כבר בסצינה הראשונה בסרט "פאראנו", ענתי לנדאו סמל משתינה. כך היא זורמת אל חציו השני של הסרט, שיצר בן זוגה, הבמאי והצלם אריאל סמל, שגם הוא, לא נחסוך זאת מכם, אוהב להשתין מול המצלמה.

ההתערטלות בשירותים היא מינורית בהשוואה לחשיפה הטוטאלית והמטלטלת של חייו, שאותם פורש הבמאי בפני הצופים בסרט האוטוביוגרפי. הסרט זיכה השנה את סמל בפרס הבימוי התיעודי בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, והחודש הוא יוצא להקרנות בסינמטקים.

"פאראנו", שהוגדר כ"אחד מסרטי הדוקו הכי מטורפים שנעשו בישראל", נולד הרבה לפני שהמציאו את "מחוברים". במשך 24 שנים, סמל (55), צלם פרסומות, סרטי קולנוע וסטילס, תיעד באובססיביות את חייו הפרועים, הכוללים שלל דרמות: חטיפתו מחדר השינה שלו בדרום תל אביב על ידי חוצנים; מסעות חיפושיו בעולם אחר אנשים שגם נחטפו על ידי חוצנים; עברו הכאוב כילד שגדל במשפחה של ניצולי שואה; הגילוי, אחרי מות אמו, שהיא לא הייתה אמו הביולוגית, אלא אימצה אותו; איתור אמו הביולוגית, שילדה אותו כשהייתה בת 17; נישואיו לליאנה, אשתו האמריקאית, שעזבה לבסוף לקליפורניה עם שני ילדיהם, מקסי (17) ודוקטי (16).

חייו טבעו בנהרות אלכוהול, סמים, סקס פרוע, מערכות יחסים קיצוניות עם נשים, כולל תיעוד יחסי מין, דהרת מוות על אופנועים ועוד. לתוך תהומות הטירוף, קפצה ענתי לנדאו קפיצת ראש. זה קרה ב־2011, ומערכת יחסיה עם סמל מהווה את חלקו השני של הסרט. קשר שהחל בפייסבוק, בהודעה על חוצנים ששלחה ענתי לאריאל, שנפנף אותה מעליו בגסות. "למרות זאת הוא עניין אותי. אז עניתי לו בהומור והוא שיתף פעולה", היא משחזרת.

בשלב זה של יחסיהם, הם עדיין לא ידעו שפגישתם הראשונה התקיימה אי שם בשנות ה־80' במועדון הפינגווין בתל אביב. סמל, לימים צלם מצליח, עבד לפרנסתו כברמן וכצלם בפינגווין, והנציח במצלמתו את כל מה שקרה במועדון המיתולוגי, עם הדמויות הייחודיות, התלבושות, התסרוקות, וגם, איך לא, הסקס בשירותים. "בתוך ערימת נגטיבים שצילם אריאל, מצאתי את עצמי כנערה שרוקדת בפינגווין", מספרת לנדאו סמל. "זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שהגעתי מהקריות למועדון התל־אביבי. התברר שאריאל צילם אותי מאחור".

המצלמה לא מרחמת

לנדאו סמל (53) הייתה אז בתהליכי פרידה מבעלה ואבי שלושת בניה (15, 20, 25). היא התגוררה במושב בית לחם הגלילית, עבדה כגננת ביישובי עמק יזרעאל, והייתה הכותבת־יוצרת־מנהלת של מיזם אמנות ויצירה לילדים, תחת הטייטל "בתיה עוזיאל הצעירה". "ואז החיים הפגישו אותי עם אריאל סמל, וחיי המפוהקים השתנו מהקצה אל הקצה", מספרת לנדאו סמל. "יש רגעים בחיי אישה שהיא יודעת שמדובר באירוע מכונן. אריאל שלח לי לינק לסרט שהיה בשלבי עבודה. משהו בעיניים שלו ובניגון הדיבור, הרגיש לי מוכר ואהוב. כשנפגשנו, שנינו היינו במצב משברי בחיים, ומה שחיבר בינינו היה הצחוק הכיפי המהנה".

המצלמה של סמל לא מרחמת על זוגתו, ומתעדת אותה במצבים קיצוניים ודרמטיים. היא בוכה, צוחקת, מתרסקת, מתחננת, ומאושרת לסירוגין. גם כואבת בגלל מחלת הפיברומיאלגיה: "מחלת כאב בכל הגוף. הייתי אצל רופאים מכל הסוגים, עד שהגעתי לד"ר שוש צימרמן, מתקשרת ומורה רוחנית, ששינתה את חיי. גם אריאל מטופל אצלה".

ענת לנדאו סמל. צלם : אריאל סמלענת לנדאו סמל. צלם : אריאל סמל

סיפרת שגם אותך חטפו חוצנים. זה מדבק?

"הרגשתי את אנרגיית החושך הזאת. אני לא חושבת שאריאל לקח חומרים מיוחדים כשדיבר על חטיפתו על ידי חוצנים. אני מאמינה שאפשר להתדרדר למצבים נמוכים".

התמסרת ברצון למצלמה?
"כשאריאל הראה לי לראשונה את הצילומים על המחשב, נראיתי לעצמי זרה ומוזרה. בקטעים מסוימים כיסיתי את העיניים, ולאט לאט ריווחתי את האצבעות, עד שנהייתי אמיצה, והרשיתי לו לכלול גם אותם בסרט. עברתי תהליך התפתחותי ולפתע הרגשתי שאני ממש סבבה עם מה שנראה על המסך. כששואלים אותי איך הסכמתי להיחשף ככה בסרט, אני משיבה שהמצלמה של אריאל היא חלק טבעי מחיינו. כמו נעלי בית. אני רואה שליחות בחשיפת מצבים מחיי, שקיימים גם אצל אחרים במינונים שונים, אבל הם מסתירים אותם".

בשבע השנים האחרונות הם מתגוררים ברמת חן ברמת גן. כיום עוסקת לנדאו סמל בקידום עסקים בפייסבוק, לצד עבודתה כמפיקה בסרטים ובפרסומות שמצלם בן זוגה, ופעילותה בעמותת "הופכות את היוצרות" - מתן פתרון קיומי ורגשי לנשים במעגל הזנות. לאחרונה הוסיפה לשמה את שם המשפחה סמל, למרות שאינם נשואים. "אימצתי את השם סמל, כי אריאל הוא חלק ממני", היא אומרת.

האם כשיורדים מרכבת השדים מחכה הפי אנד?
"בסוף הסרט אנחנו מתנשקים. רמז לכך שאנחנו עדיין ביחד. זה משמח גם את הצופים, המופתעים לגלות שאהבתנו עדיין בועטת".

"פאראנו", 14 בנובמבר, חמישי, 20:30; 22 בנובמבר, 20:00, סינמטק תל אביב