לא פשוט לתזמן ראיון עם ירמי קפלן. טוב, הבן אדם פשוט לא מפסיק להופיע. ״לשמחתי אני יצור שממש אוהב להופיע״, הוא אומר. ״משהו בי בהחלט פורח בשעתיים האלו על הבמה בצורה מפתיעה עד קיצונית, וזה חלק מהקסם של ההופעות. אנשים שלא היו בהופעה שלי, לא יודעים מה עומד להכות בהם, בגלל הפער בין מה שנדמה להם שאני ובין מה שהם מקבלים בפועל״.

מה אנשים חושבים עליך?
״כשאני משחרר שירים לרדיו, בתחנה בוחרים להשמיע, בדרך כלל, את השירים שיהיו מקובלים על המכנה המשותף הרחב ביותר. ואז נוצר מצב שמכירים את השירים שמבטאים פן מאוד מסוים אצלי. הצד המתקשר. אבל יש בי פן אחר, יותר כאוטי ופורעני שקורה בשירים אחרים וגם על הבמה. זאת פרסונה שמשתלחת, בועטת ושורטת, ובתהליך קורה שלפעמים שולחנות מתהפכים ואני מוצא את עצמי על הידיים של אנשים מהקהל״.

אתה כזה גם ביום יום?
״כשאני עולה על הבמה יש משהו שמשתלט עלי, סוג של אנרגיות שאני לא רוצה לקרוא להן ילדותיות, אבל הן קיימות בי לאורך כל השנים. זה משהו שרוצה להיות שלוח רסן ולהתפרץ על כל העולם. ביומיום אני יכול להתלהב ולהתלהט בדיבור, אבל בשיחה על כוס קפה אני נחמד ונעים ועדין רהוט וורבלי למדי, עד שכמעט אפשר לומר שיש בי צד נשי מפותח״.

קפלן (53) עלה לארץ עם משפחתו מארצות הברית כשהיה בן שמונה, וכילד השתתף במספר הפקות של הטלוויזיה החינוכית שביים אביו, אירווינג קפלן. בתיכון שימש כמתופף בלהקה של רמי קליינשטיין, ובהמשך ניגן עם ״תופעת דופלר״ והיה המתופף של אחת הלה־ קות המוצלחות של הניינטיז, ״תערובת אסקוט״. באותו עשור עזב את התופים, עבר לפרונט והוציא את אלבומו הראשון, ״ירמי קפלן והפרחים״ (1994) ששיגר את להיטיו הראשונים: ״מודדת״ ו״מדוע לא באת״.

איך זה שלא הוזמנת להשתתף ב״חוזרים לרוקסן״, ערב המחווה לשנות ה-90?
'תערובת אסקוט' קיבלה הצעה להשתתף בערב הזה, אבל היה חוסר רצון לשתף עם זה פעולה. הרגשנו שזה לא המקום שאנחנו רוצים להיות בו כלהקה, כי איכשהו ניכסו את עניין רוקסן לאישיות מסוימת ולא כך היו הדברים. יוצא לנו כלהקה להופיע מדי פעם כשיש פרויקט מיוחד, אבל לכל אחד מאיתנו יש פרויקטים אחרים״.

 

אילו שירים מבוקשים יותר בהופעות שלך - מתחילת הקריירה או המאוחרים יותר?
״חוץ משלושת האלבומים שהוצאתי בשנות ה-90 (ירמי קפלן והפרחים', 'בוקר טוב' - 1995, 'לרע ולטוב' -1999) הוצאתי את 'הזמן האבוד' ב-2004 ואת 'חשק' ב-2011, ומכל אחד מהם היו להיטים כמו 'אני אשתנה' ו'כמה את צודקת'. בסופו של דבר הצלחתי להמשיך לייצר מוזיקה רלוונטית ולגרום לכך שאנשים יגיעו להופעה מתוך השירים החדשים. כבר עכשיו אנשים מתפלאים שאני זה ההוא ששר את שיר הנושא של הסדרה 'הפוך', למרות שייתכן שהשיר 'הדפוק הזה' הכי מזוהה איתי״.

