עוד לא יבשה הדיו, ככה היו אומרים פעם ילדים, מעל סיכומי שנת 2014 במוזיקה, ונתוני האמת החלו לזרום לקלפיות.  סטטיסטיקות הבאות אינן מומלצותלקריאה למוזיקאים מתחילים. והאמת, למוזיקאים בכלל. מסתבר שבארצות הברית עדיין שוק המוזיקה הגדול והחשוב ביותר בעולם 2014 הייתה שנה איומה.
מכירות הדיסקים ירדו ב– 15%. וסך מכירות האלבומים, כולל בפורמט דיגיטלי, ירדו ב-11%. רק שתבינו, במסגרת הנתונים, החשיבו גם עשר רצועות בודדות של אותו אמן שנמכרו ברשת כאלבום. זאת הייתה שנה מזעזעת גם לכוכבים הגדולים.
כמעט אף אחד מהם, פרט לטיילור סוויפט, לא הגיע למעמד של אלבום פלטינה. ועל רקע כל זה, נודע כי חברת סוני  שוקלת למכור את חטיבת המוזיקה המפוארת שלה בגלל “אי ודאות ביחס לעתיד המוזיקה הדיגיטלית", ומעדיפה להתמקד בשיווק סמארטפונים.

נכון, יש גם נתונים חיוביים. תקליטי הוויניל ממשיכים להתקמבק, והמכירות שלהם עלו השנה ב-50%. אבל עדיין מדובר רק ב 6% מתוך כלל מכירות האלבומים. גם המכירות בחנויות העצמאיות כמעט לא קטנו. שוב, מדובר באחוז קטן מתוך הכלל. 
 
במקביל, נרשמה עלייה בהאזנה לסטרימינג בתשלום (כלומר, ספריית שירים ענקית,שאפשר להיות מנוי בה). המספרים האלה מצביעים בבירור על המגמה העתידית של שוק המוזיקה. מרבית האנשים כבר לא מעוניינים יותר לרכוש אלבומים לא פיזיים ולא דיגיטליים, והם כן מוכנים להוציא מעט כסף, אבל ממש מעט, תמורת הרשות להשתמש במאגר כמעט בלתי מוגבל של מוזיקה.
עד כאן הנתונים היבשים, ומכאן משמעותם המצמררת. איך שלא תסתכלו על זה, העתיד מאחורינו. במהלך 20 השנים האחרונות, מאז שהחלה מהפכת האינטרנט, מספרים לנו כל הזמן שתעשיית המוזיקה מחפשת מודל עסקי חדש. במילה “חיפוש" הסתתרה הרבה אופטימיות, כי מי שמחפש גם עשוי למצוא משהו בסוף. אבל הנתונים האלה, שמצטרפים למגמה ברורה מאוד בשנים האחרונות, מוכיחים שמדובר בבלוף אחד גדול.
אף אחד כבר לא ימצא מודל עסקי חלופי, מהטעם הפשוט - אין מודל כזה. זהו, נגמר. תעשיית המוזיקה, כפי שהכרנו אותה, סיימה את תפקידה ההיסטורי. ברור, זה ייקח עוד זמן. ההפסדים עוד לא דרמטיים מספיק מכדי שהכל ייסגר. וקטלוג הקלאסיקות הישנות עדיין גדול דיו כדי שיהיה ניתן לשאוב ממנו עוד כסף. אבל הכיוון הכללי ברור, וחד סטרי.
המוזיקה הפופולרית היא כבר לא מוצר צריכה המוני, ומי שמוכן להשקיע בה הם רק משוגעים לדבר - כאלה שקונים בחנויות עצמאיות ורוכשים אלבומי ויניל. אי אפשר להמעיט בערכה של המהפכה הזאת.
המשמעות האמיתית שלה היא שלאורך זמן יהיה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, עבור היוצרים לחיות ממוזיקה. אנחנו נמצאים עדיין בשלב ביניים, שבו בני – 40 פלוס שבינינו עדיין שומרים אמונים למודל הישן, ולכן מוכנים להמשיך להוציא כסף על אלבומים ועל הופעות של אמנים שהם גדלו עליהם. אבל תוך 20 שנה גם זה ייעלם.
הילדים שלנו כבר גדלו לתוך מציאות שבה צורכים מוזיקה ללא הרף, אבל בחינם. ואין שום סיבה שזה ישתנה. נכון, לנצח יהיו מוזיקאים. זה צורך טבעי בדיוק כמו הצורך של המאזינים לשמוע מוזיקה. אבל ברגע שבו לא תהיה תעשיית מוזיקה גדולה, הכל ישתנה. תהיה הרבה פחות מקצועיות, יצטבר פחות ניסיון, ותצטמצם האפשרות לשווק וליחצן את המוזיקה. והכי חשוב - היכולת של אמן להתפרנס ממוזיקה כל חייו תקטן דרמטית. יישארו לו אומנם ההופעות החיות, אבל מי בכלל יכיר את השירים שלך, אם הם לא יוקלטו מראש - וברמות הגבוהות באמת?
 
מי שחושב שזו רק הבעיה של שוק המוזיקה משלה את עצמו. ממש עוד רגע גם המודל העסקי של הטלוויזיה והקולנוע עומד לקרוס. למעשה, כל דבר שניתן להשיג בחינם, או תמורת תשלום נמוך באינטרנט, ייפול בסופו של דבר. מי כן ישרדו? האמנויות המבוססות על הופעה חיה. לזה אין תחליף. באופן אירוני, דווקא הטכנולוגיה מחזירה אותנו לעידן של טרום מכשירי ההקלטה.