כי בעבר נהג להוריד סטירות לנשים שסביבו לא עורר כלפיו את חיבת ארגוני הנשים. צפו להפגנות.