מה אתה אומר על הטענה שהרוק נפח את נשמתו?
״זאת טעות מוחלטת. היום יש רוק, אולי יותר ממה שהיה פעם. אני מכיר הרבה להקות שנותנות בראש, וזה לא חייב להיות עם שתי גיטרות, בס ותופים, אלא משהו שורט ובועט. האווירה קובעת. בשנות ה-90 היה גל עולמי של גראנג', וגם בישראל היה פופולרי לאהוב גיטרות דיסטורשן, אבל זה לא העניין. תמיד יש אנשים שעושים מוזיקה מהנשמה שנותנת ברגליים ובראש״.

איך הקו הרוקיסטי שלך מסתדר עם "תוף בודד", השיר שאתה מבצע ב׳׳קולו של הלב", פרויקט חידושים לשירי המשוררת לאה גולדברג?
״זה חידוש לשיר שביצע אריק איינשטיין, שהיה משהו אחר לגמרי. הפכתי אותו משיר פסנתר למשהו יותר רוקיסטי שנפרץ מהנשמה. כששמעתי את הסיפור מאחורי השיר - המבטא את זעקתה של לאה גולדברג נגד כל אלה שלכלכו עליה וטענו שהיא לא עדכנית ולא רלוונטית - נכנס לי עמוק ללב. כשאני שומע את הביצוע שעשינו שם, אני מרגיש את הכאב בשירה ואת המקום של אדם דבר שמתאים לישראל. רגע אתה למעלה ורגע למטה. לשמחתי הגלגל ממשיך להסתובב״.

מכיר את ההרגשה הזו על בשרך?
״עברתי רגע כזה בקריירה. זה קרה לי אחרי האלבום השלישי. היה דיבור אם זה רוק או לא, אבל באלבום הרביעי כבר החליטו שחזרתי להיות מגניב. זאת הייתה תקופה שהרגשתי פחות אהוב. להרבה אמנים זה קורה, כשהם משוכנעים שעשו משהו מצוין, אבל כבר לא מחייכים אליהם כמו פעם. איך זה מרגיש? אם תקשיבי ל׳תוף בודד' בעיניים עצומות, אני חושב שתקבלי מושג״. 

הופעה מעודדת התייחדות

ביום רביעי הקרוב יגיע קפלן עם להקתו לפסאז' בתל אביב, לערב שכולו אנרגיות. רק תראו מה היה ליואב קוטנר לומר על הופעותיו האחרונות: ״החשק כולו שם, ובמלוא העוצמה. התאווה, החיות והתשוקה - או במילה אחת passion״.

״אני שומע מזוגות שאומרים לי שאחרי ההופעה הם רוצים להמשיך את המסיבה בבית, שזאת הופעה שמעודדת התייחדות״, אומר קפלן בתגובה.

מלבד ההופעות האישיות שלו, קפלן מצטרף בימים אלו למסע ההופעות של ״מוניקה סקס״. טוב, לא הרבה יודעים, אבל הוא היה המפיק המוזיקלי של אלבומם הראשון, ״פצעים ונשיקות״. בין לבין הוא מפיק מוזיקלית אמן חדש בשם אדם זיו, שלדבריו מזכיר לו את הקו של ״מוניקה סקס״. ויש לו גם אלבום אישי בקנה, שאותו יצר עם צמד מפיקים צעירים שנוטים לכיוון אלקטרוני. ״אני אוהב את העשייה, את היצירה ואת הבמה, את חדר החזרות וגם להיות בבית בשקט ולעבוד על הפסנתר והגיטרה. אבל אני שונא להתראיין ולהגיע לטלוויזיה. החוויות מחיות אותי וללא ספק הצורך לשווק את עצמי מעמעם אותי״.

אתה כבר יודע למי תצביע בבחירות?
״הכי חשוב זה שאנשים ילכו לבחור. לא משנה במי. העובדה שחצי כנסת התחלפה בבחירות האחרונות, ששניים ממנהיגי המחאה החברתית ממוקמים בחמישייה הראשונה של המפלגה השנייה בגדולה בכנסת - מוכיחה שדברים קורים ואסור לנו לעצור ולהגיד שמה שהיה הוא שיהיה״. 

ירמי קפלן והלהקה. 25.2. רביעי, 21:30, פסאז', אלנבי 94 תל אביב