שאביב גפן סולד אאוט בקיסריה, ו״איפה הילד״ ו״מופע הארנבות של ד״ר קספר״ עדיין ממלאים אולמות - פלא שהאיחוד החד-פעמי של ״גן חיות״ גורם להתרגשות?

זה יקרה במסגרת המופע ״חוזרים לרוקסן - שבורים על ה-90'״, שהגה אביב גפן, שבמסגרתו יעלו על הבמה הלהקות הגדולות שהתחילו את דרכן במועדון הרוק המיתולוגי התל אביבי.

״אני לא אדם נוסטלגי״, אומר שרון מולדאבי, סולן הלהקה שהתפרקה ב-93' אחרי אלבום אחד, שממנו יצאו להיטים כמו ״ירח כחול״, ״חם ומתוק״, ״הגבר שלך״ ועוד. ״לא חשבתי על איחוד עד שלא הגיעה ההצעה מאביב״, הוא מוסיף. ״זה נשמע לי כמו משהו קטן וטוב לעשות, מן איחודון חד-פעמי, שיקרה לטובת כל האנשים ששואלים אותי מתי הלהקה מתאחדת״.

והיא לא?

״לא. זה קאמבק ללילה אחד. שחר בן ברק הגיטריסט חי כבר 20 שנה בארצות הברית ודובי קיזלשטיין המתופף כבר שנים לא מנגן ולא יופיע איתנו לצערי, אז איחוד כזה הוא בלתי אפשרי״.

רק שכל מי ששמע מוזיקה בשנות ה-90 יודע ש״גן חיות״ זה מולדאבי. הוא היה הפנים והקול של הלהקה. היו גם כאלה שכינו אותו ״ג׳ים מוריסון הישראלי״. וכן, בהחלט היו לו המניירות והלוק הנכונים להפוך לכוכב רוק. והוא גם היה כזה לתקופה קצרה. קצרה מדי. ״אולי מבחינה ציבורית חשבו שהלהקה היא אני״, הוא אומר. ״אבל זה לא היה כך בפועל, אחרת לא הייתי צריך לפרק את הלהקה על בסיס חילוקי דעות אמנותיים. היינו גוף דמוקרטי של חמישה אנשים והייתי במיעוט״.

אחרי הפירוק הוא פנה לקריירת סולו והוציא ארבעה אלבומים הרחוקים מתדמית הרוקר שטיפח בתקופת הלהקה. טוב, גם הרוקרים מגיעים לגיל 50 וחווים תהליך התבגרות שבא לידי ביטוי בטקסטים ובלחנים שלהם. ״אני כל הזמן מופיע ומנגן, בקנה מידה קטן. שום דבר שעשיתי לא הצליח מסחרית כמו ב׳גן חיות'. מצד שני אני אוהב את מה שאני עושה, וטוב לי עם מה שאני עושה״.

החוויה כלהקה הייתה כל כך גרועה, שלא חשבת לחזור ולהיות חלק מקבוצה?

״נבר סיי נבר. אולי יום אחד אהיה חבר בלהקה. רק שזה לא אמור היה להיות ולא יהיה גן חיות״.

אם היית יכול לחזור אחורה, לימי הלהקה, מה היית עושה אחרת?

״אוי, את מתקילה אותי. תאמיני לי שאין לך מספיק מקום לתשובה. היא תתפרש על פני 10 גיליונות של מעריב, ואין טעם להתחיל בזה בכלל״.

מלבד הופעות, מולדאבי כיום מבקר מוזיקה ב״גלובס״ וגם שותף ומנהל אמנותי בחברת ״אקורד הרצאות מוזיקה״, המתמחה בייצור ושיווק תוכן להרצאות מוזיקה. הוא גם מלמד כתיבת טקסטים והגשה קולית. ועם כל הניסיון הזה, הוא דוחה את הטענות שאין מוזיקה טובה כיום בישראל.

״אני חושב שמהרבה בחינות נוצרת היום מוזיקה הרבה יותר טובה. נכון שאז הרוק היה יותר דומיננטי אצל אנשים צעירים, אבל כיום הרוק פחות דומיננטי. לא רק בישראל. חלק גדול ממה שעשה את רוקסן הייתה העובדה שבקושי היו מקומות להופיע בהם, ואנשים מכל הארץ נאלצו להגיע עד תל אביב לשמוע הופעות. כיום יש בכל הארץ מקומות מצוינים להופיע בהם. אמני רוקסן יכלו לקבל במהירות יחסית כתבות שער בימי שישי וחשיפה בפריים טיים היחיד, וכיום יש הרבה יותר מוזיקאים טובים מפעם, אבל התקשורת הרבה יותר מבוזרת״.

ואם בכל זאת יש לו ביקורת הרי שהיא על המוזיקה הפופולרית המערבית ״שהפכה, מאז 11 בספטמבר, לממוחזרת, מנוונת, מסואבת, מצטטת, מתפלשת בעברה״, כתב בדף הפייסבוק שלו. ״מרבית הדברים היותר חדשניים ומשפיעים בה, כבר לא ממש קורים במסגרת של להקות גיטרות. התפקיד המתקדם-מרדני-משנה-תרבות של הרוק כנראה נגמר. וזה בסדר גמור״.

"חוזרים לרוקסן - שבורים על ה־90'".  19.2. חמישי. פתיחת דלתות: 18:30. ביתן 1, גני התערוכה